newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הוכחנו שאפשר: מערכת שעות מגוונת בבי"ס ממלכתי רגיל

מערכות השעות המקובלת מניחה שכל התלמידים בכיתה יתעניינו באותו זמן באותו נושא. בבי"ס בגבעתיים נעשה בשנים האחרונות ניסוי לגוון ולהגמיש את מערכת השעות כדי שתתאים לתלמידים ולמורים. עכשיו אפשר להגיד: זה עובד

מאת:
כדי להתאים את ההוראה למספר רב של תלמידים, ארגון ההוראה חייב להיות מגוון וגמיש. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

כדי להתאים את ההוראה למספר רב של תלמידים, ארגון ההוראה חייב להיות מגוון וגמיש. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

בית הספר ע"ש דוד בן גוריון בגבעתיים מיישם מזה שלוש שנים יוזמה לגיוון ולהגמשת מערכת השעות (ארגון הלימודים). גילוי נאות: אני שותף ליוזמה ולליווי בית הספר, וכתבתי על כך בשיחה מקומית בתחילת פעולתנו.

מטרת היוזמה היא לאפשר יותר מקום ונִראוּת ליכולות, לצרכים ולעניין של כל מורָה ומורֶה ושל כל תלמידה ותלמיד, באמצעות פירוק האחידות והנוקשות של מערכת השעות.

בשבוע הקרוב מתקיים בירושלים כנס "הביאנלה למעצבי עתיד בחינוך", ובין מאות המציגים ביריד המלווה את הכנס, נציג גם אנחנו את יוזמת מערכת השעות המגוונת והגמישה. זאת הזדמנות להעלות מעין סיכום: איזה שינויים הכנסנו למערכת השעות ומה למדנו תוך כדי הפעלתה?

תוכלו לראות במצגת המוטבעת כאן דוגמה של מערכת השעות של אחת הכיתות, בליווי מפתח היישומים השונים שהוכנסו בה. בתצוגת מסך מלא ניתן לפתוח כרטיסיות מידע על כל אחד מהיישומים.

היכולות, הצרכים והעניין במרכז

"אני חייבת לציין שהרעיון שלכם מרגש אותי, כאחת שהתמודדה עם הרבה קשיים, והתוכנית החינוכית הרגילה לא ממש התאימה לי. אני מרגישה שביוזמה הזאת אתן שמות את הילד במרכז וגורמות לחוויית למידה אחרת וטובה יותר" (מתוך משוב ההורים).

השימוש של האם בביטוי "הילד במרכז" מחייב הבהרה. יש מי שמפרשים את "הילד במרכז" על דרך השלילה, כהתרפסות והתבטלות של המבוגרים בפני ה"חשק" או הגחמות של הילדות והילדים. זוהי פרשנות מנקודת מבט סוציולוגית, כאילו אנחנו משרתים את הוד מעלתו "הילד".

אבל "הילד במרכז", מנקודת מבט פדגוגית, הוא הכרח מקצועי. הכוונה לכך שחייבים להתייחס ליכולות, לצרכים ולעניין של התלמידות והתלמידים, כדי לתכנן את ההוראה כך שתשרת את הלמידה בצורה הטובה ביותר.

שתי סיבות מרכזיות לכך: הסיבה הראשונה היא שלא ניתן להרחיב דעתו של אדם מבלי להתחיל את ההוראה מהמושגים ומהתפיסות שכבר מורכבים בשכלו. פיענוח הידע הקיים העומד לרשות הלומד מסייע למורה לקדם אותו הלאה.

הסיבה השנייה היא שאנחנו לא רוצים רק ללמד, אלא גם להקנות יכולות לקראת המשך למידה עצמאית לאורך החיים. ולכן לא ניתן לטפח "לומד עצמאי" מבלי שמעבירים (בהדרגה) מידה של עצמאות ואחריות לתלמידות ולתלמידים, כלומר מבלי לשחרר ולאפשר.

החסם של אחידות מערכת השעות

"הילדים מרגישים שחשוב למישהו מה עבר עליהם במהלך היום" (מתוך משוב ההורים).

למרות חשיבותם של היכולות, הצרכים והעניין של כל תלמידה ותלמיד מבחינה פדגוגית, את מערכת השעות בבתי ספר רבים מרכיבים תוך התעלמות מהם, ומונעים מהמורים להתייחס אליהם.

לייצור גמישות בלי להגדיל את מספר השעות. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

ליצור גמישות בלי להגדיל את מספר השעות. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

למשל, תכנון מערכת השעות לפי כיתות-אם הופך את כל 35 התלמידות והתלמידים, שעל פי תאריך הולדתם הוגרלו להיות בכיתה אחת, לישות אחת. כולן וכולם אמורים תמיד למצוא עניין ולהבין את אותם תכנים, באותו היקף, באותו מועד, במשך אותו הזמן, ובאמצעות אותם מהלכי הוראה. זה כמובן אבסורד.

מכאן נובע עקרון היסוד של היוזמה: כדי להתאים את ההוראה למספר רב של תלמידות ותלמידים, ארגון ההוראה חייב להיות מגוון וגמיש ככל שניתן. ככל שהמערכת מגוונת יותר, כך נוצרות יותר הזדמנויות ואפשרויות לאנשים שפועלים בתוכה. המגוון מאפשר ליותר מורות ומורים לגלות את חדוות ההוראה המתאימה להם, ומאפשר ליותר תלמידות ותלמידים לגלות את חדוות הלמידה המתאימה להם.

זה הבסיס. מכאן והלאה השאלות הן: כיצד ניתן לגוון את מערכת השעות מתוך המשאבים העומדים לרשות בית ספר ממלכתי רגיל? וכיצד ניתן לשמור על איזון בין צרכים שונים של ההוראה והחינוך? אדגים כמה מהתשובות שמצאנו בבית ספר בן גוריון בגבעתיים.

איזון בין לימודי חובה לבין בחירה

"הרעיון שיש במערכת שעה, שכל ילד מחליט מה הוא או היא יעשו בזמן זה, הוא פשוט הברקה. הילד או הילדה יכולים לעשות שיעורי בית ביחד או לחוד, לעשות משימות או עבודות צוות, שלפני כן היה מאוד קשה למצוא זמן שיהיה מתאים לכולם לקרוא ספרים וכדומה. זה מאפשר לילד להיות עצמאי, להחליט ולתכנן את הזמן כראות עיניו, ובכך מכין אותו לחיים" (מתוך משוב ההורים).

אסור להנחית תוכניות על המורות והמורים. תלמידים בכיתה א בירושלים (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

אסור להנחית תוכניות על המורות והמורים. תלמידים בכיתה א בירושלים (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

קיימות דרכים שונות לשלב בחירה במערכת השעות. המוכרת יותר היא שעה של "קורסים", המשובצת במקביל בכיתות של שכבה או שתיים. בשעה זאת, כל מורה מלמדת נושא הקרוב לליבה, ותלמידי הכיתות משתבצים לפי בחירתם על פי הנושא ולא על פי כיתות-האם שלהם.

דרך נוספת שמצאנו היא לשבץ שעת "מרכז למידה" פעם או פעמיים בשבוע לכל כיתה. בשעה זאת כל תלמידה ותלמיד, לבד או בצוותים, יכולים לבחור במה להעמיק, לתרגל או לעסוק, והמורה בכיתה משמשת בתפקיד של מלווה ומסייעת.

דרך מאתגרת יותר היא לשלב בחירה במקצועות כגון ספרות, גיאוגרפיה, מדעים, תנ"ך ועוד, שבהם לומדים את עקרונות היסוד של תחום הדעת באמצעות פרקי לימוד רבים (רבים יותר ממה שניתן להספיק בשנת לימודים).

ניקח למשל לימודי "מדעים". בשעה אחת, התלמידים לומדים לפי כיתות-אם את הפרקים, שהמורות והמורים מחשיבים כבסיס ידע הכרחי לכולם. בשעה השנייה התלמידים לומדים דוגמאות, הרחבות והעמקות בנושאים לפי בחירתם. למשל: מדעי החיים, מדעי החומר או מדעי כדור הארץ.

כדי לאפשר זאת, צריך לשבץ מורות למדעים באותה שעה בשתי כיתות או יותר. כל אחת מהמורות בוחרת פרק שונה מתוך התוכנית, ובשעה זאת התלמידים משובצים לפי נושא הפרק שבחרו ולא לפי כיתת האם.

איזון בין מענה אישי לבין מסגרת חברתית

"במפגש בוקר טוב הם מכינים הצגה – כותבים תסריטים, מכינים תלבושות, מתאמנים ועוד. מדהים מה שזה יצר בכל קבוצה. אחת התלמידות כתבה לי שבזכות הפעולה החברתית, הביטחון שלה עלה מאוד" (מתוך משוב המורות).

לומדים גם במסדרון. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

לומדים גם במסדרון. תלמידים בבית הספר בן גוריון בגבעתיים (צילום: גיל גרטל)

ככל שמתאימים את ההוראה ליכולות ולצרכים של כל תלמידה ותלמיד, כך אנו נוטים יותר לכיוון האינדיבידואלי. את זאת ראוי לאזן על ידי חיזוק הממד החברתי משתי סיבות מרכזיות: ראשית, ללמידה יש ממד חברתי חשוב. אנו זקוקים למישהו לצידנו, שיאתגר אותנו לצאת מתוך מה שאנחנו יודעים ומבינים (או חושבים שיודעים ומבינים) אל עולמות חדשים נוספים.

שנית, למסגרת החברתית האינטימית יש תפקיד בתמיכה הרגשית בחבריה. לשם כך שיבצנו במערכת מפגשים של קבוצה חברתית בתחילת יום ובסופו. מפגש "בוקר טוב" ממוקד בפעולה של הקבוצה הקטנה (חצי כיתה), ומפגש "צהריים טובים" ממוקד בשיחה, שבה מעבדים את מה שקרה במהלך היום.

"בוקר טוב" מחייב שיבוץ של שלוש שעות הוראה על כל שתי כיתות. כל חצי כיתה פועלת עם המחנכת שלה, ושני החצאים האחרים של הכיתות משובצים יחד עם המורה הנוספת. "צהריים טובים" משובץ ברבע שעה אחרונה של יום הלימודים, ומועבר על ידי המורה המשובץ בכיתה. כך אנו מאפשרים גם למורים המקצועיים לקחת חלק במעשה החינוכי, עניין חשוב לעצמו.

עוד בהקשר החברתי שיבצנו שעות חניכה ושעות פרחי הוראה. "חניכה" היא כאשר תלמידי הכיתות הגבוהות משובצים כמלווים אישיים של תלמידי הכיתות הנמוכות. ב"פרחי הוראה" הכוונה היא לתלמידי כיתות גבוהות, המשמשים כמדריכי עזר ומפעילים של קבוצות קטנות של תלמידים צעירים, בשיעורי חינוך גופני, אומנות ועוד.

מה למדנו על היוזמה ועל עצמנו

ראשית מצאנו שכל בית ספר יכול. גיוון והגמשת מערכת השעות אינם תלויים בתוספת תקציבים או ידע, שיש לייבא מחוץ לחדר המורים. לא חייבים לייסד בתי ספר פרטיים או סמי-פרטיים על מנת ליישם רעיונות פדגוגיים מיוחדים.

לא צריכים הכשרה מחדש. מורה בכיתה בגבעתיים. אילוסטרציה (הדס פרוש/פלאש 90)

לא צריכים הכשרה מחדש. מורה בכיתה בגבעתיים. אילוסטרציה (הדס פרוש/פלאש 90)

שנית, כל בית ספר יכול עכשיו. אין צורך להמתין עד שכל המורות והמורים יעברו "הכשרה מחדש", או עד שכל התלמידות והתלמידים יגיעו לרמת שליטה טובה באבחונים, או עד ששנת הלימודים תיכנס לשגרת עבודה. המערכת לומדת את עצמה תוך כדי תנועה. מה שיצליח – ישרוד, ומה שידרוש תיקון, יתגלה מעצמו כדורש תיקון.

שלישית, אין צורך להמציא שום דבר. כל היישומים שהכנסנו למערכת השעות בבית ספר בן גוריון בגבעתיים הם רעיונות מוכרים וידועים. ה"מגוון" מתגלה מתוך ההיקף: כמה שיותר שיעורים שונים, בכל דרגות הגיל ובכל תחומי הדעת. ריבוי היישומים יצר מציאות חדשה, שהיא גדולה בהשפעתה מאשר סך כל יישום לעצמו.

ולא לשכוח את המורות והמורים

מסקנה רביעית וחשובה נוגעת לצוות בית הספר: ככל שאנחנו מעניקים תשומת לב ליכולות, לצרכים ולעניין של כל תלמידה ותלמיד, אנחנו לא יכולים שלא להעניק יחס זהה גם למורות ולמורים. תפקידם אינו לבצע את היוזמה המונחתת עליהם מבחוץ, אלא להתאים אותה לעצמם ולתלמידים.

בהקשר זה, השתלמות וליווי הצוות לא צריכים להיות אחידים. יש לזהות אצל כל מורה ומורה מה הצורך או האתגר שלהם, ולסייע בליווי אישי ובצוותים כדי למצוא פתרונות.

בשיחת סיכום השנה העידה אחת המורות שניסתה ליישם הוראה דיפרנציאלית: "למדנו השנה שציפינו יותר מדי, שטעינו בהערכת היקף היכולת שלנו לתת מענים לתלמידים ברמות שונות. לשנה הבאה נבוא צנועות יותר ומותאמות יותר למציאות בכיתות". מורה אחרת העידה: "למדתי השנה שמהלך מסוים שניסינו ליישם פשוט אינו בשבילי".

לכאורה שני מהלכי ההוראה שהמורות ניסו נכשל, או לפחות נתקל באתגרים משמעותיים. למעשה, זוהי דרגת המשוב הגבוהה ביותר שניתן לצפות בסופו של תהליך למידה, והלוואי שכל התלמידות והתלמידים יגיעו לכך: יכולת רפלקציה אמינה ומציאותית, שהיא הבסיס להמשך למידה והתפתחות.

נכתב בהוקרה ובתודה גדולה לצוות המורות והמורים של בית הספר, שבתוך אילוצי השגרה, ובתוספת אילוצי הקורונה, הם הם שיישמו והפעילו את היוזמה.
תודה מיוחדת לכרמית גלעדי, מנהלת בית הספר, שמובילה בית ספר "הומניסטי" בסגנון ניהול הומניסטי, ממש לא מובן מאליו, ושמניעה אנשים לפעולה, בשעה שכל כובד האחריות לניסיונות שניסינו נופל על כתפיה.
ובמיוחד תודה לטלי ויסמן, סגנית המנהלת, שללא כישוריה האנליטיים ביכולת ליצור יש מאין בשיבוץ מערכת השעות, וללא הנכונות לעשות כל מאמץ על מנת לשבור את מסגרות השגרה – שום דבר מהיוזמה לא היה קורה.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
אריאל שרון בחווה שלו בנגב, ב-1997 (צילום: גדעון מרקוביץ / פלאש90)

אריאל שרון בחווה שלו בנגב, ב-1997 (צילום: גדעון מרקוביץ / פלאש90)

"שטחי האש נתפסו למטרה אחת: רזרבת קרקעות להתיישבות"

חשיפת "שיחה מקומית": כבר בישיבה ב-1979 הסביר אריאל שרון כי הכריז על כל שטחי האש בגדה המערבית כדי לאפשר את העברת האדמות למתנחלים. לפי מסמכים נוספים שאותרו בארכיון המדינה, שטח האש בדרום הר חברון, שמשמש כעת תירוץ לגירוש של כ-1,000 איש מביתם, נועד גם להפריד בין הבדואים אזרחי ישראל לפלסטינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf