שוב לא סופרים את ההורים לפעוטות

הדיון הצדדי, שנוגע לשאלה על מי תיפול ההתייקרות, היה אמור להיות ברור מאליו. שר האוצר, אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מאבק המורים והמורות הרעיש את המדינה, כיכב בתקשורת, ואין כמעט מי שלא שמע עליו. אבל באותם ימים ממש, החליטה ועדת המחירים המשותפת למשרדי האוצר והחינוך על העלאת מחירי מעונות היום. ועל כך הארץ לא רעשה.

עליית המחירים אינה קטנה: תשלומי הגנים מתייקרים ב-417 שקל בחודש לבני 0-1, וב-200 שקל בחודש לבני 1-3. הסיבות שמנתה הוועדה: מחסור בכוח אדם; וזליגה של מטפלות במעונות היום לגנים לא מפוקחים, שהשכר בהם גבוה יותר.

גם במשפחתונים הוחלט מוקדם יותר השנה על העלאת תעריף שכר הלימוד, בהתאם להמלצת ועדת המחירים המשותפת למשרד האוצר ולמשרד הכלכלה והתעשייה – זרוע העבודה. במקרה של המשפחתונים, הגיעו ראש הממשלה, יאיר לפיד, שר האוצר, אביגדור ליברמן, ושרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, להבנות שעליית המחיר תמותן ברובה – ו-50% ממנה יסובסד כדי להקל על ההורים.

בפועל, לטענת המטפלות – שגם שבתו ביום הראשון לפתיחת הלימודים – רוב הסכום לא מגיע לעדכון שכרן וחלקן אף יפסידו ממנו. אך בכל מקרה ההורים ישלמו יותר. חשוב להבין שמנהלות המשפחתונים מתמודדות ממילא עם תנאי העסקה פוגעניים, כשהן מוגדרות כעצמאיות ולא זוכות בתנאים סוציאליים נאותים, כמו פנסיה וימי מחלה.

ועדת המחירים הגדילה הפעם לעשות. בתגובה לטענות שההורים לא אמורים לספוג את העלויות, ושהדבר עלול להוביל לקריסת משפחתונים, השיבה הוועדה: "אין זה תפקידה של הוועדה לעסוק בשיעור הסבסוד שמעניקה המדינה לחלק מהפעוטות במשפחתונים". ואכן, קשה להבין מכל המסמכים והנתונים מי באמת יספוג את ההתייקרות הזאת. ניתן רק לנחש שכנראה, בסופו של דבר אלה יהיו ההורים.

אין ספק ששיפור תנאי השכר של המטפלות הוא הכרחי, ויש לוודא שזה אכן יקרה. אבל במקביל, צריך לוודא גם שההורים – שמקבלים את הבשורה בסמוך לפתיחת שנת הלימודים – לא יקרסו תחת הנטל. בתקופה שבה הכל מתייקר – מחירי המזון, מוצרי התינוקות, הדיור והחשמל – מלכתחילה המצב של רבים אינו מזהיר במיוחד.

שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, התבטאה בעניין כשאמרה כי תדרוש שעליית המחירים תסובסד, ולא תיפול על כתפי ההורים. אך אנחנו בתקופת בחירות, וקשה להאמין שמשהו מזה יקרה בעתיד הנראה לעין. זאת, אף שעל רקע הרפורמה בגיל הרך והעברת תחום הגיל הרך לאחריות משרד החינוך, הדיון הצדדי הזה, שנוגע לשאלה על מי תיפול ההתייקרות, היה אמור להיות ברור מאליו. אפילו בנימין נתניהו כבר הודה בכך.

במסגרת אותה רפורמה, שהוצגה בינואר השנה, נכללים שינוי יחס התקינה בין המטפלות לפעוטות בתוך המסגרות; הכפלת תקני הפיקוח והרחבת הפיקוח עצמו; הכשרות, הדרכות וליווי לצוותים; ותקציב של 600 מיליון שקל להקמת מעונות יום חדשים. למנגנון פיקוח ובקרה על המסגרות עד גיל שלוש נקבעה תוספת של 200 מיליון שקל, כחלק מפעימה ראשונה של הסדרת המסגרות.

אבל חשוב לזכור, כפי שציינו כאן בעבר, שרוב הפעוטות בישראל כלל לא נכללים ברפורמה. להשלמת התמונה, נוסיף שההשקעה בפעוטות בישראל היא מהנמוכות בעולם, וההוצאה הפרטית של ההורים על שכר הלימוד היא מהגבוהות בעולם. האם אין זה טבעי, אם כן, שעליית המחירים הנוכחית במחירי מעונות היום תושת באופן אוטומטי על המדינה?

ברור שמי שעתיד לסבול הכי הרבה מעליית המחירים המפתיעה, אם לא תסובסד, הם מי שחיים בעוני ואלו שחיים בקרבת עוני ונמצאים בסיכון להידרדר לעוני. עבורם, כל הוצאה מורגשת יותר ביחס להכנסה הממוצעת. אבל אליהם מצטרפים יתר ההורים ממעמד הביניים, שממשיכים לצופף שורות ולספוג את עליות המחירים הרבות בחוסר אונים, וקורסים לאטם.

התנערותה של המדינה ממחויבותה כלפי הורים צעירים מורגשת בזירות שונות: אם במציאת פתרונות דיור בר-השגה; אם בסבסוד ופיקוח על מוצרי תינוקות; אם באמצעות הרחבת הרפורמה לכלל הילדים במדינת ישראל. לו היה מדובר בציבור מאוגד, שלא עסוק בהישרדות קיומית, ייתכן שפני הדברים היו נראים אחרת.