מצב חירום: מאבקי הדיור הציבורי עולים מדרגה

עובדים על הקמת התאגדות לדיירים. אסתר לויאן באסיפת החירום של "שוברות קירות", ב-7 בדצמבר 2022 (צילום: באדיבות "שוברות קירות")

בשבוע שעבר התקיימה בתל אביב אסיפת חירום של תנועת שוברות קירות, שבה השתתפו פעילות מאבק הדיור הציבורי ונציגים משכונות שונות בעיר. לפי שוברות קירות, הסיבה לאסיפה היא מאות צווי פינוי שקיבלו לאחרונה דיירי דיור ציבורי, כשבתקופה הקרובה מתוכננים יותר מ-1,000 דיונים משפטיים בדרישות לפינוי. לצד זאת, ממשיכים הפינויים וההריסות בשכונות כמו תל כביר, הארגזים, כפר שלם ומתחם נס לגויים. אליהם מצטרפת שכונת גבעת עמל, שפונתה לפני כשנה ותושבים ממשיכים להיאבק על פיצוי.

"הולכות להיות עכשיו אסיפות בכל הארץ. זה בעצם איחוד מאבקי דיור. הרעיון הוא לא רק להתארגן נגד הפינויים, אלא לקדם את מאבק הדיור הציבורי כמאבק על פתרון דיור כולל – לא רק למוחלשים ביותר, אלא פתרון דיור אוניברסלי", אומרת עורכת הדין ספיר סלוצקר-עמראן, מייסדת שותפה של שוברות קירות. "עכשיו עובדים על הקמת התאגדות לדיירים. האסיפה הראשונה היתה בתל אביב. בהמשך, יהיו אסיפות גם ביפו, גם בירושלים, וגם במקומות אחרים".

לדברי סלוצקר-עמראן, "אחת הבשורות שיצאה מהאסיפה היא שדיירים שהולכים להיות מפונים בתל אביב, מתחילים להתארגן עכשיו מול העירייה, שיש לה השפעה מאוד גדולה על עתיד השכונות האלה, גם ביפו, וגם בדרום תל אביב וגם בגבעת עמל. העירייה יכולה להתייצב לצד הדיירים, אבל לא באמת נותנים להם שום גב".

האסיפה התקיימה בביתה של אסתר לויאן, בת 72, שמתקיימת מקצבת ביטוח לאומי וניצבת בפני פינוי קרוב מביתה, ללא פתרון דיור חלופי או פיצוי כספי. לויאן מתגוררת במבנה היושב על קרקע שבמחלוקת משנות ה-70, שהורי בעלה לשעבר רכשו בשנות ה-60. הקרקע היתה בבעלות רשות הפיתוח, ולאורך השנים הושכרה למשרד הביטחון. ב-2009 הושבה לרשות הפיתוח, בניהולה של עמידר. ב-2012, ארגון נכי ואלמנות תאונות עבודה רכש חלק גדול מהקרקע, כולל זה שעליו עומד מבנה ביתם של לויאן וילדיה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

רשות הפיתוח לא פנתה אל המשפחה במשך שנים רבות, והם לא נדרשו לשלם דמי שימוש. בכך, הם זכו להסכמה שבשתיקה מצד הרשויות. "מ-1978 ועד 2009 שכחו אותם", אומרת סלוצקר-עמראן. "בעצם, מה שהם טוענים – עמידר, ומנהל מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל, שזה היה משהו תחת הצבא והם שכחו שמישהו גר שם.

"פתאום, ב-2009 בא רכז שטח מטעם עמידר, וראה שיש שם בנייה, אנשים. ואז חודשו הליכים נגדם וטענו שהם לא הסדירו בעלות, שהם גרו שם כפולשים, שזה לא שטח שלהם – טענות דומות לאלה שהושמעו בנווה עמל, רק בקנה מידה קטן יותר. הם גם שילמו ארנונה כל השנים".

הסכמת הרשות לאורך השנים לא עזרה למשפחה, ופסק דין מ-2014 קבע שהיא לא מעניקה למשפחה רשות להישאר בנכס. הפינוי, שנקבע ל-2015, נדחה בעזרת קבוצת פעילים. ב-2021 הקרקע נמכרה לחברת אשטרום, וההליכים לפינוי חודשו. ניסיונות משפטיים למנוע את הפינוי לא צלחו.

כפי שכתבנו כאן, ב-2021 ניתן בבית המשפט העליון פסק דין תקדימי, שבמסגרתו נקבע שעל רשות הפיתוח, כרשות ציבורית, להתייחס לחובות המדינה כלפי אוכלוסיות מעוטות הזדמנויות, שעלולות בשל הפינוי להפוך למחוסרות דיור. מסיבה זו, עליה ליידע את גורמי הרווחה והרשות המקומית על הכוונה לפנותם. עוד נקבע שרשות הפיתוח לא רשאית לנקוט בהליכים משפטיים מבלי שווידאה שההשלכות הסוציאליות של הפינוי וסכנת הפיכתם של המפונים לנזקקי רווחה, צומצמו ככל הניתן.

האם הדברים האלה נעשו במקרה של לויאן ואחרים – שבדומה למשפחה שנדונה בפסק הדין, מתגוררת בנכס עשרות שנים, וידוע שבשל מצבם הכלכלי הקשה, הפינוי עלול להותירם ברחוב? לא נראה כך. נותר רק לקוות שעבודה משותפת של הדיירים ואיחוד מאבקים, יובילו את המאבק להישגים טובים יותר, ואולי גם יאפשרו לדיירים עתיד טוב יותר.