מיון וסינון של תלמידים לא הופכים בית ספר ל"ייחודי"

האם יש הסבר מדוע בית ספר ייחודי דמוקרטי צריך לגבות תשלומי הורים גבוהים פי 4.7 מבית ספר ממלכתי שכן? מה בדיוק דמוקרטי בזה? עונת ההרשמה לבתי הספר הייחודים נפתחת, ושוב עולה התהייה לגבי הקשר המעוות בין חדשנות פדגוגית ובין בדלנות מעמדית.

ייחודיות פדגוגית היא דבר מבורך וראוי, ואין לנו שמץ של טענה כלפי צוותי החינוך בגנים ובבתי הספר הייחודיים. עם זאת, מאפייני ההורים הפונים לבתי הספר הייחודיים מעידים, שמדובר לא פעם באפיק של בדלנות מעמדית יותר מאשר ברצון ליישם השקפת עולם פדגוגית מיוחדת.

כדי להבטיח הומוגניות חברתית ותרבותית, או כפי שעמותות ההורים מציגות זאת – להבטיח התאמה ל"מרקם הקהילתי" של בית הספר הייחודי – מופעלים שני חסמים מרכזיים בפני הנרשמים: תשלומי הורים גבוהים במיוחד, ותהליכי מיון ארוכים במיוחד.

חיזוק לכך שמדובר בחסמים חברתיים ניתן למצוא בספרו של גדי ביאליק, שחקר את הנושא (בתי ספר ייחודיים, מופ"ת 2020). לעניין החסם הכספי הוא כתב: "לא מצאתי כל תיקוף מחקרי לטענה הרווחת בקרב צוותי בתי ספר ייחודיים וקהילותיהם, כי לא ניתן לקיים את הייחודיות ללא התקצוב הפרטי הנוסף" (עמוד 28).

לעניין חסם המיון כתב ביאליק: "מטרתו של המיון היא ליצור סינון של אוכלוסיית בית הספר כדי לוודא שזו תתאים לאופי הייחודיות הבית ספרית. אלא שכמעט מיותר לציין כי מדובר במאפיין ארגוני שאינו מותר במדיניות משרד החינוך" (עמוד 29).

הסיפור הוא בדלנות מעמדית

בתי ספר ייחודיים אינם תופעה חדשה, ויוזמות הורים להוצאת ילדיהם מהחינוך הממלכתי הרגיל מוכרות כבר שנים ארוכות. התופעה היא מעמדית במובהק, כפי שמצאה לילך אטיאס דרמון במחקר שערכה (עליו אני, גיל גרטל, כתבתי בנפרד). ההורים הבדלנים משכילים יותר מהורים אחרים, אשכנזים יותר, ולרוב למדו בעצמם במסגרת ייחודית. הם לא בהכרח עשירים יותר, והמוזר הוא שהם מאמינים (יותר מהורים אחרים) במדינת הרווחה, ובאחריות המדינה לצדק חברתי. מאמינים, אבל פועלים לטובת ילדיהם בכיוון ההפוך.

במחקר של אסתי הוז נמצא כי בין השנים 1995 ל-2008 הוקמו בישראל 31 בתי ספר ייחודיים ביוזמות הורים. 11 מהם היו דמוקרטיים, 6 אנתרופוסופיים, 6 דיאלוגיים, והשאר כל מיני. חצי מהם (48 אחוזים) הוקמו ברשויות העשירות ביותר, המדורגות באשכולות 8 עד 10. החצי השני הוקמו ברשויות מעמד הביניים, אשכולות 4 עד 7. באשכולות הנמוכים, 1 עד 3, לא הוקם אף לא בית ספר ייחודי אחד. זה הסיפור.

נקודת האל חזור היתה ב-2014, כאשר השר דאז, שי פירון, הכשיר את השרץ. במקום לחפש דרכים למתן את הבדלנות של ההורים, הוא התיר לבתי הספר הייחודיים לגבות תשלומי הורים גבוהים מהרגיל. בתמורה הם הוכרו כבתי ספר ממלכתיים, חלה עליהם חובת פיקוח מטעם ועדת הייחודיים במשרד החינוך, והם קיבלו תקצוב מלא של המדינה, מה שלא קיבלו קודם לכן, במעמדם כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים.

מסננת הכסף – תשלומי הורים

האסדרה של השר פירון הקפיצה את תשלומי ההורים במערכת החינוך. כפי שהצגתי בעבר, בין השנים 2010 עד 2021, לא חל גידול של ממש בתשלומי הורים בסעיפי חובה ורשות. אולם בסעיפים האחרים (שעות תל"ן ותשלום מרצון) חל גידול משמעותי בכסף שנאסף מההורים, ממיליארד שקלים הסכום זינק ל-3.4 מיליארד שקלים.

בבדיקה מדגמית שערכתי במערכת "הכול אודות מוסדות חינוך", בדקתי את בתי הספר היסודיים הרשמיים ביישוב הוד השרון. עבור 13 מתוך 17 בתי הספר, קיים מידע לגבי תשלומי הורים בשנה הנוכחית (בדקתי את כיתות ד').

שישה בתי ספר גבו השנה 815 שקלים לילד לשנה. שלושה גבו סביב 1,100 שקלים ועוד שניים גבו קרוב ל 1,400 שקלים. צריך לזכור כי על פי הוראות משרד החינוך מותר לגבות (בכיתות ד') השנה עד 1,980 שקלים (69 שקלים חובה, 496 רשות, 280 השאלת ספרים, 250 שירותים מרצון ועד 885 שקלים לשעות תל"ן).

רק שני בתי הספר ביישוב חורגים מעל כל השאר, וגם מעל הרף הגבוה שהציב משרד החינוך. בית הספר הייחודי האנתרופוסופי שגבה 2,026 שקלים, ובית הספר הייחודי הדמוקרטי שגבה 3,840 שקלים לילד לשנה.

בית הספר הדמוקרטי גבה אם כך פי 4.7 מבתי הספר הממלכתיים הסמוכים לו ביישוב. לא ברור מדוע הדמוקרטיה היא כל כך יקרה, ועוד פחות ברור כיצד המחיר המופרז מתיישב עם החינוך לערכים דמוקרטיים.

מסננת תהליכי הרישום והמיון

מלבד כסף, משתמשים בתי הספר הייחודיים בהליכי רישום הכרוכים בדרישות רבות, הליכים המסננים את ההורים המוחלשים. בבדיקה מדגמית שהכינה אטיאס דרמון נמצאו בתי ספר שדורשים כתנאי להרשמה השתתפות מקדימה במפגשי היכרות עם בית הספר וגישתו החינוכית; השתתפות חובה של שני ההורים במפגשים האמורים; מילוי שאלוני הורים ובהם שאלות על מצב המשפחה; חתימה על ויתור סודיות (לא תמיד); מפגש היכרות אישי עם צוות בית הספר; הצטרפות לעמותת ההורים המנהלת את בית הספר; תשלום עבור מימון תהליך הרישום; תרומה "מרצון" לבית הספר (לא תמיד); ואפילו תצפיות על הילד או הילדה במהלך שבוע ניסיון.

חשוב לומר: כל מה שהוזכר לעיל אינו יכול להיות תנאי לקבלה לבית הספר וגם לא קריטריון לסינון הילדים. בהחלט ראוי להציע מידע להורים כדי שהבחירה שלהם בבית הספר תהיה מושכלת. אולם לא ניתן לחייב אותם לקבל את המידע, ובטח שלא ניתן לפסול את הילד בשל מה שעושים הוריו.

בתי ספר אחרים פרסמו שתינתן עדיפות בקבלת תלמידים למי שהם בוגרי גן הפועל תחת אותה גישה של בית הספר; למי שיש להם אחים או אחיות שלומדים כבר בבית הספר; או למי שמגיעים ממסגרת אחרת הפועלת באותה גישה חינוכית. רק בעדיפות רביעית יתקבל ילד ללא רקע קודם.

גם תנאים אלה אינם חוקיים. כל ילד וילדה יכולים להירשם לבתי הספר הייחודיים, ותנאי הסינון היחיד יכול להיות הגרלה, אם נרשמו יותר תלמידים ממה שבית הספר יכול לקלוט.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך קובע בעניין זה: "הבחירה [בבית הספר] תהייה מבוקרת, כלומר התלמידים יתקבלו אליו בתהליך המבטיח אינטגרציה ולא ייווצר מצב של סגרגציה חברתית מסוג כלשהו, וכן שיהיה שוויון בסיכוי להתקבל אליו וללמוד בו."

וגם: "כאשר יש עודף של ביקוש על היצע, על בית הספר לתת עדיפות לילדים מקבוצות של מצוקה כלכלית או בעלי יכולות למידה מאותגרות, ולקבוע הסדרים לעריכת הגרלה בין המבקשים להתקבל לבית הספר".

דרושה מערכת חינוך ממלכתית מצוינת

מה שחסר הוא איזון נכון בין הצרכים של שלושת השותפים: משרד החינוך צריך להגמיש את ההנחיות הבירוקרטיות כך שניתן יהיה להפעיל בבתי הספר חדשנות פדגוגית מכל סוג; אנשי החינוך בבתי הספר הייחודיים צריכים למצוא דרך להוביל מהלכים פדגוגיים חדשניים שאינם תלויי תקציב או סינון עוד כסף אינו יכול להיחשב חדשנות.

באשר לעמותות ההורים, לפחות אלה שברור שעניינן הוא בדלנות ולא פדגוגיה: האופן הבוטה, שבו מפורסמים באינטרנט תהליכים אסורים של רישום, מיון ותשלום, מעיד כי אין די בפיקוח הקיים. בעניין זה, פרסמה אטיאס דרמון דף מידע להורים, ובו פירוט על המותר והאסור ברישום ובמיון לבתי הספר הייחודיים. הורים, שנפגעו מהליך מיון לא חוקי, יכולים לקבל עצה וסיוע חינם, בקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה.

מעל הכול, אם היתה לנו מערכת חינוך ממלכתית מצוינת, ממילא היה קָטֵן הצורך של הורים לחפש אלטרנטיבות. אפשר "לראות את הילד", לאפשר בחירה או לגוון תכנים ודרכי הוראה, גם בבתי ספר ממלכתיים רגילים.

לילך אטיאס דרמון, מנחה צוותי חינוך בתהליכים מקדמי שוויון חברתי בחיבור בין חינוך, חברה ועירוניות. במחקרה לתואר שני בדקה את בחירת ההורים ליציאה ממערכת החינוך.