מאחורי כל פוגרום עומד מנגנון מדינתי שלם, מהצבא ועד לפרקליטות

הפרעות שהתרחשו בשבועיים האחרונים בגדה בעקבות הרצח סמוך להתנחלות עלי, עוררו את התגובות הפבלוביות בציבור בישראל: גינוי, הבהרה כי המדובר בקומץ שלא מייצג את קבוצות הישראלים המצויות באזור, וכן כי אותם אירועי טרור, כפי שכונו על ידי ראשי הצבא, המשטרה והשב"כ, מקשים על כוחות הבטחון לסכל פעילות חבלנית נגד ישראלים. תיכף גם ראשי הנהגת המתנחלים ישלמו את מס השפתיים הרגיל, וכמו באירועי חווארה שהתרחשו לפני חודשים ספורים, דממת אכיפת החוק תשוב על כנה. לא מעצרים, לא חקירות אמיתיות, לא כתבי אישום, לא צעדים מצד הצבא למנוע אירועים כאלה בעתיד.

>> אם העולם לא מגן על הפלסטינים, הם יגנו על עצמם

גם השה התמים ביותר בעדר לא היה מעלה על דעתו, במיוחד לאחר אירועי חווארה, שלא להיערך מודיעינית, לצד אמצעים אחרים, לפרעות הטרור שהיו אמורות לבוא, והן הגיעו: בקבלאן, בלובן-אשרקייה, בתורמוס עיא, באום ספא, בעוריף, בחווארה, בג'אלוד. הצתות של עשרות בתים, כולל כאלה המשמשים למגורי ילדים וקשישים. העלאתם באש של רכבים. שריפת שדות. ירי חסר אבחנה. יידוי אבנים. חסימת דרכים. אלפי פלסטינים נפלו קרבן להתרת כל רסן מצד מאות – אם לא למעלה מזה – של ישראלים שמורא החוק ומרות הדין מהם והלאה. הבעיה היא לא בהם, או לא רק בהם. הבעיה היא בכלל הרשויות העוסקות באכיפת החוק נגדם: המשטרה, הצבא, פרקליטות המדינה ולא אחת גם בתי המשפט, אשר לא רוצים, ובחלק מהמקרים גם לא יכולים, להתעמת עם גורמים אלה.

כוחות הצבא לא רוצים להתעמת עם הפורעים היהודים הללו, ביודעם שהדרג המדיני הממונה עליהם, גלנט את סמוטריץ', לא ייראה בעין יפה ניסיונות אכיפה. במקרים רבים, כפי שאירע בעניין חומש לאחרונה, הדרג המדיני מודע להפרת החוק, מאפשר אותה ומורה לגורמים אחרים להימנע מאכיפת החוק. בחלק מהמקרים, כוחות הצבא לא רוצים בכך; לדבריהם, "הצבא וההתיישבות – חד הם", כפי שהתבטא לא מכבר מי שעמד בראש חטיבת שומרון, אל"מ רועי צוויג. במסגרת תפקידו, הפרות החוק והפקרת תושבי הכפר בורקה לגורמים אלימים מסביבות המאחז חומש הפכו לשם דבר. אל"מ צוויג קודם בתפקיד, וכיום משמש קצין אג"ם של פיקוד המרכז כולו. את יכולותיו של פיקוד מרכז בשבוע האחרון, ראינו כולנו: ייבוא סיטוני של אירועי חווארה ובורקה מגזרת שומרון אל שאר הגדה המערבית.

הזדהות עם העבריינים האידיאולוגיים

כוחות המשטרה, הכפופים למרותו של מי שהורשע בעבירות טרור, מעולם לא היו נלהבים לאכוף את החוק ביחס לעבריינים ישראלים בגדה, וכעת עוד הרבה פחות. באופן עקבי המשטרה אינה מגיעה בזמן, או בכלל, לחקור תלונות או היכן שידוע לה על ביצוע עבירות, וכאשר היא כבר מגיעה לשטח, היא לא יכולה באמת לאסוף ראיות או לגבש תשתית ראייתית בנוגע למעשים אלה. כשמובאות לידיעתה של המשטרה עדויות וראיות למכביר, השוטרים והחוקרים דואגים לנפנפן כלאחר יד, להימנע מלחקור ברצינות ולא כל שכן – להעמיד לדין. המצב בכל הנוגע לעבירות המבוצעות על ידי חיילים, חמור פי כמה, ועל פי רוב אלה נסגרות ב"דין משמעתי" או בתחקירים פנימיים שאינם מאפשרים ביצוע חקירות אמיתיות.

פרקליטות המדינה, בתורה, עושה כל שביכולתה לא להעמיד לדין גורמים עבריינים, המואשמים באלימות או בפגיעה ברכוש של פלסטינים, גם היכן שישנן ראיות ברורות לכך. שלל התירוצים שלעולם לא נגמר מצוי באשפת החיצים של הפרקליטויות השונות: בין אם קטינותם של העבריינים (כאילו ששיקול זה אי פעם עמד להגנת פלסטינים המואשמים בעבירות בגין מעשים דומים); בין אם "חלוף הזמן" בין האירועים ובין ההכרעה בתיקים; בין אם "חוסר ראיות", אשר לעולם נובע מעבודת משטרה רשלנית; הכל כדי לחמוק מבליסטראות הביקורת מצד גורמי ימין בכנסת ובתקשורת.

המפקד העליון על כל המתרחש בגדה המערבית, הוא אלוף הפיקוד. ובצבא, כמאמר הקלישאה, "אין לא יכול, יש לא רוצה". חוסר הרצון של הרשויות באזור הוא ברור ומופגן, ולא אחת ההזדהות של מפקדי החטיבות עם מפרי הדין ועם העבריינים האידאולוגיים בולט באופן מטריד. המסר מחלחל למטה בשדרת הפיקוד, ולצדדים אל כיוון רשויות האכיפה האחרות.

כמאמר שירו של ברכט, "כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:עֲצֹֹר!". באירועי השבוע האחרון דווקא קראו "עצור". קראו קהילות פלסטיניות. קראו ארגוני זכויות אדם. קראו עיתונאים שהיו עדים לברבריות שהיכתה בכל עבר. קראו דיפלומטים שהדיווחים הגיעו אליהם, בין היתר מצד אזרחיהם, ששפר עליהם גורלם להיות גם פלסטינים המתגוררים בחלק מהכפרים הנזכרים לעיל. אבל לא היה מי שישמע, ולא יהיה מי שיישמע גם בפעמים הבאות.

הצְבת הפוליטית משתקת את כל יכולות האכיפה בגדה המערבית, בין אם בהסכמים קואליציוניים ברורים, ובין אם בקריצת עין, ובקריאתו של מי שאמון על משטרת ישראל ועל שמירת החוק, דווקא להפר את החוק, ו"לרוץ אל הגבעות". שנים של סירוס מערכות אכיפת החוק והכפפתן לדרג הפוליטי, הובילו לכך שחוסר הרצון מוביל בסופו של דבר לחוסר היכולת, וחוסר היכולת מוביל לחוסר הרצון לפעול נגד אירועי הטרור הלאומני היהודי. קשה להתחמק מהמסקנה כי גורמים רבים בקרב הממשלה מעוניינים בהחרפת האלימות, ואין בקרבה מי שרוצה, או מי שיכול, להפסיק את המעגל השוטה הזה.

עו"ד שלומי זכריה הוא חבר בצוות המשפטי של ארגון "יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם", שמייצג חלק מקהילות הכפרים הנזכרים כאן.