אם העולם לא מגן על הפלסטינים, הם יגנו על עצמם

במלאות 75 שנה לנכבה, וביום השנה לכיבוש החלקים הנותרים של פלסטין ביוני 1967, העם הפלסטיני עדיין חי את מלחמת החורמה נגדו, שנמשכת מאז 1948. היא לובשת צורות שונות, אך מטרתה אחת: מחיקת זהותו הלאומית, הפוליטית והתרבותית, ערעור יסודות קיומו, עקירתו וגירושו מאדמת מולדתו.

הפלסטינים חשופים לתוקפנות קשה מצד המתנחלים, שהיא למעשה הבסיס שעליו הוקמה מדינת ישראל על אדמות הפלסטינים. ההתנחלויות מתרחבות, שיבוש חייהם של הפלסטינים נמשך בעוז, והתקפות שיטתיות עליהם נועדו להכניס בליבם פחד וחרדה.

>> גם אחרי הפוגרומים, אין מי שיעצור את המשך הטרגדיה

כך אירע במעשי הבריונות בחווארה ובבורקה: מיידים אבנים לעבר כלי רכב או מעלים אותם באש, מקימים מכשולים ומציבים מחסומים על הכבישים, תוקפים רכוש, משטחים קרקעות, בוזזים תוצרת חקלאית לאור יום או בחסות החשיכה, עוקרים עצי פרי ומציתים אותם. כל זה מתרחש לנגד עיניו של צבא הכיבוש, שמבטיח הגנה וביטחון למתנחלים.

בצפון ובמרכז הגדה המערבית, בבקעת הירדן ובהר חברון אלימות המתנחלים משתוללת על בסיס יומי. במסאפר יטא שבדרום הר חברון שלטונות הכיבוש מתכוונים לגרש כ־1,100 תושבים פלסטינים מאדמתם ומבתיהם עם בעלי החיים שלהם.

ההתקפות היומיות של מתנחלים נגד כפרים וריכוזי אוכלוסייה פלסטינית אילצו 78 משפחות בדואיות לנטוש את בתיהן שבעין סמיה במרכז בקעת הירדן. גם בתי ספר פלסטיניים נהרסים: בג'ב א־דיב שבאזור חברון כבר הרסו, ובח'שם א־דם באותו אזור מתכוננים להרוס. 57 בתי ספר נוספים נמצאים על כוונת ההריסה באזורים שונים בגדה המערבית.

האלימות הזו היא טרור שנועד להשתלט על אדמות נוספות ולהקצותן להתנחלויות, לחסום את שטחי המרעה של חקלאים פלסטינים שמתפרנסים מגידול בעלי חיים ולהקצותם למתנחלים שזוכים לתמיכה ממשלתית ולגרש ריכוזי בדואים כמו בכפר אל־ח'אן אל־אחמר, שם סכנת פינוי מיידית מאיימת על יותר מ־48 משפחות.

ממשלת ישראל צפויה לקבל החלטה להשתלט על יותר מחצי מיליון דונם מאדמות הגדה המערבית, שהוקצו בעבר ל"שמורות טבע" ולהעבירם להתנחלויות. היא מקצה מאות מיליוני שקלים כדי להרחיב את ההתנחלויות הקיימות ולהכשיר את המאחזים ה"בלתי חוקיים", ומחוקקת חוקים מפלים שיאפשרו לה להשתלט על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית ולהעמידן לרשות המתנחלים. היא עושה מאמץ אדיר להוסיף חצי מיליון מתנחלים לגדה המערבית, נוסף על 700 אלף המתנחלים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית.

קו ישר עובר בין הנכבה של 1948 לבין ההווה. לנוכח מתקפת הטרור האכזרית הזו עומדות בפנינו שלוש אפשרויות. האחת היא להיכנע, להרים דגל לבן ולצאת לגלות. השנייה היא לאזור כוח, לגייס את כל האנרגיות שלנו כדי להגן על עצמנו מהטירוף הגזעני, ובאותה עת להמשיך לחיות בחרדה ופחד מפני המתנחלים. האפשרות השלישית היא לא להסתפק בהגנה עצמית: לנקוט יוזמה ולהעביר את הפחד והחרדה למגרש של הצד השני.

העם הפלסטיני הקריב מאות אלפי חללים, פצועים ואסירים במשך יותר ממאה שנה, ולא נכנע. הוא המשיך לעמוד איתן ונשאר כעצם בגרון אויביו. באפשרות הראשונה הוא לא יבחר, ולכן או שנישאר במתח ובפחד מתמיד מאלימות המתנחלים בכבישינו ובחצרות בתינו, ונתגונן כאשר נותקף, או שנעביר את הפחד והחרדה למגרש של המתנחלים החיים על אדמתנו.

לפני כמה שבועות מספר עמד הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס על הבמה בעצרת הכללית של האו״ם ופנה בקריאה אל מצפון הקהילה הבינלאומית: הגנו עלינו מפני בריונות המתנחלים. דבריו נבעו מעומק הפצע הפלסטיני והם משקפים את כמיהתנו לביטחון המבוסס על צדק ועל שלום, אבל היו שהפכו אותם למושא ללעג ולקלס ברשתות החברתיות מתוך ייאוש או מתוך שמחה לאיד.

נדמה לי שאפשר לראות בקריאתו של הנשיא אזהרה אחרונה בטרם תפקע סבלנותו של העם הפלסטיני והוא יאבד סופית את אמונו באפשרות שיזכה לצדק מהקהילה הבינלאומית על מוסדותיה וארגוניה. אם זה יקרה, הפלסטינים יחזרו לראשית מאבקם. אם העולם מושחת, צבוע, בעל מוסר כפול ומכבד את החזק בלבד, הרי שהוא זה שהפיל את עלה הזית מידו של הפלסטיני והשיב לו את הלגיטימציה למאבק המזוין.

זיאד אבו זיאד הוא עורך דין, עיתונאי ופוליטיקאי פלסטיני. המאמר המלא פורסם באתר העיתון הפלסטיני אל־קודס ב־28 במאי 2023. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב