כשהציבור נדרש להגן על החינוך הממלכתי מפני הממלכה

השבוע נערך "כנס חירום" להשקת "משמר החינוך הממלכתי", בהובלת אנשי קרן ברל כצנלסון. "אנחנו לא קוראים להתבדלות, לא להסתגרות, לא להקמת זרם חילוני נפרד", אמר רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני של הקרן, "אנחנו דורשים הגנה על החינוך הממלכתי עצמו".

אני מסכים. אלא שהמשימה מובילה אותנו למחוזות האבסורד: עלינו להכניע את הממשלה לקחת אחריות על החינוך, בעוד היא, שמחזיקה בכל המשאבים והכוח השלטוני, חותרת דווקא לפירוק מערכת החינוך.

מהלך כזה מעורר בעיה ערכית של ממש: סגולתו של החינוך הממלכתי שהוא חותר לשוויון הזדמנויות לכל הילדות והילדים. שוויון מהותי ועמוק, שאין בו עליונות דת, לאום או מעמד. שיוויון שרק מעטים מקרב הציבור בישראל בשלים לו.

בסוף כל מחאה שמתחילה בעברית יושב ערבי וממתין שנסדיר פה מדינה לכל אזרחיה. נראה לי שאפילו בקרב משתתפי הכנס החשוב, אין רוב לעמדה זאת.

הדת, הלאום והכסף – מתנגדים לחינוך ממלכתי

חינוך ממלכתי הוא מנוע לשוויון חברתי. הוא מעביר הון וידע מהשכבות החזקות (משלמי המיסים וחוקרי הדעת), לשכבות המוחלשות, במטרה לחזק גם אותן. על כן הוא חייב להיות במהותו שוויוני, הומניסטי ופלורליסטי. כפי שפירט בכנס פרופ' נמרוד אלוני: חינוך של "הגות ולא הלכה, היגיון ולא שרירות, הגינות ולא כוחנות, הומניות ולא הדרה, הידברות ולא סמכותנות, הנמקה ולא הסתה, הטרוגניות ולא סקטוריאליות, התחשבות ולא אנוכיות".

כנגד רעיונות אלה פועלים שלושה כוחות, שהתקבצו ובאו יחד בממשלה הנוכחית: הכוח הדתי, הכוח הלאומני והכוח הכלכלי (קפיטליסטי).

הכוח הדתי אינו זקוק לחינוך ממלכתי משום שהוא במהותו בדלני. השר סמוטריץ', למשל, חושב ש"לציבור הדתי לאומי, שפעילותו הערכית מובילה את עם ישראל כולו, מגיע לקבל תקציב חינוך מועדף". השר גולדנקנופף מסרב ללימודים כלליים בחינוך החרדי משום ש"לנו יש את הליבה שלנו".

הכוח הלאומני אינו זקוק לחינוך ממלכתי משום שהוא במהותו מגייס לזהות אחת ולאמת אחת. הלאומנות פועלת נגד השונות בחברה, נגד המגוון התרבותי, ונגד כל אחר וזר. השר מעוז, למשל, חושב ש"חדרו לכאן ארגוני הפרוגרס הרדיקלי במגמה אחת: להכניס לפה את תרבות הפוסט מודרנה, שעניינה לטשטש את הזהויות".

הכוח הכלכלי גם הוא אינו זקוק לחינוך ממלכתי, משום שהוא במהותו ממיין. זה מאוד יקר לאפשר לכל הילדות והילדים לרכוש השכלה כללית רחבה, ולהעניק להם הזדמנות הוגנת. הרבה יותר זול לזהות מוקדם ככל שניתן את המצטיינים ולהריץ אותם קדימה למגמות העילית; ולזהות מוקדם ככל שניתן את המוחלשים, ולהסליל אותם למגמות מקצועיות. בדרך זאת, המשק מקבל את עתודת עובדיו בצורה היעילה ביותר.

לפעול מלמעלה – מועצה לחינוך ממלכתי

לנוכח הכוחות המתנגדים לחינוך הממלכתי, הועלו בכנס כמה אפשרויות פעולה. ח"כ גלעד קריב וח"כ ולדימיר בליאק לקחו על עצמם להגיש הצעה לתיקון חוק החינוך, לטובת הקמת "מועצה לחינוך ממלכתי".

בחוק חינוך ממלכתי (1953) נקבע כי לצד שר החינוך יפעל "ועד חינוך" שבו חברים "אנשים פעילים בשדה החינוך". מדובר בגוף שנועד לייעץ לשר בכל הקשור לעיצוב מדיניות החינוך, וככזה הוא מחוסר סמכויות. בנוסף, הוקמה אז "מועצה לחינוך ממלכתי דתי" שלה סמכויות נרחבות. למעשה, לשר החינוך ולמנכ"ל המשרד אין סמכות לקבוע תוכניות לימודים או למנות מנהלים ומורים בחינוך הממלכתי דתי, ללא הסכמת המועצה.

הדרישה היא, אם כך, להשוות את כוח ההגנה על החינוך הממלכתי לזה שיש למועצה הדתית על החינוך הדתי. דרישה כזאת עלתה כבר בעבר כמה וכמה פעמים. החסם להקמתה הוא פוליטי, שכן עוד לא קם שר חינוך (גם לא בממשלות קודמות) שהסכים לוותר על סמכויותיו.

גם אם תקום מועצה כזאת, סביר להניח שהשר ימנה אליה אנשים שמחזיקים באותן עמדות שמחזיקות מפלגות הקואליציה. כפי שהדגישה בכנס מיכל סלע, מנכ"לית גבעת חביבה: "הימין האנטי ליברלי והאנטי דמוקרטי ניזון משסעים ומתחים בחברה, והדלק שלו הוא מתח חברתי ופחד מהאחר. הדבר היעיל ביותר כדי לזרוע פחד, זה קודם כל לפרק את מה שנותר מהחינוך הממלכתי." המועצה לחינוך ממלכתי עלולה ללכת לאותו כיוון ממש.

לפעול מלמטה – התארגנויות הורים

דוברות ודוברים אחדים בכנס התייחסו למה שניתן לעשות מלמטה, בעיקר על ידי הורי התלמידות והתלמידים. תמי יקירה, מייסדת קבוצת המחאה "כהניזם לא בבית ספרנו", ורונה עמרם נתיב, עמיתה בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, הזכירו ראשית את חשיבות ההתארגנות המשותפת. למצוא הורים שותפים לדעה, ולפעול יחד.

ההורים נדרשים שלא להפקיר את זירת החינוך. להצטרף להנהגות ההורים ולצוותי חשיבה בית ספריים. להתנדב להעביר שיעורים ופעילויות בכיתות בנושאים הערכיים. לדרוש את רשימת כל הארגונים שנכנסים לבית הספר, ולוודא שתוכניותיהם מותאמות לערכי היסוד של הקהילה. במיוחד לשים לב מי העמותות שמארגנות את טיולי בתי הספר, ולאן נלקחים התלמידים, ומי העמותות שמעבירות את שיעורי התל"ן, ובאיזה נושאים.

עוד הוצע שלא לפעול באופן לעומתי לבית הספר, אלא בשיתוף פעולה, ומתוך סולידריות עם הצוות החינוכי. המחנכות והמחנכים העומדים לבדם בחזית החינוך, זקוקים לגב תומך ולמילת עידוד מצד ההורים, כמו גם לרעיונות ולהצעות למה שניתן וראוי לעשות.

ככל שרעיונות אלה טובים מאוד, צריך לזכור שזה מותיר אותנו רק עם חלק מהאוכלוסייה התומכים מלכתחילה בערכים הממלכתיים. דווקא במרחבים המוחלשים יותר מבחינה חברתית וכלכלית, אין להורים את המודעות, את הזמן הפנוי או את הידע והביטחון העצמי להניע מהלכים אקטיביסטיים.

ערכים טובים, אבל אין חצי הומניסטי

מרבית הדוברות והדוברים בכנס הדגישו את חשיבותם של הערכים העומדים ביסוד החינוך הממלכתי, ערכים שהממשלה הנוכחית הכריזה עליהם מלחמה.

כך למשל אמרה שרון מיכאלי רמון, מנהלת בית הספר לטבע בתל אביב: "חברה חזקה לא מפחדת משונות, לא מימי זיכרון שאינם שלה, לא מאיומים מדומיינים, משום שהיא גאה בעצמה, במוסדותיה, בזכויות של כלל אזרחיה, ללא קשר לנטיות מינם, לדתם, לאמונתם ולחופש בחירותיהם."

לימור יעקב ספראי, מנהלת אגף חינוך במועצה אזורית גליל תחתון, שמגיעה מהחינוך הממלכתי דתי, הדגישה את חשיבות הזהות היהודית. "אבל", הוסיפה, "יהדות שרואה באחרים הזדמנות לשותפות ולא לאיום. יהדות מאפשרת, שמכילה את הזרמים השונים שבה. יהדות שלא דואגת רק לזכויות שלה, למשאבים שלה, אלא בעיקר לזכויות ולצרכים של הסובבות והסובבים אותה, שגאוותה היא באחריות שהיא נושאת כלפי המיעוטים והזהויות השונות שחיות בתוכה ולצידה."

כל זה טוב ויפה, אולם לא מתקיים בעולם האמיתי. את המציאות הכואבת הציג שרף חסאן, יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך בחברה הערבית: "חוק חינוך ממלכתי מכיר בכל מיני צדדים בתוך החברה היהודית, אבל הוא אף פעם לא הכיר במיעוט הערבי הפלסטיני בישראל ולא בזכותו לחינוך כפי שהוא רוצה לחנך את בניו, לזהות שלו".

לעניין זה חשוב להזכיר כי גם בקרב הקואליציה היוצאת, מרבית השותפים לא ראו (ועדיין לא רואים) בציבור הערבי ובמנהיגיו שותפים לדרך. על כך צריך לומר: אין חצי ממלכתי כמו שאין חצי דמוקרטי או חצי הומניסטי. זה כולם שווים, או כלום.

ערכיו של החינוך הממלכתי לא יבואו לידי מימוש בחברה שיש בה עליונים ותחתונים – בדת, בלאום או במעמד כלכלי. דעתי שלי היא שזה או חתירה למדינה של כל אזרחיה, או עוד התארגנות מחאה שתישאר בגבולות המים הדלוחים הקיימים.