החינוך הממלכתי מצליח, ולכן כה רבים מתנגדים לו

ההתנגדות לשיפור שכרם ותנאי עבודתם של המורות והמורים נשמעה בימים האחרונים מכל עבר: כלכלנים, תעשיינים, ועדי ההורים, העיתונות הכלכלית והתקשורת המסחרית. מה יש להם נגד שיפור החינוך? אין להם ילדות וילדים משלהם?

ודאי שיש, אלא שדווקא דאגתם לילדיהם מובילה אותם להתנגדות. חינוך ממלכתי מצוין מאיים על הילדים של המתנגדים לשיפורו, משום שהוא מעניק הזדמנות (או שואף להעניק הזדמנות) גם לילדות ולילדים של מגזרי האוכלוסייה האחרים, החלשים יותר.

החינוך האוניברסלי מעניק הזדמנות חופשית ושווה, באמצעות העברה של כסף וידע ממי שיש להם יותר למי שאין להם די. ככזה הוא מפחיד פעמיים: מי שיש בכוחו הכלכלי להעניק את הטוב לילדיו אינו שש להעניק את הטוב הזה במלואו גם לילדים של אחרים. ומי שיש בכוחו לשלוט בעתידם התרבותי והאידיאולוגי של הילדות והילדים, אינו שש לוותר על שליטה זאת.

חינוך אוניברסלי מעניק הזדמנות

"חינוך ממלכתי" (או בשם המדויק יותר, שאינו נהוג בעברית: "חינוך אוניברסלי"), הוא חינוך באמצעות השכלה, הניתן לכל הילדות והילדים בכל תחומי הדעת והיצירה האנושיים. הוא החליף את החינוך שהיה למעשה הכשרה לתפקיד מוגדר בחיים הבוגרים.

בחינוך שהוא הכשרה קודם קבעו מה יהיה עתידם של הילדות והילדים, ובהתאם הוענקה להם הכשרה מצומצמת לכך. למשל, מעטים למדו לקרוא ולכתוב, משום שרוב העיסוקים והמלאכות לא דרשו ידיעת קרוא וכתוב, ובטח שלא מדעים או היסטוריה.

חינוך שהוא הכשרה הוא זול, יעיל, מסליל ומוכיח את עצמו: הבורות של מרבית הבוגרים בכל תחום שמעבר לעיסוקם המידי, הוכיחה בדיעבד שהם לא היו כשירים ללימודים או לעיסוקים אחרים.

בחינוך האוניברסלי (בצורתו השלמה, אפילו האוטופית) הפכו את היוצרות: תחילה הוענקה השכלה רחבה בכל תחומי הדעת והיצירה לכולן ולכולם; ורק על בסיס השכלה זאת, בחרו כל ילדה וילד, במהלך התבגרותם, את עיסוקם לעתיד.

אתייחס לשני מאפיינים של החינוך האוניברסלי אשר מעוררים את ההתנגדות כלפיו: חוסר הרצון של העשירים לממן (יתר על המידה, לדעתם) את חינוך ילדי העניים; וחוסר הרצון של השליטים לאפשר לילדות ולילדים דעה, עמדה ובחירה חופשיות.

חינוך יקר שתוצאותיו לא מכומתות

החינוך האוניברסלי יקר מאוד. כדי שכל הילדות והילדים יקבלו השכלה רחבה בכל תחומי ההגות והעיסוק, חייבים ללמוד המון שיעורים. כלומר, צריך הרבה מורות ומורים, שיעבדו הרבה מאוד שעות.

כאשר הוצע החינוך האוניברסלי לראשונה, הוא תוכנן לשתי שנות לימוד חובה בלבד. הדברים מוזכרים בתוכנית לייסוד בתי ספר של מרטין לותר ופיליפ מלנכתון משנת 1528. כיום המדינה מממנת 15 שנות לימוד חובה (גיל 3 עד 18), ובנוסף מסבסדת את החינוך מלידה עד גיל שלוש, ואת הלימודים העל תיכוניים במכללות ובאוניברסיטאות.

במאגר המידע באתר ה-OECD יש נתונים עבור ההוצאה לחינוך לתלמיד מ-1995 עד 2018 ב-18 מדינות. בממוצע, עלתה ההוצאה לתלמיד לשנה, רק במהלך 23 השנים האחרונות, מ- 3,523 דולר עד ל-9,777 דולר. כמעט פי שלושה!

באף מדינה ההישגים של החינוך (לא משנה מה תבחרו לבדוק) לא השתפרו פי שלושה מאז 1995. ההוצאה בחינוך נבלעה בתנאי עבודה טובים יותר, אולם לא בשום דרך שניתן לכמת, ולהצדיק את הגידול בעיני מי שנדרש לממן זאת.

ומי נדרש לממן את החינוך? כדי שכל הילדים והילדות אכן יבואו לבתי הספר, נקבע כבר מראשית, שהחינוך האוניברסלי יינתן חינם. כלומר, ששכר המורים ישולם על ידי האצילים בעלי הנחלות, ולא על ידי ההורים. במדינה המודרנית, המסים (הנאספים בהתאם להכנסות) מחליפים את מימון האצילים.

מכיוון שהורים עשירים משלמים יותר מסים, הרי המשמעות היא שההורים היותר עשירים מממנים, בנוסף לחינוך של ילדיהם, גם את החינוך של הילדים של ההורים היותר עניים.

החינוך הממלכתי מעביר, אם כך, כסף (מזומן) ממי שיש לו יותר לידי מי שיש לו פחות. כאן טמונה אחת ההתנגדויות לשיפור החינוך. כפי שהגיב קורא לאחת הכתבות שלי בנושא: "הכסף לא צומח על העצים, כל כסף מגיע ממסים. את המסים משלם מעמד הביניים, שגם כך קורס מיוקר המחייה."

חינוך משחרר שתוצאותיו לא נשלטות

החינוך האוניברסלי לא מעביר רק כסף, אלא גם ידע. את הרעיון הזה הגה ז'אן קלווין, אשר ייסד בשנת 1559 בית ספר לדוגמה בז'נבה, שבו נלמדו כל תחומי הדעת. קלווין הניח שהשכלה רחבה תקל על הילדות והילדים למצוא את ייעודם, כפי שקבע עבורם אלוהים.

החינוך האוניברסלי מגדיל אם כך את דרגות החופש של היחיד, לכוון ולבחור בעצמו את עתידו. על כך כתב יוחנן עמוס קומניוס במחצית המאה ה-17: "חשוב עד מאוד שבני אדם יבינו את הדברים לאמיתם, וילמדו וידעו כיצד לבחור או להיפטר מהם בקלות על פי חפצם. כך יובטח שיישמר צלם האל בבני האדם, שכן חופש הבחירה יישאר תכונתם הבולטת".

את ההצלחה של החינוך האוניברסלי להעניק יותר חופש והזדמנות, ניתן לראות במדד האוריינות (Literacy), כלומר ידיעת קרוא וכתוב. בתרשים שלהלן, מתוך אתר our world in data של אוניברסיטת אוקספורד, אפשר לראות את שיעור הגברים והנשים יודעי קרוא וכתוב באנגליה מאז סוף המאה ה-16.

השנים המופיעות בתרשים חופפות את השנים שבהן התפתח החינוך האוניברסלי. נתונים לשנים המוקדמות נאספו מתוך רשימות של גברים ונשים שהיו מורשים לחתום על מסמכים רשמיים, מעמד שניתן רק ליודעי קריאה.

חוק חינוך חובה חוקק באנגליה ב-1870, אז שיעור יודעי קרוא וכתוב בקרב הגברים היה 67%, ובקרב הנשים 51%. כיום שיעור האוריינות באנגליה נושק ל-100% לכלל האוכלוסייה.

לא קשה לנחש מי מתנגד לחופש ההזדמנויות שמעניק החינוך האוניברסלי: כל מי שחושש לאבד שליטה בדור הצעיר, מטעמי תרבות ואידאולוגיה. למשל, חלק מהקהילות החרדיות בישראל, אשר מונעות עד היום השכלה רחבה מהילדות והילדים שלהם.

דוגמה לכך עלתה לאחרונה לכותרות, לאחר שהאדמו"ר מבעלז הסכים לשלב לימודי ליבה בתמורה להגדלת תקצוב מוסדות החינוך של החסידות. תגובת הזרם הליטאי למהלך מוכיחה את הפחד מאובדן השליטה: "מדובר במכירה מוחלטת של כל ערכי החינוך, והשליטה בהם, היישר למשרד החינוך הכפרני".

השאיפה של החינוך האוניברסלי להעניק הזדמנות שווה לכולן ולכולם מפחידה גם את כל מי שחרד למקומו בסדר החברתי. אחת הדוגמאות לכך היא המאבק של מעמד הביניים בהעדפה המתקנת שניתנת לשכבות החלשות בחינוך.

למשל, ב-2012 הרחיב גדעון סער את יישום חינוך חינם לגיל שלוש לכלל הילדים בישראל, לאחר שקודם לכן היא ניתנה רק להורים בשלושת העשירונים הנמוכים מבחינה כלכלית. ב-2018 קבע נפתלי בנט מקסימום 32 ילדים בכיתה לכלל ילדי ישראל, לאחר שקודם לכן ניתן רף זה רק לבתי ספר המשרתים את שלושת העשירונים הנמוכים.

כן לחינוך האוניברסלי (הממלכתי)

החינוך האוניברסלי, שנהגה במהלך המאה ה-16 ויושם בהדרגה בכל מדינות העולם, הוא כלי המקדם צדק ושוויון חברתי. הוא מעניק לכל הילדות והילדים הזדמנות וחופש בחירה, דברים שלא היו מקבלים בלעדיו. ככזה הוא עולה הרבה מאוד כסף, ומהווה איום על מי שחרד לשימור הסדר החברתי.