newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מועצה עצמאית לחינוך ממלכתי למען המוחלשים ונגד ההדתה

אם אנחנו רוצים לתת ייצוג פוליטי לתלמידים עם צרכים מיוחדים, לחנך את ילדינו לאור ערכי החברה החופשית, לצמצם את נזקי התחלופה המתמדת של שרי חינוך, ולתקן את האפליה בהשקעה בתלמידים ובתמיכות לגופים חיצוניים - עלינו להירתם ולסייע בהנעת הקמת המועצה

מאת:

ביוני האחרון נערך כנס יסוד לקראת הקמת המועצה העצמאית לחינוך הממלכתי. השבוע פירסם רם כהן, מנהל תיכונט על שם אלתרמן בתל אביב, קול קורא לקהל הרחב להירתם ולסייע בהנעת המהלך, בעמוד הפייסבוק של המועצה.

למתלבטים באשר לנחיצות המועצה לחינוך ממלכתי, הנה עשר סיבות חשובות ודחופות מדוע המהלך ראוי למאמץ של כל אחת ואחד מאתנו. הדברים מובאים על דעתי בלבד – אינני דובר המועצה ולא כותב מטעם איש.

1. לקדם חינוך ממלכתי כוללני (inclusive) העונה לצורכי המוחלשים

ההפרדה הנהוגה במערכת החינוך בישראל לזרמים דתיים, ובזיקה ישירה למפלגות הדתיות השומרות על האינטרסים של המגזר הדתי והמגזר החרדי, פוגעת בייצוגיות של ציבורים בעלי צרכים פדגוגיים מיוחדים שאינם דתיים בלבד.

ציבורים אלה נותרים ללא ייצוג פוליטי, קולם אינו נשמע והצרכים שלהם אינם נענים. כך נשמרת הפגיעה התקציבית בתלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך המיוחד, תלמידים חולים מרותקים לבתיהם, תלמידים אלרגיים, תלמידים בעלי הישגים נמוכים המגיעים ממשפחות מוחלשות, תלמידים ערבים. וכך גם לגבי הפגיעה המתמשכת בתנאי העסקה של הסייעות בגני הילדים, הסייעות בחינוך המיוחד וכן במורות ובמורי הקבלן.

תלמידים ביום הראשון ללימודים בבית הספר ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

תלמידים ביום הראשון ללימודים בבית הספר ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

חינוך כוללני, שאין בו שום סוג של הפרדה דתית, עדתית, מגדרית, רפואית או לפי הישגים, מניב לא רק חברה סולידרית יותר, אלא גם הישגים גבוהים יותר ופערים קטנים יותר.

2. לרפא את המשבר הערכי החמור של מנהיגי הציבור הדתי לאומי

מנהיגי המגזר הדתי מבטאים עמדות שאינן נסבלות בחברה מודרנית, וראוי שהיו נפסלות אפילו בחברה יהודית, כמו טיפולי המרה (פרץ), הפרדה בין נשים יולדות יהודיות וערביות (סמוטריץ'), והשתקת הזועקים נגד הכיבוש (בנט). רבנים מהמגזר הדתי מתבטאים בגסות, התנשאות ושיטנה כנגד חילונים, רפורמים, נשים, להט"בים וכל ציבור אחר שאינו הם עצמם, כפי שחושף באומץ עורך הדין נהוראי.

במדריך למורה להוראת התוכנית "תרבות ישראל ומורשתו" למגזר הממלכתי נכתב: "החילוניות היהודית רצתה להתנתק באופן מודע מהמסורת היהודית. עם השנים הסתבר שגישה זו גבתה מחיר תרבותי כבד". האמת היא כמובן הפוכה. יש מבין הדתיים הלאומיים שפועלים להתנתק מערכי הנאורות והמודרנה. גישה זו גובה מאתנו מחיר תרבותי כבד, שכן היא יצרה חברה מעמדית סגרגטיבית (מפרידה), הסובלת מחוליים של ניצול ושעבוד.

3. לחנך בגאווה לאור ערכי החברה החופשית

מבלי לפגוע במקומן של המורשת והמסורת היהודית, ראוי לנו לכבד ולהוקיר תודה למהפכת שוויון ערך האדם (הרנסנס), למהפכה המדעית ולמהפכה האזרחית (הצרפתית), מבית היוצר של התרבות המערבית. ערכי המודרנה אינם עומדים בסתירה לדת ולאמונה, כפי שהסביר המחנך יוהאן קומניוס: "המטרה של אלוהים בעצמו, כאשר הוא יצר את תוכניתו לברוא אדם, באה לידי ביטוי במילים אלה: 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' […] לא רק ליחיד או ליחידים אלא לכל אדם צעיר או מבוגר, עשיר או עני, אציל או שפל, איש או אישה. בקיצור: לכל בן אנוש על פני האדמה".

ראויים כאן דבריה של פרופ' רחל אליאור: "הבוגר הראוי הוא זה שהפנים […ש] לכל אדם זכות שווה לחיים ולכבוד, ללימוד ולהגשמה עצמית; אין אדם אחד עדיף על זולתו בזכות לחיים, לצדק, לחירות לשוויון, לדעת, לאמת, לכבוד ולנגישות לחוק ולמשפט; אין אדם העדיף על רעהו או על רעותו מכוח דתו, גזעו, עדתו, אמונתו או לאומיותו, מינו, צבע עורו, משאביו או לשונו. לשום קבוצה אין בלעדיות סמכות הדעת ובלעדיות סמכות השיפוט מכוח מינה או דתה, גזעה, לאומיותה או צבעה".

4. ליישם את המלצות ועדת שנהר: "גישה ערכית מודרנית ביחס לנכסי המורשת"

הדאגה להיקף הידע הדתי של תלמידים חילוניים אינה חדשה. בשנת 1991 מינה שר החינוך זבולון המר וועדה מקצועית לבחינת מעמד לימודי היהדות (וועדת שנהר), אשר המלצותיה התקבלו בשנת 1994 בידי השר דאז אמנון רובינשטיין.

הוועדה המליצה להגביר את לימודי היהדות בבתי הספר כמקצועות הומניסטיים, מנחילי תרבות וערכים. ההמלצה הייתה "לשים את הדגש על המשמעות הסמלית והערכית ועל החוויה הלאומית, החברתית והמשפחתית – ולא על יסוד הטכס והמצוות בלבד", וכן: "להקנות לתלמידים גישה ערכית מודרנית ביחס לנכסי המורשת הלאומית", גישה ביקורתית והתייחסות לריבוי הפנים של הקיום היהודי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בבית ספר ביד בנימין בגדה המערבית (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

המלצות ועדת שנהר לא מתקיימות. ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בבית ספר ביד בנימין בגדה המערבית (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

המלצות אלה אינן מתקיימות בתוכנית הנהוגה כיום, שמטרתה: "לטפח ולהעמיק את הזהות היהודית-ציונית-ישראלית של תלמידי ובוגרי מערכת החינוך הממלכתית, אחריותם ומחויבותם לעמם, למורשתם ולתרבותם".

5. לחזק את מעמד המורים שהשקפת עולמם תואמת את הציבור החופשי

עוד קבעה ועדת שנהר שיש "לגייס מורים בעלי השקפת עולם ואורח חיים המקובלים על הציבור החילוני לזרמיו ובהתאם לאופי השונה של הקהילות שאותן משרתים בתי הספר". במילים אחרות, לאפשר לבתי הספר בעלי השקפת עולם חופשית להתאים את המורים לקהילה, ממש כשם שלבית ספר חרדי או דתי יש זכות לפסול מורה, אפילו מורה לאזרחות או מדעים, אם אינו שומר מצוות בחומרה המתאימה.

יש להפסיק את הפגיעה בכבודם של המורות והמורים בחינוך הממלכתי, המוחלפים לצורך לימודי יהדות על ידי ילדות בשירות הלאומי או צעירים חברי גרעינים תורניים.

6. לתקן את העוול של כניעה לתכתיבים קואליציוניים

לאחר הקמת המדינה נעשה ניסיון להפריד את בתי הספר מהמפלגות הפוליטיות שניהלו את מערכות החינוך המגזריות. במשא ומתן הקואליציוני לייסוד הממשלה הרביעית (ראשית שנת 1953) נסוגו נציגי מפא"י מכל דרישותיהם, והסכימו לדרישות הדתיים לקיים מערכות חינוך בדלניות.

אין שום דבר ממלכתי בחינוך הממלכתי דתי, מלבד הכסף של הממלכה. תוכניות הלימודים, ספרי הלימוד, המורים, המנהלים והפיקוח, הכול בדלני ונפרד למגזר. החינוך החרדי לפחות אינו מתיימר, והוא קרוי "עצמאי" משום שהוא אכן פרטי לחלוטין מלבד השימוש בתקציב המדינה.

7. לתקן את אי השוויון בהשקעה התקציבית פר תלמיד

הקשר המעוות בין בתי הספר הדתיים לבין המפלגות הפוליטיות של המגזר, מאפשר להם לזכות בתקציבים חריגים. עלות ממוצעת של תלמיד ממלכתי דתי בחטיבה העליונה היתה בתשע"ח 40,337 שקל, לעומת 31,347 שקל לתלמיד בממלכתי, ו- 24,533 שקל לתלמיד בממלכתי הערבי. עלות תלמיד בבית ספר יסודי ממלכתי דתי בתשע"ח, בדרגה החברתית כלכלית הנמוכה ביותר, היתה 23,570 שקל, לעומת 20,660 שקל בחינוך הממלכתי ו- 18,368 שקל בממלכתי הערבי.

8. לתקן את העיוות בתמיכות משרד החינוך לגופים חיצוניים

המעמד הפוליטי המועדף של החינוך הדתי מאפשר חלוקת תמיכות בלתי מידתית לגופים העוסקים בלימודי יהדות. בין השאר (תקציב 2019): 1.49 מיליארד שקל תמיכות בנושאי יהדות; 10.1 מיליון שקל הקצבות ללימוד מקצועות המורשת; 7.7 מיליון שקל להעצמה רוחנית; 5.8 מיליון שקל לפעולות בנושא תרבות יהודית; 4 מיליון שקל לחוגים לתורה שבעל פה; 4.8 מיליון שקל לפעולות אגף מורשת; 41.4 מיליון שעות תגבור ללימודי יהדות, 31.9 מיליון פעולות המנהלת לזהות יהודית; ו- 42 מיליון שקל לתמיכה בלימודי יהדות.

לשם השוואה תקציב 2019 של המטה לחינוך אזרחי היה 6.4 מיליון שקל, ותקציב אגף מחקר ופיתוח, ניסויים ויזמות – האגף שמכין את מערכת החינוך למאה ה-21 – היה 3.5 מיליון שקל.

9. למתן את השפעת השרים המתחלפים

מסיבות שונות נתקבעה התפישה ששר החינוך הוא גם "המחנך הלאומי", ולא רק מנהל העל של מערכת החינוך. אפילו נפתלי בנט, שלא השכיל ולא התנסה מעולם בתחום החינוך, הרשה לעצמו להוביל החלטות פדגוגיות בעלות השפעה על דורות של ילדים ובוגרים.

האיש שעומד בראש המערכת מייצג ציבור שכבר מזמן התנתק ממנה. שר החינוך החדש, הרב רפי פרץ, במהלך טקס חילופי השרים במשרד החינוך. 26 ביוני 2019 (יונתן זינדל / פלאש 90)

13 שרים מאז יוני 1990. שר החינוך הרב רפי פרץ, במהלך טקס חילופי השרים במשרד החינוך. 26 ביוני 2019 (יונתן זינדל / פלאש 90)

מאז יוני 1990 שירתו בתפקיד שר החינוך 13 שרות ושרים (ועוד חמישה ראשי ממשלות ששימשו תקופות קצרות ממלאי מקום). דהיינו – כשנה וחצי לכל שר. מסיבה זו נדרש גוף חיצוני מקצועי אשר יצמצם וימתן את קצב השינויים, לעיתים בכיוונים מנוגדים, הנכפים על מערכת החינוך.

10. להבטיח את עתידה של מדינת ישראל ברוח מגילת העצמאות והמטרות הקבועות בחוק החינוך

מתוך הכרזת העצמאות: מדינת ישראל "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

מתוך מטרות חוק החינוך: "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf