newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך הפך המיעוט הערבי למגן זכויות האזרחים בישראל

מעתירה נגד מעקבי השב"כ, דרך הגנה על נשים בהריון ועד דרישה לבטל את תקנות החירום, עדאלה והרשימה המשותפת מצאו את עצמם מגינים על זכויות כל האזרחים בישראל בתקופת משבר הקורונה. זה מה שקורה כשהמיעוט הפלסטיני מתחזק והשמאל הישן נחלש

מאת:

בשיא הקמפיין המתוזמר נגד ארגוני המורים, התראיין מנכ"ל האוצר שי באב"ד לערוץ 13 ונשאל למה המנכ"לים והסמנכ"לים בשירות הציבורי לא נדרשים "להיכנס מתחת לאלונקה", ואילו המורות עם שכרן הצנוע – כן.

באב"ד היתה תוקפני. המורות יושבות בבית, גם הגננת של הבן שלי עובדת בקושי שעה ביום, הוא ירה. וחוץ מזה, הוא גילה, היה בכלל צריך לשלם למורות 50% משכרן, "זו האופציה הנכונה שהיתה צריכה לקרות", אמר, משום שהממשלה אישרה להן 50% עבודה. "זה עבר בתקש"ח, תקש"ח יש לו מעמד של חוק", הסביר באב"ד.

אולי משום שלא הכירה את ראשי התיבות האלה, המראיינת לא תהתה איך ייתכן שבהחלטת ממשלה אחת אפשר לקצץ 50% משכרם של מאות אלפי מורות ומורים. בלי משא ומתן עם הארגונים המייצגים אותם, בלי דיונים בכנסת. איך החלטת ממשלה הופכת לחוק בקלות בלתי נסבלת שכזאת.

אילו היתה קוראת את העתירה של מרכז עדאלה נגד השימוש האינפלציוני של הממשלה בתקש"ח – תקנות שעת חירום – היא היתה מבינה.

חסן ג'בארין, מייסד ומנכ"ל עדאלה, בבית המשפט העליון בדיון בעתירה נגד התקנה המאשפרת לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים, ב-19 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

חסן ג'בארין, מייסד ומנכ"ל עדאלה, בבית המשפט העליון בדיון בעתירה נגד התקנה המאפשרת לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים, ב-19 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מהעתירה שהגיש מרכז עדאלה עולה שהתקנה המאפשרת תיאורטית לקצץ 50% משכר המורים היא רק אחת מבין מבול של לא לפחות מ-37 תקנות שעת חירום שהוציאה הממשלה מאז תחילת משבר הקורונה.

התקנה המוכרת ביותר היא זו המאפשרת לשב"כ להשתמש ביכולות שלו כדי לעקוב אחרי אזרחים –שנגדה הגיש עדאלה עתירה נפרדת יחד עם האגודה לזכויות האזרח, שהביאה לפסילתה. אבל יש רבות אחרות: מסגירת מקומות עבודה ופארקים, עד סמכויות מעצר ואפשרות לפטר או להוציא לחל"ת נשים בהיריון – נושא שגם נגדו עתר עדאלה.

כל אחת מהתקנות האלה היא בעצם חוק, כפי שאמר באב"ד. רק לשם השוואה, ב-20 השנים האחרונות הוציאה הממשלה רק 16 תקנות שעת חירום.

"ההישענות על מצב החירום היא פיקציה, צ'ק פתוח המסמיך את הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כל אימת שתראה שהדבר חיוני", נכתב בעתירה, שהדיון הראשון בה נערך ביום חמישי האחרון. "הפיקציה יוצרת דיקטטורה ברורה של הרשות המבצעת".

המשפט האחרון מסביר אולי מדוע עדאלה, שעל פי שמו הרשמי נועד להגן על "זכויות המיעוט הערבי בישראל", נטל על עצמו את ההובלה במאבק נגד תקנות שעות החירום הפוגעות בכלל האזרחים בישראל – לאו דווקא באזרחים הערבים.

אז איך קרה שעדאלה והרשימה המשותפת, שהעתירות השונות נגד תקנות שעת החירום הוגשו בשמה או בשם חברים בה, הפכו למגינות של "שלטון החוק" ושל "האיזונים והבלמים", במדינה שעד היום דרסה את המיעוט הערבי בלי לטרוח ללחוץ על הברקסים?

"אם בית המשפט לא יאמר את דברו לגבי תקנות החירום, זה יהיה תקדים היסטורי", מסביר ד"ר  חסן ג'בארין, מייסד ומנכ"ל עדאלה. "אנחנו יודעים שמי שייפגע יותר מכל מדיקטטורה הוא מי שלא מיוצג בממשלה. בדרך כלל זה ערבים, אבל עכשיו בקורונה גם הזכויות של כולם נפגעות, ולכן העבודה שלנו נראית פתאום מובנת יותר".

בעדאלה טוענים בתוקף שהעובדה שבשבועות האחרונים הארגון הגיש רצף של עתירות הנוגעות לכלל הציבור בישראל ולא רק למיעוט הפלסטיני, כולל עתירה שהצליחה להביא לביטול האיסור על הכנסת חמץ לבתי חולים, אינה מהווה תפנית בעבודה שלו. עדאלה היה ונשאר ארגון של זכויות אדם, אומרים שם, לא רק ארגון "נישה".

שלא לדבר על כך שבמקביל לעתירות ה"כלליות", עדאלה פעל באופן ייחודי לטובת המיעוט הפלסטיני – בעתירה לחבר את הכפרים הלא-מוכרים בנגב ללימוד ממרחוק ולהנגיש להם בדיקות קורונה; בדרישה שמשרד הבריאות יספק הסברים על המחלה גם בערבית; או בעתירה נגד התקנות שאסרו על מפגש של אסירים עם משפחותיהם ועורכי דינם, נושא שעדאלה תמיד עסק בה.

שומרים על ריבונות הכנסת

ואף על פי כן, קשה להשתחרר מהרקע הפוליטי שבצלו עדאלה מוצא את עצמו בתפקיד של מגן כלל האזרחים בישראל – ערבים ויהודים, מורים ונשים בהיריון, חולים ובריאים.

העלייה הדרמטית בכוחה של הרשימה המשותפת וההיחלשות הלא פחות דרמטית של "השמאל הישן" הביאה למצב האירוני שהמיעוט הפלסטיני, המדוכא והמופלה לרעה לאורך עשרות שנים, הפך לערב הראשי לשמירה על זכויות כלל האזרחים.

"אני לא חושבת שנשארו הרבה כוחות פוליטיים או כוחות בחברה האזרחית שבאמת יכולים לשחק את התפקיד של המגן על הדמוקרטיה ועל זכויות האזרחים בצורה אמיתית", אומרת ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-הרשימה המשותפת), שהגישה את העתירה נגד פיטורי נשים הרות באמצעות עדאלה.

"ככוח פוליטי נשארה הרשימה המשותפת ובחברה האזרחית נשארו עדאלה, האגודה לזכויות אזרח וכמה ארגונים כמו מוסווא שהם לא בכיוון של עתירות".

תומא-סלימאן, המכהנת כיו"ר ועדת הרווחה הזמנית בכנסת (מינוי שיתבטל כנראה עם השבעת הממשלה החדשה השבוע), כינסה בסוף מרץ דיון מיוחד לדון במצבן של "נשים מוגנות" – נשים בהריון, בחופשת לידה או בטיפולי פוריות – לאחר שהתברר שמעסיקים ניצלו את תקנת שעת החירום בעניין צמצום העבודה במשק שהוצאה רק שבועיים קודם לכן כדי להוציא לחל"ת או לפטר 4,000 נשים מוגנות לעומת 1,400 נשים מוגנות בשנה שלמה.

ח"כ עאידה תומא-סלימאן (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ח"כ עאידה תומא-סלימאן (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בעקבות הדיון פנתה תומא-סלימאן לשר הרווחה אופיר אקוניס כדי שימנע את התופעה, אבל למחרת התברר לה שהממשלה הוציאה תקנת שעת חירום חדשה הפוטרת את המעסיקים באופן גורף מקבלת אישור לפיטורי נשים מוגנות. העתירה ביקשה לבטל את התקנה הטרייה הזאת.

תומא-סלימאן מעריכה שאם היתה פונה לשדולת הנשים, גם השדולה היתה מוכנה להגיש עתירה בנושא הזה, אבל היא העדיפה לפנות לעדאלה. "זה לא שאני לא מאמינה בשדולת הנשים", היא אומרת. "אבל קל לי יותר עם עדאלה, אני לא צריכה להתווכח על כל משפט, אני מאמינה בכוחות המקצועיים שלהם, בראייה שלהם".

לקראת הדיון בעתירה, הממשלה כבר החליטה לבטל את התקנה, אולם הדיון לא התבטל. בג"ץ דרש מהממשלה לתת לוועדת הרווחה נתונים לגבי הנשים שנפגעו במהלך 11 הימים שחלפו בין הוצאת התקנה ל ביטולה.

גם בעתירה בעניין הנשים המוגנות וגם בעתירה בעניין מעקבי השב"כ, שזכתה לכיסוי תקשורתי נרחב יותר, הטיעון המשפטי המרכזי של עדאלה היה שתקנות שעת חירום מעניקות לממשלה כוח כמעט בלתי מוגבל ועוקפות את הכנסת.

גם אם היתה לכך הצדקה מסוימת בזמן שהכנסת לא פעלה אחרי הבחירות, נאמר בעתירות, הרי מרגע שהכנסת חזרה לפעילות אין שום סיבה להמשך הפרקטיקה של תקנות שעת החירום.

במה שנתפס, ובצדק, כניצחון גדול לעדאלה ולאגודה לזכויות האזרח, בג"ץ קיבל את הבקשה לביטול התקנה המאפשרת לשב"כ לעקוב אחרי מי ש"חשוד כחולה" (מושג בעייתי שהעתירה עסקה בו לא מעט) ואחרי מי שהיה ב"מגע הדוק" אתו.

"בדמוקרטיה ייצוגית, אשר בה הריבון הוא העם, ההכרעות העקרוניות והמהותיות לחיי האזרחים צריכות להתקבל על ידי הגוף שנבחר על ידי העם לקבל הכרעות אלה", נימקה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות את החלטתה לדרוש מהממשלה להביא את התקנה הזאת לחקיקה מסודרת בכנסת.

שופטי בית המשפט העליון בדיון בעתירה נגד התקנה המאשפרת לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים, ב-19 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

שופטי בית המשפט העליון בדיון בעתירה נגד התקנה המאפשרת לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים, ב-19 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

במלים אחרות, עדאלה יצא כמי ששמר על ריבונותה של הכנסת – גוף שבימים שבשגרה לא נוטה חסד עם המיעוט הערבי בישראל. אפשר להבין למה. בעדאלה מסבירים שבכנסת יש לרשימה המשותפת 15 נציגים, יש להם יכולת ליזום דיונים, להשיג גישה למידע, להציג את העניינים שלהם.

חיות גם קיבלה את הטענה של עדאלה שמדובר בפגיעה קשה בזכויות האזרח, ערבים ויהודים. "השימוש בכלים אשר פותחו במטרה להילחם בגורמים עוינים והפנייתם כלפי אזרחי ותושבי המדינה שאינם מבקשים להרע לה, הוא מהלך העשוי להדיר שינה מעיניו של כל שוחר דמוקרטיה", היא כתבה.

הפסילה של התקנה שאפשרה את מעקב השב"כ לא ריפתה את ידי הממשלה. עכשיו היא מנסה להעביר את הנושא בחקיקה.

"מצב החירום חשף הרבה לקונות"

אולם ההתייצבות של עדאלה בחוד החנית של המגינים על המשחק הדמוקרטי באה לידי ביטוי מעל לכל בעתירה העקרונית לביטול השימוש בתקנות שעות חירום בזמן הקורונה, שהוגשה בשמה של הרשימה המשותפת.

אין ספק שהקורונה היא מצב חירום, נאמר שם, אבל בחוק יסוד: הממשלה נקבעו כללים ברורים לאופן הכרזת מצב חירום באמצעות הכנסת או במקרה מיוחד באמצעות הממשלה, והקורונה אינו אחד מהם.

בתשובתה לבג"ץ טענה המדינה כי את תקנות החירום היא מוציאה מכוח מצב החירום השורר בישראל מאז קום המדינה. לפי עדאלה, הניסיון להחיל את מצב החירום מ-1948 לטיפול בקורונה הוא מסוכן מאין כמוהו – פירוש הדבר שהממשלה תוכל להוציא תקנות שעת חירום, העוקפות את הכנסת, כמעט בכל נושא שתמצא לנכון, לא רק בזמן קורונה. מדרון חלקלק לדיקטטורה.

בדיון שהתקיים ביום חמישי השופטים הביעו מורת רוח מהמשך השימוש בתקנות החירום, שהאחרונה שבהן – כך הסתבר בדיון – הוצאה בלילה שלפני הדיון עצמו.

השופט ניל הנדל, לדוגמה, אמר ש"מדובר בנושאים שפוגעים בזכויות אדם", והנשיאה חיות אמרה במפורש ש"צריך ללכת בדרך המלך, דרך החקיקה בכנסת". בסופו של הדיון נתן בג"ץ למדינה ארכה של עשרה ימים להכין מסגרת לחוקי חירום שיעברו בכנסת.

"כל מצבי החירום בישראל נבנו על אויב-ידיד", מסביר ג'בארין מדוע דווקא הקורונה אפשרה לעדאלה לטעון טיעונים הנוגעים לכלל האוכלוסייה. "בכל מצב חירום, הערבים הם האויב. בקורונה האבחנה היא לא אויב-ידיד, כי הבעיה היא גופו של אדם, הוא גם אויב וגם ידיד. בקורונה ההגדרה של אויב-ידיד מאפשרת לך להגיע לכלל האוכלוסייה, ואתה יכול להילחם במצב החירום באופן אוניברסלי".

תומא-סלימאן ממשיכה את הטיעון הזה. "מצב החירום חשף הרבה לקונות המציגות את הפנים המכוערים של האפליה", היא אומרת. מצב החירום, לטענתה, גם חשף את המדיניות הכלכלית שדורסת את הקבוצות המוחלשות. בתוך הקבוצות המוחלשות האלה, בולט מקומה של האוכלוסייה הערבית – אם זה בסיוע שמגיע רק לרשויות החזקות או בדמי אבטלה שמחולקים באופן מפלה.

עמדת בידוק לקורונה בנצרת (צילום: תקשורת הרשימה המשותפת)

עמדת בידוק לקורונה בנצרת (צילום: תקשורת הרשימה המשותפת)

אבל הדבר המרכזי שהקורונה חשפה, לדעתה של תומא-סלימאן, היא כאמור העובדה שהרשימה המשותפת ועדאלה נשארו כשומרות הסף של מה שהיא מכנה "הדמוקרטיה הפורמלית".

המיעוט הערבי, היא מסבירה, תמיד טען שאין בישראל דמוקרטיה מהותית, אבל מה שקורה עכשיו הוא שהשלטון מבקש לפגוע אפילו ב"דמוקרטיה הפורמלית שהיתה קיימת, לפגוע בריבונות של הכנסת, לפגוע ביכולת של האופוזיציה להשפיע, לפגוע בבג"ץ".

לתומא-סלימאן אין געגוע למה שהיה. "בהפגנות מדברים על דמוקרטיה שהולכת לנו לאיבוד", היא אומרת. "ישראל לא היתה אף פעם דמוקרטיה, ומי שיוצא להגנתה צריך לעשות את האבחנה הזאת, ולהבין למה הגענו למצב הזה כדי שנוכל לבנות משהו אחר. עדאלה היום כאילו בקו האש האחרון".

ואת מרגישה שבשמאל מרכז היהודי יש הבנה שאתם בקו האש האחרון?  

"אני לא חושבת שיש הבנה אמיתית. ברגע שהם (במרכז שמאל היהודי; מ"ר) ירגישו שהם חזקים מספיק, יש לי הרגשה שרבים מהם יוותרו על השותפות הזאת, כרגיל. אבל זה תלוי גם בנו, איך אנחנו מתנהלים בזמן הזה".

תומא-סלימאן מתייחסת לדוגמה להפגנה האחרונה למען הדמוקרטיה שח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, הוזמן אליה ברגע האחרון. היא חושבת שלא ככה צריכה להתנהל שותפות אמיתית. "אם אתם רואים בנו שותפים, אל תזמינו אותנו לנאום בהפגנות שלכם, כדי שתרגישו טוב עם עצמכם", היא אומרת. "תזמינו אותנו לבנות את הבמה מהתחלה".

בכל מקרה, היא אומרת, מה שקורה עכשיו עם רצף העתירות "האוניברסליות" של עדאלה הוא ביטוי לכך שהרשימה המשותפת "לוקחת אחריות" על הידרדרות הדמוקרטיה.

"כשאתה נמצא במתקפה ימנית פאשיסטית, המאבק על הדמוקרטיה הפורמלית, שאולי ביקרת אותה בעבר, הוא המפלט האחרון", אומרת תומא-סלימאן. "הכי מופלים לרעה, הכי מדוכאים, הם אלה שיוצאים להגן כי יודעים שהם הולכים לאבד את המעט שנשאר. יש משהו מאוד אבסורדי שדווקא המיעוט הלאומי הנרדף הוא הכוח הפוליטי הכי מבטיח במפה הפוליטית הישראלית היום".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf