newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"יש לך דירה, לא נוכל לעזור": המלכוד של נשים נפגעות אלימות

לנשים שסובלות מאלימות במשפחה אין מענים הולמים בתחום הדיור, ולכן במקרים רבים הן נאלצות לחזור לבן הזוג האלים. ולפעמים, הן נותרות חסרות כל

מאת:
דירת דיור ציבורי אחרי פינוי (צילום: אקטיבסטילס)

מענים בלתי מספקים. דירת דיור ציבורי אחרי פינוי (צילום: אקטיבסטילס)

לפני כעשרה חודשים פונה מאהל הנשים ביפו – אותו הקימו נשים חד הוריות שהמתינו שנים לדירה בדיור הציבורי, ובניסיון להיאבק בסחבת ולמשוך את תשומת לב המוסדות למצבן עברו להתגורר עם ילדיהן באוהלים בגן השניים בעיר. באופן סימבולי למדי, המאהל פונה סמוך ליום שמוקדש למאבק באלימות נגד נשים.

אותן נשים זכו לסיוע במיצוי זכויותיהן, שהוצג כ"הישג", ונעלמו מהכותרות. אך לא הרבה השתנה מאז – לא בזמינות הדיור הציבורי, ולא במענים האחרים שמוצעים לנשים שמוצאות עצמן ללא דיור, רבות מהן כתוצאה מאלימות במשפחה.

למעשה, מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם בחודש שעבר, עולה שאלימות במשפחה אינה מהווה כלל קריטריון רלוונטי לקביעת זכאות לדיור ציבורי בישראל, בהתאם לרשימת הכללים המפורסמים באתר משרד השיכון והבינוי.

גם המענים האחרים שניתנים, כמו סיוע בשכר דירה, אינם מספקים. על רקע מלאי הדיור הציבורי המצומצם, שירד ב-50 השנים האחרונות משיעור של 23% מכלל הדיור בישראל לכ-2.5% בשנת 2018, סיוע בשכר דירה הופך ממילא לפתרון המעשי ביותר.

כל זה קורה כשתופעת האלימות נגד נשים בכלל והאלימות במשפחה בפרט רק מתגברת. מאז תחילת 2022, נרצחו 15 נשים. במרבית המקרים, חשוד קרוב משפחה מדרגה ראשונה, לרוב בן זוג. מדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מנובמבר 2021, עולה שבשנה שעברה נרצחו 23 נשים, ובין 2016 ל-2020 נרצחו 122 נשים.

בנוסף, לפי דו"ח זה, בין 2019 ל-2020 חל גידול של 265% בפניות למוקד הטלפוני של משרד הרווחה על רקע אלימות בין בני זוג. לפי נתוני המשטרה, באותן שנים חלה עלייה של 11.6% במספר תיקי החקירה בגין עבירות בין בני זוג, כאשר ברוב המכריע של המקרים, החשודים היו גברים.

על הקשר בין אלימות במשפחה לבין סוגיית הדיור נכתב לא מעט, אבל אולי לא די. "אחד הקשיים המרכזיים ביציאה של נשים נפגעות אלימות לחיים עצמאיים הוא נושא הדיור. רובן בתלות כלכלית מוחלטת בבן הזוג האלים, והן יוצאות ממערכת היחסים חסרות כל", אומרת עו"ד טליה רמתי ממשרד רמתי ושלו, שעוסקות בעריכת דין חברתית.

"מבחינת משרד השיכון, הדרישה לצורך קבלת זכאות לדיור ציבורי או סיוע בשכר דירה היא שהן יהיו גרושות, או לכל הפחות פרודות לפרק זמן משמעותי, שנתיים לצורך דיור ציבורי ושנה לצורך סיוע בשכר דירה, ובהליכי גירושין פעילים.

"מן הסתם, חלק מאותן נשים חוששות לפתוח בהליכי גירושין, דבר שיכול להוות טריגר לאלימות. לוקח להן זמן רב להסדיר את המצב האישי שלהן כפרודות או כגרושות. לכן, העמדת התנאי הזה למעשה מהווה חסם למקרים הכי קשים של אלימות. ממקרים שהגיעו אלינו, נשים לא נמצאו זכאיות בשל תנאי זה, ונדרשנו לעתים גם להגיש עתירות כדי להשיג פתרונות דיור הולמים".

המאהל ביפו בסוף השבוע (צילום: אורן זיו)

מאהל הנשים בגן השניים ביפו (צילום: אורן זיו)

קריטריונים בעייתיים, סכומי סיוע זעומים

לפעמים, המצב מגיע לכדי אבסורד: כשהאישה בורחת ממערכת היחסים האלימה ובן הזוג נשאר בדירה. ב"מ (השם המלא שמור במערכת) – שעזבה את ביתה בגלל אלימות, מגדלת לבדה את שני ילדיה ומקבלת מזונות מביטוח לאומי – מצאה את עצמה אחרי שלוש שנים חסרת כל בלי זכאות לדבר, לאחר שהגרוש שלה נותר להתגורר בדירה.

הסיוע שקיבלה ב"מ בשכר דירה, כנפגעת אלימות הופסק עם סיום תקופת הזכאות. אחריה סירב משרד השיכון לקבל את בקשתה להארכת הסיוע, מכיוון שעל הנייר היא לא נחשבת "חסרת דירה". "יש לך דירה, לא נוכל לעזור", אמרו לה.

"אני עובדת, אין לי שום עזרה. אם אני חולה, אני הולכת לעבודה. כואב לי בעיניים, אני הולכת לעבודה. אני חייבת", היא אומרת. לאחרונה, התבשרה שייתכן שהבנק יעקל את הבית, ואין לה מושג אם תקבל משהו עבורו.

המקרה של ב"מ אינו חריג, מדובר במדיניות רשמית. הסיוע בשכר דירה לנשים נפגעות אלימות ניתן כיום לתקופה מירבית של 36 חודשים. בשנה הראשונה הסיוע ניתן ללא בחינת בעלות על דירה, אך בשנה השנייה והשלישית הוא ניתן רק אם האישה נחשבת "חסרת דירה" לפי משרד השיכון והבינוי.

כלומר, אותן נשים נבחנות בהתאם לנוהל הכללי בנוגע לקבלת סיוע בשכר דירה – שקובע כי מי שהיתה לו דירה בבעלותו ב-10 השנים שקדמו לבקשה לא נחשב "חסר דירה", ועל כן לא זכאי לסיוע – ולא בהתאם למצבן המיוחד כנפגעות אלימות.

וזה לא שבמסדרונות הממשלה לא יודעים את זה. למעשה, הוועדה הבינמשרדית לטיפול בתופעת האלימות במשפחה קבעה כבר ב-2016 כי מצבן הייחודי של נפגעות אלימות מחייב את הגדלת הסיוע בשכר דירה, לצד סל של מענים כלכליים נוספים. זאת, אחרי שמצאה פערים ברצף הטיפולי בנוגע לשיקום נשים לאחר שהייה במקלטים.

המלצות הוועדה תורגמו לתוכנית פעולה ב-2017, אך לא אומצו בפועל. סכומי הסיוע שניתנים לנשים נפגעות אלימות לא עודכנו מאז 2002, והם זעומים: בין 774 שקל בחודש לאישה ללא ילדים בשנת הסיוע השלישית ל-1,370 שקל בחודש לאישה עם ילדים בשנת הסיוע הראשונה. שכר הדירה, לעומת זאת, עלה בעשרות אחוזים מאז 2002.

מעגל קסמים של עוני ואלימות

ידוע שעזיבת בית משותף בשל אלימות, בלי פתרון דיור אלטרנטיבי, כרוכה בסכנה להיוותר ללא קורת גג. יותר מזה, עצם החשש מאובדן קורת גג עשוי לכתחילה לגרום לנפגעות אלימות שלא לעזוב מערכת יחסים אלימה.

באופן כללי, מציינת עמותת "רוח נשית" בנייר עמדה מטעמה, סיבות כלכליות הן הגורם העיקרי שגורם לנשים לשוב למערכת יחסים אלימה, גם לאחר שהייה במקלט. למעשה, לפי נתוני משרד הרווחה, נכון לשנת 2015, כ-40% מהנשים ששהו במקלט שבו לגבר האלים, וכ-16% מהנשים הללו שהו במקלט יותר מפעם אחת ושבו לגבר האלים.

ומעגל הקסמים הזה לא נפסק שם: נשים חסרות בית גם נמצאות בסיכון גבוה יותר להפוך לקורבנות אלימות וניצול. איך אפשר במצב כזה להשתקם? ללא תשתית כלכלית יציבה, ללא גב, וכאשר המציאות דוחקת באותן נשים לחיי עוני וחוסר יציבות?

"הפטריארכיה מתחילה במסדרונות הממשלה" – את הסיסמה הזו, שצעקו מאות נשים מכל קצוות האוכלוסייה בקול חזק אחד, בהפגנה נגד אלימות נשים שבה צעדתי עם משפחתי לפני כמה שנים – קשה לי לשכוח. באותם ימים עבדתי כעורכת דין בעמותה שסייעה במיצוי זכויות לאנשים שחיים בעוני, וראיתי כמה הצעקה הזו מתארת במדויק את המציאות המעוותת שאנחנו, הנשים, חיות בה.

בעיקר נוכחתי איזו השפעה מכרעת יש למדיניות הנקבעת אי שם למעלה, לרוב על ידי גברים, על נשים, ובעיקר על אלו שמזלן לא שפר עליהן והן חיות בעוני ובדיכוי, בתוך מעגל אלימות שאין לו סוף. כשצעקתי את המילים האלה בהפגנה, התבוננתי על הבת שלי, אז בת שלוש, והבטחתי לעצמי שהיא תגדל לעולם אחר.

פנינו למשרד השיכון והבינוי בשאלות אם הכללת נשים נפגעות אלימות בתבחיני הזכאות נמצאת על הפרק, אם יש סיכוי להסרת החסם של נשים שלא עברו הליך פרידה פורמלי מבן הזוג האלים או כאשר הן לא עומדות בתנאי של "חסר דירה" לקבלת סיוע בשכר דירה, ובכלל אם יש התייחסות לנושא והצעת פתרונות.

ממשרד השיכון והבינוי נמסר כי "הקריטריונים, כולל באשר לנשים נפגעות אלימות נדונים בימים אלו בוועדת הכהן, אשר הוקמה על מנת לבחון מחדש את כללי הזכאות לדיור הציבורי. הנושא הוצג בפני הוועדה, ויפורסם כאשר יוצגו מסקנותיה. נושא הקריטריונים הרוחביים לזכאות נדון כעת בוועדת הכהן שמונתה לנושא זה.

"משרד הבינוי והשיכון בודק כל מקרה לגופו, כאשר מדובר במקרים רגישים מעין אלו, וזאת מכיוון שהמענה הרוחבי מוגבל בתקופה המאפשרת למצות את ההליכים בין בני הזוג במוסדות המתאימים. נציין כי כאשר עניינו של מקרה נמצא בזמן הליכי בית משפט במקרה של פרודים ובעלות על נכס הדיור, אין המשרד מתערב בסמכות בית המשפט".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

השאירה מאחוריה בור גדול. בות'יינה דביט (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של בות'יינה דביט)

"הסלע שראה את האופק". לזכרה של בות'יינה דביט

שנים רבות של פעילות פוליטית, חברתית ופמיניסטית הפכו את דביט, אדריכלית ובת למשפחה קומוניסטית מרמלה, לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר. מסע הלוויה שלה סימל את המרקם המיוחד של האנשים שראו בה שותפה לדרך

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf