הסלמת אלימות המתנחלים: שני פעילים הותקפו בבקעת הירדן

לפני כ-3 שבועות כתב כאן אורן זיו בהרחבה על ההתנכלויות האלימות של מתנחלים וחיילים לקהילות הרועים הפלסטיניות בבקעת הירדן, שהסלימו בצורה ניכרת מאז תחילת המלחמה. אמש, תקיפה כזו שיגרה לבית החולים שני פעילים ישראלים, אחרי שהותקפו באישון לילה בקהילת הרועים פרסייה, שבצפון הבקעה, על ידי חבורת נערים מההתנחלויות הסמוכות.

סשה פובולוצקי, בן 40 מ"פעילי בקעת הירדן", מגיע לפרסייה פעם או פעמיים בשבוע מזה כשלושה חודשים. רדיפת הקהילה על ידי המתנחלים בסביבה החריפה עוד לפני המלחמה, הוא מספר, עד שבתחילת המלחמה, מתנחלים חמושים לבושי חלקית במדים הגיעו וגירשו את כל הקהילה.

במהלך הזמן ובחסות הפעילים שמגיעים לנוכחות מגינה במקום, התושבים התחיל לחזור – בהתחלה רק הגברים עם הצאן, ובמהלך הזמן, ככל שנוכחות הפעילים נסכה בהם ביטחון, גם יתר בני המשפחות. "זה כנראה היה האות עבור המתנחלים להוציא לפועל את הגירוש הסופי", אומר פובולוצקי בבוקר שאחרי התקיפה.

"היינו בנוכחות המגינה כרגיל, אנחנו רגילים לניסיונות של המתנחלים לפלוש בלילה לקהילה כדי להפחיד את התושבים", הוא מתאר את תחילת האירוע אמש. "בסביבות שתיים בלילה שמענו נביחות כלבים, וראינו כעשרה מטרים מהבתים טרקטור ששייך לתושב התנחלות באזור, הוא מגיע לכאן מדי פעם לחרוש את האדמה כדי לתבוע עליה בעלות כביכול, מלווה בעוד כשבעה נערים.

"הם החלו ליידות אבנים על בתי המשפחות, וגם להיכנס לתוך הבתים כאשר האנשים עדיין ישנים. כשהתקרבנו (הפעילים; א"נ) אליהם, הם עברו להתרכז בנו. הם התנפלו על גיל אלכסנדר, חברי ל'פעילי בקעת הירדן', בן 70. אחד הנערים ניגש אליו והשפריץ לו גז פלפל יש לעיניים, מטווח אפס. גיל התמוטט, שמעתי את הצעקות שלו ורצתי אליו, הוא היה שרוע על הקרקע בעוד הנערים ממשיכים ליידות בו אבנים. נשכבתי עליו, כדי לסוכך עליו בגופי, כשהוא צורח מכאבים, והנערים כל הזמן ממשיכים לרגום אותנו באבנים.

"בשלב כלשהו הוצאתי את הטלפון, כדי להזמין מד"א. כשהבחור שריסס את גז הפלפל שמע שאני מזעיק אמבולנס, הוא התחיל לבעוט בי בכל הגוף, העיף לי את המשקפיים ופתח לי את הראש, כך שמאוחר יותר נזקקתי לתפרים בבית החולים".

בשלב הזה, פעילה נוספת שהיתה במקום יידעה את כוחות הצבא והמשטרה על התקיפה.

"כשהנערים שמעו אותה צועקת שהמשטרה בדרך, ואחרי שראו שהם לא מצליחים לחטוף לי את הטלפון, הם הסתלקו. נשארנו, גיל ואני, על האדמה: אני מדמם וגיל סובל מצריבות מטורפות בעיניים. ככה שכבנו 30-40 דקות עד שהצבא הגיע.

"האמבולנס סירב להגיע עד אלינו, אני לא כל כך יכולתי ללכת וגם גיל לא ממש, בסופו של דבר נאלצנו לסחוב אותי עד לאמבולנס, שחיכה לנו בכניסה לקהילה. שם חיכו גם הרבש"צ של משכיות כנציג של מה שנקרא 'השיטור המשולב', ושוטר שנזף בנו, 'מה אתם עושים פה בכלל, אתם לא אמורים להיות פה'. זה גם השיח במשטרת בנימין, בכל פעם שמגיעים להגיש תלונה: 'מה אתם עושים שם? אתם הרי לא רוצים להיפגע, אז אל תגיעו לשם', כלומר אל תפריעו לנערי הגבעות לגרש את הפלסטינים".

פובולוצקי נלקח למיון כירורגי בבית החולים העמק, שם נתפר ונערכו לו צילומים בחשד לשברים בצלעות,. הוא הופנה להמשך טיפול בקהילה, והבוקר (שני) כבר חזר לפרסייה.

זאת אינה הפעם הראשונה שבה פובולוצקי מותקף באלימות על ידי מתנחלים. "המתנחלים מהסביבה מגיעים בכל פעם עם הנערים שנמצאים שם כביכול במסגרת מערכת שיקומית, אך בפועל זוהי מערכת של דרדור חינוכי ומוסרי של הנערים האלה, ותוקפים קהילות.

"לפני כחודש הם גנבו כ-70 פרות. קיבלנו דיווח שהן מובלות ממחסום תיאסיר לאחד המאחזים, לא ידענו לאיזה בדיוק. אז נסענו לאורך הכביש ובאמת ראינו את הפרות על אחת הגבעות, בליווי של טרקטורונים. נסענו במעלה הגבעה במטרה לשלוח נקודת ציון של העדר הגנוב למשטרה. זה אמנם אף פעם לא מועיל, אבל לפחות כדי שיהיה תיעוד.

"מצאנו את עצמנו מוקפים בחבורת נערים מלווים במבוגר אחד, בדיעבד נודע לנו שזה מתנחל שמפעיל סוג של מסגרת משקמת לנוער. הם תקפו אותנו באכזריות, שברו לי את האף ואת השכמה, ניסינו להימלט, אני ושתי פעילות נוספות, כשכולי מדמם, אחרי שהם חטפו לנו את הטלפונים. תוך כדי שאנחנו נוסעים, הטרקטורון של המתנחלים החל לדחוף מאחור את האוטו שלי כדי להפיל אותנו מהכביש הצר, בחושך המוחלט ששרר. בסופו של דבר הצלחנו להימלט, לא לפני שיידו עלינו כמויות של אבנים ושברו לי שמשות ברכב".

גם במקרה הזה, מספר פובולוצקי, הגיע למקום שוטר שאפילו לקח את האבן עם טביעות אצבע עליה, אבל בסופו של דבר הפעילים קיבלו הודעה שהתיק נסגר בהיעדר ראיות. לפני שהתיק נסגר, המשטרה חקרה את הפעילים המותקפים תחת אזהרה, כלומר בחזקת חשודים ולא קורבנות. פובולוצקי גם הספיק לקבל הטפת מוסר קטנה משוטר שהטיח בו "למה אתה בוגד בעם שלך? מה אתה עושה פה בכלל?"

"לפני שתקפו אותנו הם תקפו רועים פלסטינים, אבל אף אחד לא התייחס לזה, אף שהם הגישו תלונה במשטרת בנימין", מוסיף פובולוצקי, "אבל רק אחרי שפעילים ישראלים הותקפו, המח"ט בכבודו ובעצמו עלה למאחז והחזיר חלק מהפרות הגנובות שאפשר היה לזהות. כמובן שכבר למחרת שוב היו תקיפות בעין חילווה ובפרסייה. מתנחלים מגיעים לשטח המרעה של הפלסטינים על טרקטורונים ושועטים ישירות לכיוון הילדים והנשים, נקודות התורפה שדרכן אפשר לפגוע במשפחות בצורה האכזרית והיעילה ביותר.

"לפרסייה, למשל, מגיע לעתים תכופות רבש"צ מהאזור, ולמרות שתחום הסמכות שלו הוא גבולות היישוב שלו בלבד ואין לו כל סמכות מעבר להם, הוא נכנס לתוך הבתים ברגעים האינטימיים ביותר, למשל כשאמא מחתלת את התינוק שלה, או כשהבנות מחליפות בגדים, ומתחיל לצלם את פנים הבית, עם הנשים והילדים, במטרה להטיל אימה".

"אני שמח שזה סוף סוף מתחיל להגיע לתקשורת", אומר פובולוצקי בקול שמסגיר את הטלטלה שעבר אמש. "אני מרגיש שאין באמת די תיעוד לסבל של התושבים פה, לעוולות, שלא לדבר על נערים שנמצאים כאילו במסגרת שיקומית. אני לא יודע איך האנשים האלה יוצאים אחר כך לחיים האזרחיים".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "עם קבלת הדיווח אודות המקרה נפתחה חקירה במטרה להגיע לחקר האמת".