"הם ינסו לקחת מאיתנו הכל, ואנחנו נמשיך להישאר על הבמה"

ה"קוויר גאלה" התקיימה ביום חמישי האחרון במרכז ענב בתל אביב, בפעם השלישית. את האירוע הפיקו אמני הדראג לי ארנן וזויה ברונשטיין, שניהם נולדו נשים ומופיעות בדמות גברית. כבכל שנה, האירוע קיבץ אליו אמני ואמניות דראג, שפירשו במופעים שלהן את הקו שארנן וברונשטיין התוו – לתת ביטוי למחאה ולחוויות דיכוי שחוו בחייהם.

"לרוב, הופעות דראג היו מחתרתיות, בברים עפשים בלי מקום להתארגן", אומר ארנן, "זה נבע מהתחושה שאנחנו מוזרים, פריקים, מערערים על הסדר החברתי, ולכן חייבים להסתתר. הקשיחות שחווינו מהחברה הפכה אותנו לקשים יותר. אבל אנחנו מדהימים כבני אדם וכפרפורמרים. מגיע לנו להיות במוסד תרבותי מכובד, שהקהל יכול להתרווח בו. מגיע לנו כפרפורמרים שיאיר עלינו האור, מגיעה לנו הבמה הזו".

נגה כריסטובסקי בחרה לרקוד לצליל השיר "קח את הכל" מהמחזמר "תשע". "השיר מספר על מישהי שלקחו ממנה כל כך הרבה, שהייאוש פשוט אומר –  קחו." כריסטובסקי היא מורה לבלט וכוריאוגרפית שעבדה עם אמניות הדראג הבכירות בארץ. כפרפורמרית היא מגדירה את עצמה כ"הייפר קווין", אישה שמשתמשת באמנות הדראג כדי לייצר דמות שהיא אולטרה נשית. כאישה שמדגישה את הנשיות שלה, כריסטובסקי מוצאת את עולם הדראג הישראלי מאתגר. "בסופו של דבר, בעולם הדראג רוב הכוח הוא אצל גברים הומואים. כשאני עולה על הבמה כאישה שמגלמת אישה, הם לא מקבלים אשליה של היפוך מגדרי. אז לקח הרבה זמן עד שהתחילו להזמין אותי לליינים כאלה".

פגשתי את כריסטובסקי לראשונה בסוף השבוע שלפני המופע, כשהיא עבדה על כוריאוגרפיה בחזרה של מלכי הדראג פלואיד סנואו ו-FKA אנטון, שהם דמויות הבמה של ארנן וברונשטיין. לדברי פלואיד ואנטון, מארגנים נוטים לחשוב פעמיים אם להזמין מלכי דראג, שמוכרים פחות כרטיסים. מלכות דראג סיפרו לי שהן לקחו חלק בהפקות שבהן גם אם הזמינו דראג קינג, לא ציינו אותו בהזמנה מחשש שיבריח קהל.

החזרה, בחום של צהריים באמצע יולי, בסטודיו בקומת קרקע, הראתה שרף הציפיות שהאמניות הללו מציבות לעצמן מאוד גבוה. פלואיד ואנטון לא מסתפקים בליפ סינקינג; הם שרים שירים מהמחזמר "שיקגו", תוך כדי ריקוד מורכב שיצר השחקן, הרקדן והכוריאוגרף האמריקאי בוב פוסי, שכריסטובסקי מלמדת אותם. "העבודה עם קינגים באופן כללי שונה מעבודה עם מלכות מיינסטרימיות", אומרת כריסטובסקי. "קינגים עובדים הכי קשה". על פלואיד ואנטון היא אומרת: "הם מתרגמים את התנועות שאני נותנת להם לאופן שבו 'גבר' היה זז. הם ממש משנים את צורת הגוף".

נימלר צדק

ההתעסקות בגוף היתה חלק גם מההופעה של חן קלר, שמופיעה כדראג קינג בשם גיילורד רוטשילד. קלר, בחודש השביעי להריונה, שרה על חוויותיה כאישה הרה במערכת הבריאות הציבורית. היא מספרת, למשל, איך בדיקה גנטית שתוארה לה כפשוטה התגלתה ככואבת באופן בלתי נסבל. לאחר הבדיקה, קלר חיפשה באינטרנט ומצאה מחקר שהראה כי נשים בהריון ראשון ונשים שמנות חוו כאב ברמה משמעותית גבוהה יותר בבדיקה הזו. כשבאה לערוך סקירת מערכות בקופת החולים, נאמר לה שהציוד לא יתאים לאישה במשקל שלה. היא הופנתה לבית חולים; גם שם לא היה הציוד המתאים. מופע הדראג שלה הדהד את כאבה. "זה בלתי נתפס שיש מכשור כזה, אבל פשוט אין סיבה מספיק טובה להביא אותו לקופת חולים. זה שיש נשים כמוני, וגם שמנות ממני, זו לא סיבה מספיק טובה להשקיע בציוד כזה".

התוודיתי בפני קלר, שמעולם לא ראיתי מופע דראג שבו האמנית היתה בהריון מתקדם, לא כל שכן שרה על חוויית ההיריון במערכת הבריאות הציבורית. קלר, ילידת נתניה שמופיעה בדראג מזה 15 שנה, זקפה את החופש להעלות מופע שכזה לזכות הבמה המגוונת שברונשטיין וארנן יצרו. היא לא היתה היחידה.

"בקוויר גאלה יש הזדמנות לעשות נאמברים יותר משחקיים, שלא מנסים לרצות את הקהל, אלא מבקשים להגיד משהו", אומר זהר אביגדורי, מלכת הדראג זוהרה פלטינום. עוד לפני המופע, פלטינום הסתובבה במדים כתומים של רשת ויקטורי, עם מטאטא, יעה וספריי ניקוי. היא נמנעה מקשר עין עם האורחים והתמקדה בדמות שלה –  עובדת ניקיון שקופה. "אתה יודע כמה קשה למלכת דראג לא לקבל תשומת לב?", פלטינום שואלת וצוחקת בקול, "אבל ידעתי שזה לא הגיוני שאבוא ואעשה שמח, ואז אעשה נאמבר על נשים שקופות".

פלטינום לבשה את המדים הכתומים גם כאשר ישבה בירכתי הבמה כמעט לכל אורך המופע. פעם אחת הוציאה כריך עטוף בנייר אלומיניום, ונגסה בו. לבסוף, כשעלתה לבמה, היא ביצעה ליפסינק למונולוג של דמות בשם מרגריטה בכר, שמתארת איך היא מחפשת עבודה כדי שתוכל לקנות בגדים שיעזרו לה לזכות בכבוד בקהילה שבה היא חיה. במהלך ראיון העבודה, היא מבינה שקבלתה מותנית בכך שתיתן למנהל לגעת בשדיים שלה. הדמות של פלטינום נרמסת. גם אם תשיג עבודה, לא תוכל להשיג כבוד.

"אני בוגר הנוער העובד וחבר הסתדרות", אומר אביגדורי (פלטינום), "זכויות עובדים לא מעסיקות מספיק את מה שמכונה שמאל בארץ. רק לאחרונה, אנשי המחאה – אנשים שמרוויחים מעבודה שקופה של אחרים – פתאום תבעו מההסתדרות להצטרף לשביתה". אביגדורי, שעובד עם נוער בסיכון, החליטה לענות לקריאה של ארנן וברונשטיין ולהביא לבמה מחאה מעמדית. "הסיפור של התאגדות עובדים, שהוא אפור, זאת אחת המחאות הכי חשובות שיש. הרבה יותר קל להתגייס לימין הפופוליסטי כשאין לך זכויות סוציאליות ודופקים אותך".

"צריך להתחיל לרסס ברחובות, 'נימלר צדק'", אומר גיל נוה, מלכת הדראג גלינה פור דה ברה, תוך רמיזה לשיר "לא השמעתי את קולי". "הממשלה הזאת מתעקשת להביא את ישראל לנקודה הכי גרועה אי פעם מבחינה מוסרית". מחוץ לדראג, נוה הוא הדובר של אמנסטי אינטרנשיונל בישראל, שם נחשף במרוצת השנים לאלפי מקרים של הרג פלסטינים, "אבל אני רואה שהציבור הכללי בישראל אדיש להם לחלוטין, עדיין, למרות המחאה. מגיב לזה ב'טוב, הוא היה מחבל'".

דמותו של נוה, גלינה פור דה ברה, עלתה לבמה במרכז ענב עם ספר ילדים פתוח, ואמרה לקהל, "ערב טוב, ילדים". אך במקום לקרוא סיפור ילדים, פור דה ברה קראה פסק דין. לסתות נשמטו בקהל כשהטקסט שמלכת הדראג הקריאה התברר כהכרעת הדין בפרשת הירי באיאד אלחלאק. היא קראה את הזיכוי בתיאטרליות: "הנאשם פעל בתום לב, ולא היתה לו מודעות סובייקטיבית לכך שהוא נוטל סיכון בלתי סביר." מילותיה של השופטת שזיכתה את שוטר המג"ב שירה למוות באל חלאק בזמן שהיה שרוע על הקרקע, קיבלו פרשנות מלאת פאתוס שהאירה זרקור על אטימות הלב שעלתה מהן.

עם זאת, נוה (פור דה ברה) מבחין שיש גם אפשרות לשינוי בתקופה הזו. "חצי השנה האחרונה העירו פה דוב שישן שלושים שנה. אני חושב שמתחילה לחלחל אצל אנשים ההבנה שלא ניתן להפריד בין דיכוי כזה לדיכוי אחר". ההקצנה של מדיניות הממשלה שינתה גם את מה שנוה      הרגיש שהוא רוצה, או מסוגל להגיד. "הרבה מאוד זמן לא עשיתי דראג שהוא ממש עם אמירה פוליטית ברורה", הוא אומר. המרחב של הקוויר גאלה והעיתוי – חצי שנה לתוך ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר, חילצו מפור דה ברה מופע שגרם לאחת הנשים בקהל להתייפח לתוך כתפה של בת זוגה.

"תחושה שאני לא יכולה לתאר"

בצהרי יום המופע דיברתי עם ארנן, שהיתה מאופרת כבר כפלואיד. שאלתי אותו על תחושותיו בשבוע שבו הכנסת ביטלה את עילת הסבירות. "מה שקורה בממשלה משקף את השנאה וההתרחקות שחווינו בחיים שלנו. להיות קוויר זה להכיר את ההתנהגות המנותקת הזו". במופע הסולו שלו בקוויר גאלה, פלואיד בחר לעלות לבמה לבוש בחצאית שחורה בלבד. "כשהייתי נערה, לא הייתי מסוגלת ללבוש שמלות כי הרגשתי שמישהו כופה עליי לשים אותן. היום, כשהגוף שלי גם זכרי וגם נקבי, ואני עולה על הבמה כקינג, כגבר, לשים את השמלה הזו לא מכאיב לי".

לגבי ההופעה ללא חולצה, אומר פלואיד: "כשאני עומד בפלג גוף עליון חשוף עם הצלקות שלי על הבמה, כל מי שמסתכל עליי ונמצא על הקשת הטרנסית יודע שיש עוד אנשים כמונו בעולם". מופע היחיד של פלואיד הוא אריה איטלקית אשר בוצעה במקור על ידי גברים סריסים, כי לנשים אסור היה לשיר באופרה. ארנן מצביע על האופן שבו המופע טווה קשר ייחודי בין דמויות גבריות שחיות בנסיבות מאוד שונות. "אני, כאדם טרנס, שחי כגבר, ואין לי איבר מין זכרי, שר נאמבר שהיה של גבר סריס".

חלק מבאי הקהל של הקוויר גאלה הגיעו בתלבושות שלא היו מביישות את הפרפורמרים עצמם, ביניהם אישה לבושה ככיפה אדומה, בחור צעיר לבוש כנסיך, וגבר בחצאית עם שסע עמוק ונעלי עקב גבוה. בכניסה למרכז עמדו אמניות דראג לבושות כמאבטחים, שהזהירו את האורחים כי "דראג זה מסוכן". באולם עצמו, דקות לפני המופע, האמנים והאמניות ניצבו מאחורי סורגים, וביניהן גם מלכת הדראג טקילה קוסטר ומלך הדראג בן זכריה. "אני וזויה חשבנו איך לגרום לקהל לחשוב על היום שבו כל זה יהיה לא חוקי", אמר לי ארנן.

"גם כשזה לא יהיה חוקי, נמשיך להופיע", אומרת כריסטובסקי. הכוריאוגרפיה שבנתה עם ארנן וברונשטיין סחטה תשואות מהקהל. את ההופעה שלה כמלכת הדראג ונוס היא מתארת כ"נאמבר מאוד נקמתי, כי בסופו של דבר אתה שלוקח ממני הכל, לא יישאר לך כלום בסוף". זו פעם רביעית שכריסטובסקי מופיעה לצלילי "קח את הכל". הפעם, היא אומרת, "לקחתי אותו לכיוון של ההתעללות מינית שעברתי." במהלך השיר, ונוס (כריסטובסקי) מסירה פריטי לבוש בזמן שהיא פונה לאדם עלום שימשיך לקחת ממנה הכל עד שלבסוף כריסטובסקי נשארת עירומה על הבמה. "סיימתי את הנאמבר, הורדתי תחתונים, וכמאתיים חמישים אנשים מריעים לי. זאת תחושה שאני לא יכולה לתאר". ההופעה של ונוס זיקקה את המסר של אמני ואמניות הקוויר גאלה בתקופת ההפיכה השלטונית – הם ימשיכו לנסות לקחת מאיתנו הכל, ואנחנו נמשיך להשאיר הכל על הבמה.