הוויכוח על חוק החמץ מתעלם מהחולים

רגע לפני פסח עבר בכנסת חוק החמץ בקריאה שנייה ושלישית ועורר סערה רבה. לפי החוק, שקבוע בסעיף 9א לחוק זכויות החולה, מנהלי בתי החולים יוסמכו לאסור על הכנסת חמץ לבתי החולים.

בהתאם לנוסח החוק שעבר, בתי החולים לא אמורים לבצע חיפוש בתיקי המבקרים, אבל כפי שאמרה ח"כ שרן השכל (המחנה הממלכתי) בדיון במליאה, העמימות שבו "תיצור תקלות במהלך פסח, ואני מוכנה להתערב שייווצרו מצבים שבהם יפתחו תיקים לאנשים ויחטטו שם ויחפשו חמץ". ואכן, כבר השבוע דווח על אישה הרה שלא הורשתה להיכנס למחלקת הריון בסיכון כשבתיקה ופלים (אם כי הדבר קרה בבית החולים לניאדו, שפעל כך גם ללא חוק וגם אחרי פסיקת בג"ץ שאסרה זאת).

בג"ץ ביטל את המדיניות שהיתה נהוגה בבתי חולים ברחבי הארץ, לאסור על חולים ומבקרים להכניס מזון לשטחי בית החולים במהלך הפסח או להחזיקו בחדרים, לאחר שב-2018 הוגשו שתי עתירות, שאוחדו, נגדה. אחד העותרים, אזרח ערבי שאשתו ילדה באותה עת, טען שערכו לו בחפציו בידוק קפדני בחיפוש אחר חמץ, והחמץ שנמצא הועבר על ידי המאבטחים לארון שהוצב בכניסה, כשחלקו הושלך על הרצפה.

בג"ץ אסר על המדיניות בנימוק של היעדר הסמכה בדין להגביל הכנסת מזון מטעמי כשרות, כשהדבר כרוך בפגיעה בחופש הדת ובאוטונומיה של המטופלים. מכאן, הדרך לחקיקת החוק היתה בלתי נמנעת. מטרתו, לגישת מציעיו, היא לאפשר לבתי החולים לספק בבטחה טיפול רפואי, בלי שהמטופלים יחששו מאכילת חמץ ולכן יימנעו לקבל טיפול רפואי ובכך תיפגע בריאותם.

>>> חוק החמץ: דרך מוגנת לקדם כפייה דתית בלי לשלם מחיר

למרות ההנמקה הזאת, לא נראה שמה שעומד כאן על הכף הם שיקולים בריאותיים. כפי שאמרה ח"כ מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד) במסגרת הדיון בהצעת החוק בקריאה ראשונה, "הדיון הקריטי שאליו נהרו חברי הקואליציה בהמוניהם עסק בנושא אחד בוער: חוק החמץ. כי חמץ זה עניין של חיים ומוות, כנראה הרבה יותר מעניינים בריאותיים, שהם באמת עניינים של חיים ומוות".

יותר מזה, בדיונים סביב החוק נוכחת-נפקדת שאלה מרכזית, והיא תזונת החולים בימים של פסח. לדברי ד"ר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא, "החוק מתייחס לשאלה מה יכולים או לא יכולים להכניס לבית החולים בתקופה הזו, כאשר חולה שמאושפז הוא סוג של קהל שבוי".

בדברי ההסבר של הצעת החוק לדיון המוקדם צוין כי "ישנם כיום תחליפים כשרים לפסח לכל סוגי המזון – לחמניות, עוגות, עוגיות וחטיפים, כך שבפועל אין גם כל פגיעה ממשית במי שאינו מעוניין לאכול מצות". אבל פסח לא מסתכם באכילת מצות.

"הכשרות בפסח היא מחמירה מבדרך כלל, וזה מצמצם את מגוון המזונות שמקבלים", אומרת אדלר. לדבריה, מתעוררים כאן כמה קשיים מרכזיים. "קודם כל, החולים שנותרים באשפוז הם החולים היותר קשים, ונמצאים ממילא בסיכון מוגבר. בנוסף, לינה בבית חולים מעוררת בעצמה חוסר תיאבון, ונוצר כאן מצב שחולה צריך לאכול את אותו מזון במשך שבעה ימי אשפוז, שזה לא מעט זמן. חוץ מזה, יש חסמים שונים, כמו בדיקות שעושים בשעות האוכל, ואז קיימת סכנה שהחולים לא יאכלו את כל מה שהם צריכים.

"לאלה מתווספות המגבלות המחמירות של פסח. בבתי החולים שבהם נהוגה כשרות אשכנזית אסור לאכול גם אורז וקטניות, כלומר שהפחמימות המורכבות שהחולים מקבלים – שהן אחד הספקים המרכזיים של אנרגיה – זה מצות ותפוחי אדמה, מה שלא מתאים לכולם".

"מבחינה תזונתית, מזון כשר בפסח מכיל הרבה מאוד סיבים, וזה עלול לעכב לחלק מהמטופלים את הספיגה של חלק לא מבוטל של מהוויטמינים ומהמינרלים", אומר עלי אל עמור, דיאטן אחראי מנהלת נגב דרומי בקופת חולים כללית. "כשמטופל לא רגיל לדיאטה עשירה בסיבים, כמו מצות במקום לחם, הוא עלול לפתח חוסרים תזונתיים. יש גם מטופלים שמוזנים בדיאטה ללא סיבים כלל. במצב זה אנחנו בבעיה מבחינה תזונתית, מאחר שקשה לספק את צורכיהם. בנוסף, מטופלים שצמודים למיטה ולא בתנועה, מפתחים תנועה אטית במעיים, ותוספת הסיבים עלולה לפתח אצלם נפיחות ועצירות ולהחמיר את מצבם".

באופן כללי, אומר אל עמור, "אוכל הוא סוג של הנאה וגם צורך חיוני. מעבר לשאלה אם זה מתאים תזונתית, מאושפזים חווים ירידה בתאבון, ויש מטופלים שחווים תופעות לוואי במערכת העיכול כמו בחילות, וכאן מוסיפים להם הגבלה נוספת לתפריט המוגבל שלהם. צריך גם לזכור שרוב האנשים רגילים לאוכל שהם מכירים, מבחינת טעם, דרגת הבישול וכו', והגבלות נוספות עלולות לעכב החלמה, גם פיזית וגם נפשית".

לדברי אל עמור, "בחברה הערבית נהוג להביא לחולים מאכלים מזינים ובריאים שמתאימים לחולים, כמו מרקים שמכילים בורגול, אטריות. זה חשוב למטופל גם מבחינה חברתית – אוכל מקרב לבבות. זה פרמטר חשוב, שעלול בעצמו לעכב החלמה. למטופלים שמתקשים ללעוס, יש בחברה הערבית מזון שנקרא פ'ת – לחם שמוסיפים למרק והוא נעשה רך וקל ללעיסה ולעיכול. אם החוק ייושם, מטופלים רבים לא יוכלו לקבל את זה".

אדלר אומרת שיש גם שיעור לא מבוטל של יהודים שהכשרות לא מדברת אליהם, והחוק עלול להוביל להידרדרות במצבם הבריאותי. "נכון שברוב בתי החולים אם חולה דיאליזה זקוק למזון מסוים הוא יקבל אותו, אבל רבים אחרים ייפגעו".

חמץ לא, מזון מזיק כן

גם ללא חוק החמץ, בעיית תת התזונה בקרב מאושפזים חמורה: שיעור המאושפזים יותר משבעה ימים שסובלים מתת תזונה מגיע ל-48%, כשהשהייה בבית החולים מחמירה את מצבם התזונתי. "נראה שאף אחד לא שקל פה את ההשלכות הבריאותיות של הדבר הזה", אומרת אדלר.

"לעומת זאת, צריך לעצור כניסת גופים ועמותות שמכניסים מזון מזיק לבתי החולים. בית החולים צריך לספק את המזון המיטבי לחולים ולהיות לפיד שמדגים מהי תביעת מזון בריאה, אבל לצערנו לא מצליחים לעצור את זה".

לא רק שזה לא נעצר, העניין כלל לא עולה על סדר היום. לפני כמה שנים, עורר איציק שמולי, שהיה אז ח"כ במפלגת העבודה, סערה כשקבל על מחירי החטיפים הגבוהים בבית החולים. שמולי טען אז שחייבים להגביל את המחירים, מכיוון שלחולים ולמבקרים אין אלטרנטיבות בסופי שבוע. המחשבה שאולי עדיף שלא יהיו חטיפים בכלל בבתי החולים, אלא אפשרויות בריאות יותר, אפילו לא עלתה.

"כל נושא התזונה בבתי החולים מורכב. החולים המאושפזים בדרך כלל זקוקים להתאמה תזונתית לא פשוטה. אמנם חל שיפור עם השנים, אבל אין ספק שהתזונה שהחולים מקבלים עדיין מבוססת על גישה היסטורית, שבשר, למשל, צריך להיות מרכיב מאוד מרכזי. בתי החולים צריכים לעבור תהליך של התאמה למערכת מזון בריאה, אבל יחד עם זאת בת-קיימא. זה צריך להיות בכל מערכת מזון ציבורית", אומרת אדלר. "יש דברים שצריך להוציא לגמרי, למשל מזונות אולטרה-מעובדים, שתייה מתוקה ודברים דומים".

אל עמור סבור שצריך גם לעשות התאמה תרבותית לתזונה בבתי החולים. "אני רואה הרבה חולים מהחברה הערבית שחוששים לאכול את האוכל, מבחינת תבלינים שהם רגילים אליהם, מידת העשייה או המרקם".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בתי החולים עובדים לפי הנחיות אגף התזונה במשרד הבריאות במטרה לספק סל מזון בריא למטופלים. מטבע הדברים, חלק מהמטופלים מצויים במצבים רפואיים שמגבילים את אפשרויות התזונה שלהם, ומשכך, פועלים התזונאים בבית החולים להתאים את התזונה למצב הרפואי של המטופל. יש לציין כי במחלקות קיימות מפקחות תזונה שבודקות את יישום ההמלצות התזונתיות בשטח תוך שיתוף פעולה עם המטופלים, זאת בנוסף לסקרים למדידת שביעות הרצון של המטופלים מהתזונה בבתי החולים.

"לא ברורה השאלה על השפעת חוק החמץ על התזונה בבתי החולים, מאחר ואין קשר בין הדברים".