newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על הקו שבין החוץ לפנים, ג'ורג' מייקל עשה את הפופ המושלם. פרידה

הוא לא היה מקורי כמו בואי, לא מגניב כמו פרינס, לא קרוב כמו כהן, ומעולם לא השקעתי שקל ביצירתו. אבל ג'ורג' מייקל הוא האבידה הגדולה שלי השנה

מאת:

מכל המיתות המשונות והעגומות של 2016, דווקא זו של ג׳ורג׳ מייקל משאירה בי חותם עצוב במיוחד.

ברור שדיוויד בואי הוא אמן עצום ומקורי פי כמה ממייקל, אבל לא מצאתי את עצמי בתוך הצונאמי של היגון העולמי עליו. בואי היה כל כך מודע לעצמו, והצער עליו כל כך מודע לעצמו, שאין לי כמעט יכולת לחוש אותו. ברור שפרינס אדיר, אבל לא הייתי בעצמי מספיק מגניב כדי לחיות את הסאונד שלו באמת. ברור שלאונרד כהן שייך יותר לעולם התרבותי שאיתו אני מזדהה, אבל לאונרד כהן היה כבר איש מבוגר.

מייקל מת בן 53, ומבין שניהם, כהן והוא (למרות שזאת בהחלט הפעם הראשונה שאני משווה בין שתי הדמויות האלה, כי מה פתאום), דווקא מייקל הוא זה שעורר בי לאורך השנים יותר פליאה. זה נשמע אולי מוזר, אבל זה נכון. אני יודע איך נכתב שיר פולק מלנכולי בשלושה אקורדים של לאונרד כהן, אני לא מסוגל להתקרב לזה, אבל אני יודע מאיפה זה בא. מנגד, אין לי מושג איך יוצרים דבר כמו Careless Whisper, איגרת חרטה שמכניסה כל ערב קריוקי להילוך הבא, ושמכילה את נעימת הסקסופון הכי ידועה של המאה העשרים.

.

כשג׳ורג׳ מייקל היה כוכב על, בשנות השמונים, סירבתי להאזין לו. הפופ העכשווי היה בעיני ממוסחר ואידיוטי. הקשבתי לביטלס – הפופ הממוסחר והאידיוטי של שני עשורים קודם. היום אני רואה את ההקשרים ומאזין אחרת. אני מקשיב לשיר כמו Father Figure ושומע בו רבדים של גוספל ושל ברודווי ושל ראגה הודית. זה מדהים, הדבר הזה, ולבנאדם יש קול יפהפה והבנה מושלמת של מלאכת הזמרה. דיסקליימר: את השיר הזה אהבתי בסתר גם אז.

חופש אישי ופוליטי

פופ הוא אומנות מהממת. פופ הוא שדה שמי שרוצה להתחרות בו חייב לצאת מתוך עצמו, להאזין לקהל ולהתמסר לתעשייה, אבל מי שרוצה לנצח בו – חייב במקביל להישאר בתוך עצמו, להאזין לליבו ולהביע אמת. ג׳ורג׳ מייקל הלך בקו הדק הזה מההתחלה ועד הסוף וכך יצאה לו מוזיקה עם אמירה.

תנו מבט בשני השירים שקוראים להם Freedom. הראשון, מתקופת וואהם, הוא קליט מצד אחד, אישי מצד שני, ומצד שלישי מתאר את דינמיקת הזוגיות של הומואים באנגליה בשנות השמונים באופן כמעט נבואי. הדובר בשיר מוותר על הקוויריות של חיי המועדונים והזוגיות הפתוחה ושואף למערכת יחסים שמזכירה יותר את המונוגמיה הסטרייטית. היום פתוחה בפניו האופציה הזאת בכל מדינה בארה״ב כתוצאה משינוי בכיוון המאבק הלהט״בי. מייקל הצליח לדבר על הנושאים האלה חמש עשרה שנה לפני שיצא בכלל מהארון. מי שהבין – הבין.

שיר החופש השני הוקלט בשנת 90. גם הוא קליט, מה זה קליט, הוא יפהפה. גם הוא אישי וגם הוא פוליטי. הפוליטיקה הפעם היא של דימוי היוצר בעידן ה-MTV, ההפיכה של בני אדם למוצרים שהם למעשה חזות חלולה והחיפוש אחרי אמת פנימית במציאות כזאת. הקליפ לשיר, שקרץ למושג הסופרמודל, החטיא קצת את המטרה ויצא בעצמו די מחפצן. זה אשכרה מוכיח את הנקודה של מייקל. הוא היה בתקופה ההיא לכוד.

.

האלבום הבא שלו, Older, הוא נסיון ממשי לצאת מהמלכודת. הסינגלים שיצאו ממנו לא יכלו להפוך ללהיטים, הם לא נועדו לכך. הם מכילים שורות מרירות מאוד על האנושות ומלאות אלוזיות לפתגמים אנגליים נשכחים וליצירות ספרותיות. אני מעלעל עכשיו במילים לשיר Praying for Time ומוצא בו שורות שהולמות להפליא את סוף השנה הזאת: ״זוהי שנת האיש הרעב / שמקומו בעבר / יד ביד הולכת הבורות / עם תירוץ לגיטימי״.

אז זאת האבדה הגדולה שלי השנה, כנראה לא בנאדם שהייתי מתחבר אליו במיוחד באופן אישי, ואמן שמעולם לא השקעתי שקל ביצירה שלו (אם כי תרמתי לו תמלוגון מיקרוסקופי כשהשמעתי פעם אחת שיר שלו בגל״צ), אבל בנאדם שיצר דברים מהממים והצליח להתרומם מעל העננים בלי ליפול למלכודות הגלאם ולשטויות שנפוצו בתקופת השיא שלו (תחשבו מייקל ג׳קסון עם שימפנזה), ועם כבוד עקבי למאזינים שלו, שהם אנחנו.

היה שלום, ג׳ורג׳ מייקל. היית מוזיקאי נפלא.

> אקזיסטנציאליסט של האהבה: פרידה מלאונרד כהן

הצליח להתרומם מעל העננים בלי ליפול למלכודות הגלאם (ג'ורג' מייקל בהופעה, ספטמבר 2011. CC BY-SA 3.0Frantogian)

הצליח להתרומם מעל העננים בלי ליפול למלכודות הגלאם (ג'ורג' מייקל בהופעה, ספטמבר 2011. CC BY-SA 3.0Frantogian)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf