newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תמיכה בשביתת מעונות היום היא תמיכה בשוויון חברתי

ההזנחה של החינוך בגיל הרך בישראל היא מזעזעת, אך ההקשר הרחב חמור עוד יותר. במסגרת המדיניות האנטי-חברתית הנהוגה כאן, במסלול הזה משקיעים הכי פחות – וכך מסננים החוצה את הילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך

מאת:
אילוסטרציה (צילום: משה שי / פלאש90)

אפליה "לא מתקנת" לטובת העשירים. אילוסטרציה (צילום: משה שי / פלאש90)

ביום ראשון הקרוב צפויה שביתה של מערך החינוך לגיל הרך (לידה עד 3). ההזנחה של החינוך בגיל הרך בישראל היא מזעזעת (ראו נתונים בהמשך), אולם ההקשר הרחב חמור עוד יותר: הפירמידה ההפוכה של ההשקעה בחינוך בישראל (ראו איור) היא הסיבה לשימור הפערים על רקע חברתי-כלכלי.

הפירמידה ההפוכה היא אפליה "לא מתקנת" לטובת העשירים: המדינה משקיעה יותר כסף בשלב חינוך, ככל שיש בשלב זה ייצוג גדול יותר של ילדים מרקע חברתי-כלכלי גבוה יותר, וככל שהונשרו ממנו זה מכבר הילדים להורים מוחלשים.

פערים בחינוך משמעותם שהסיכוי של ילד להצליח במסלול הלימודים גדול יותר ככל שהוריו מגיעים מרקע חברתי-כלכלי טוב יותר. כפי שמראים אין ספור מחקרים: ככל שלהורים יש יותר כסף או השכלה (שבממוצע הולכים יחד), כך הילדים מגיעים להישגים טובים יותר.

הפירמידה ההפוכה פירושה שהמדינה משקיעה מעט מאוד בתינוקות, ומגדילה את השקעתה בחינוך, ככל שהם בוגרים יותר. כפי שניכר בתרשים: אנחנו משקיעים בילדי הגן פי שניים מאשר בתינוקות עד גיל 3, בתלמיד בבית ספר פי שלושה, ובסטודנט באקדמיה פי ארבעה מאשר בתינוקות.

כיצד הפירמידה ההפוכה משמרת פערים? לשלב הראשון בחינוך נכנסים כל הילדות והילדים, ובו המדינה משקיעה, כאמור, הכי פחות. המשמעות היא שילד שיכול לקבל יותר מהבית ישיג בהתפתחותו ילד אחר, שהתמיכה הביתית בו היא קטנה יותר. הכוונה להשכלה של ההורים התומכת למשל בהתפתחות השפתית, או לכסף (ולסדר העדיפויות) של ההורים המאפשר רכישת חוגי העשרה, ספרים, תרבות ושיעורי עזר.

ככל שמתקדמים במסלול הלימודים, יותר תלמידים מרקע חלש נותרים מאחור. וככל שיש יותר תלמידים מוחלשים שנותרו מאחור, כך המדינה מגדילה את תקציב החינוך לילד.

לשלב האחרון, הלימודים האקדמיים, מגיעים רק כשליש מילדי ישראל, והם רובם מרקע חברתי-כלכלי גבוה. בשלב זה, "בניכוי" העניים, המדינה משקיעה הכי הרבה כסף בכל תלמידה ותלמיד. מכאן שהפירמידה ההפוכה היא אפליה לטובת העשירים: ככל שבשלב חינוך יש ייצוג גדול יותר לילדי העשירים, כך המדינה משקיעה בשלב זה יותר כסף.

המוחלשים נדפקים פעמיים

ישראל אינה מתאמצת באמת לצמצם את הפערים החברתיים בחינוך. חיזוק לכך נוכל למצוא בנתונים העדכניים שפורסמו החודש בדו"ח השנתי "חינוך במבט רחב" של ה-OECD. בהשוואה בין לאומית נוכל לראות שההשקעה בגיל הרך (לידה עד 3) בישראל היא פחות מרבע מההשקעה הנהוגה בממוצע המדינות (ראו תרשים).

כפי שהוסבר, החינוך בגיל הרך מספק את הבסיס לכל מסלולי ההתפתחות וההשכלה העתידיים. השקעה ציבורית נמוכה בגיל הרך משמעה סינון החוצה של הילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך. אלא שלא די בזה. שלב חינוך נוסף שבו ישראל מפגרת מאחורי מדינות העולם הוא במסלולי השכלה והכשרה על תיכוניים לא אקדמיים.

מסלולים אלה, שבהם ישראל משקיעה עשירית מהנהוג בעולם, מאפשרים השכלה לאותם בוגרי מערכת החינוך שאין ברשותם תעודת בגרות, והאקדמיה נעולה בפניהם.

צריך לזכור כי רק מחצית מבוגרי כל שנתון זכאים לתעודת בגרות, ורובם מגיעים מרקע חברתי-כלכלי טוב. על כן, ההשכלה העל תיכונית הלא אקדמית היא למעשה גלגל ההצלה עבור השכבות החלשות. מי שנמנע מהם שוויון הזדמנויות בגלל מדיניות החינוך בגיל הרך, יכלו אולי להרחיב השכלתם באמצעות מסלולים אלה.

אבל לא! המדיניות האנטי-חברתית בישראל היא כזאת שבכל מקום שבו לא רק העשירים יכולים ליהנות ולהרוויח, המדינה מסתלקת מאחריותה.

מקום אחרון בהשקעה ציבורית

מדינת ישראל ממוקמת לא רק במקום האחרון בעולם בהוצאה השנתית לתינוק בגיל הרך, אלא גם במקום האחרון בשיעור הכסף הציבורי מתוך ההוצאה לחינוך. הדברים מתבררים גם הם מתוך הדו"ח העדכני של ה-OECD.

ההשקעה לתינוק בגיל הרך בישראל היא 3,327 דולר לשנה (שווי כוח עבודה, מותאם לכוח קנייה), לעומת 14,436 בממוצע המדינות (ראו העמודות בתרשים המצורף). בנורווגיה, שיאנית ההשקעה בגיל הרך, ההוצאה לתינוק בשנה היא 29,726 דולר, כמעט פי תשעה מישראל!

אגב, בהשוואה לדו"ח מלפני שנתיים, ישראל שיפרה מעט את ההשקעה בגיל הרך, בהיקף של 336 דולר לתינוק בשנה. אלא שכל המדינות עשו זאת בהיקף רחב עוד יותר: ההשקעה בממוצע המדינות גדלה בשנתיים האחרונות ב-2,356 דולר לתינוק. אנחנו טובים בלהתקדם אחורה!

זה לא הכל. מעט הכסף לגיל הרך לא מגיע מהממשלה, אלא דווקא מכיסם של ההורים. חלק ההוצאה הפרטית על חינוך בגיל הרך הוא 82%! (הנקודות האדומות בתרשים). זאת להבדיל מ-29% הוצאה פרטית בממוצע המדינות. השיאנית בתחום זה היא שוודיה, שם ההוצאה הפרטית מהווה 6% בלבד מההשקעה בגיל הרך.

חסרים כ-25 מיליארד שקל

אפשר לעשות תרגיל גס (לצורך המחשה) בחשבון תקציבי: 18% מתוך 3,327 דולר, פירושו שהמדינה משקיעה מתקציבה בערך 600 דולר לתינוק בגיל הרך. אם נרצה להגיע לממוצע המדינות (70% ממשלתי מתוך 14,500 דולר), תצטרך המדינה להוציא על כל תינוק קצת יותר מ-10,000 אלף דולר בשנה. כלומר פי 17 מההוצאה כיום.

תקציב הביצוע של החינוך לגיל הרך ב- 2019, כולל שכר, בינוי מעונות, הכשרת מטפלות ועוד, היה כ-1.6 מיליארד שקל. משמע שחסרים לנו כ-25 מיליארד שקל בשנה כדי להגיע לרמת ההשקעה הממוצעת בגיל הרך במדינות העולם. לא נראה שנגיע לשם אי פעם.

בלי כסף – תנאי החינוך מוזנחים

הכסף החסר לשוויון הזדמנויות בגיל הרך אינו נשאר ברמת הדיון העיוני. המחסור מקבל ביטוי בכל מדד אפשרי שבו בוחנים את איכות החינוך בגיל הרך. נתחיל בזה שרק 125 אלף תינוקות עד גיל 3 מטופלים כיום במסגרות מפוקחות. לגבי 425 אלף התינוקות הנותרים המדינה כמעט ואינה יודעת דבר. בהסדרה ובפיקוח יש יותר חורים מאשר רשת.

תנאי החינוך ירודים בהשוואה לתקן הנהוג במדינות העולם. הכוונה למספר התינוקות בקבוצה, מספר התינוקות לכל מטפלת-מחנכת, שטח המעון לכל תינוק והציוד והאמצעים הנדרשים לטיפול ולחינוך.

תנאי העסקה של המטפלות-מחנכות ירודים אף הם. שכרן נמוך במיוחד, על בסיס 31 שקל בשעה, נמוך אפילו משכרן של הסייעות בגנים. השכר הנמוך, תנאי העבודה השוחקים וחסרונו של אופק קידום, גורמים למחסור חמור במטפלות-מחנכות מוסמכות.

לנוכח המחסור מתקבלות לעבודה גם מטפלות חסרות הכשרה, שגם היא (ההכשרה) ברמה נמוכה בהשוואה להכשרה הנדרשת ממטפלות במדינות העולם.

תמיכה בשביתה

השביתה המתוכננת ליום ראשון היא לא רק מאבק על טיב הטיפול והחינוך בתינוקות עד גיל 3. זהו מאבק על שוויון הזדמנויות בחינוך, צדק חברתי, ושאיפה לשוויון בחברה. מאבק על ההזדמנות של כל ילד וילדה להשתחרר מכבלי החולשה החברתית-כלכלית של הוריהם. לכן חשוב כל כך לתמוך במאבק. ניתן לעשות זאת בחתימה על עצומה זאת, או עצומה זאת.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הנוכחות היתה דלה, אבל המסר מאיים. מצעד הדגלים בלוד (צילום: אורן זיו)

הנוכחות היתה דלה, אבל המסר מאיים. מצעד הדגלים בלוד (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים והניסיון של המתנחלים להפוך את לוד לירושלים

מאות בודדות של פעילי ימין השתתפו במצעד הדגלים אתמול בלוד, אבל התושבים הערבים בעיר לא חושבים שהסכנה חלפה. הגרעין התורני מנסה לייבא את השיטות של המתנחלים מירושלים ללוד, הם אומרים. "הם נלחמים נגד הנוכחות הערבית בעיר"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf