פליטים מתנגדי משטר התעמתו עם באי חגיגת יום העצמאות האריתראי בת"א
מאות מבקשי מקלט מאריתריאה הפגינו נגד האירוע שארגנה שגרירות אריתריאה בגני התערוכה. בתגובה התעמתו איתם תומכי המשטר. אחד המפגינים: "ישראל צריכה להפריד בין מבקשי מקלט לבין כאלה שהם לא. ואם הם כל כך תומכים במשטר - שיחזרו לאריתריאה"
הפוסט נכתב ביחד עם יהלי (יעל) מרום
כ-500 פליטים מאריתריאה הפגינו אתמול מול אירוע יום העצמאות שערכה שגרירות אריתריאה בישראל בגני התערוכה בתל אביב. הם הגיעו למקום כדי למחות נגד נציגות הדיקטטורה שגרמה להם לצאת ולבקש מקלט במדינות אחרות ומשיכה לרדוף אותם, לסחוט ולאיים ולגבות מהם כספים גם במדינות אליהן ברחו.
למרות שאריתריאה מוגדרת כאחת הדיקטטורות הדכאניות בעולם, שזוכה להיות בתחתית הדירוג בכל תחומי זכויות האדם והחופש, עם שיעור עצום של פליטים בעולם, ישראל ממשיכה לקיים עם המשטר האריתראי יחסים מדיניים וצבאיים חמים. מעל ל-30 אלף מבקשי המקלט האריתראים שחיים בישראל כיום מוגדרים על ידי בכירי המדינה כ"מסתננים" ולמרות שלא ניתן לגרש אותם, הם לא זכאים לזכויות או למעמד.
> בחדר מלא גברים, בלי מתרגם, פקיד ההגירה שאל: מה את לובשת בלילה?
מאות מבקשי מקלט באריתריאה מוחים נגד אירוע יום העצמאות שארגנה השגרירות .6 במאי 2016
אריתריאה דורשת מכל אחד מאזרחיה שהצליחו לברוח למדינות אחרות לשלם מס חודשי של 2% ממשכורתם. משפחתו של מי שלא משלם את ה"מס" ונותרה מאחור במדינה – עלולה להיות מאוימת. כפי שציינה ענבל בן יהודה בכתבה שפרסמה באתר "אפריכאן", בקרבה של כל קהילת מבקשי מקלט אריתראים בעולם חיים גם תומכי משטר. הם מתערים ומשמשים בתור "העיניים והאזניים" של השלטון שמסייעים לו לאסוף מידע על פעילות האופוזיציה בגולה ולהשתמש במידע הזה לצרכים שונים כמו סיכול פעולות נגד השלטון וסחיטה של בני משפחות שנותרו באריתריאה.
ככל הנראה, מבין כ-30 אלף האריתראים שנמצאים כיום בישראל ישנם אלפים בודדים של תומכי משטר מובהקים או אנשים המשתפים פעולה עם מוסדותיו. חלקם עושים זאת בשל החשש לחייהם ומתוך צורך הישרדותי, אך ישנם רבים נוספים שעושים זאת מתוך אמונה בדרכו ומתוך שיקולי תועלת – למשל האישור לצאת מאריתריאה כדי לעבוד בישראל. באופן פרדוקסלי, העובדה שישראל לא בודקת את בקשות המקלט של האריתראים באופן פרטני מובילה לכך שלתומכי משטר, שחלקם מהגרי עבודה, קל מאוד להיטמע בתוך הקהילה, כאשר אף אחד לא שואל שאלות.
קהילות אריתראיות ברחבי העולם מהוות אופוזיציה מתנגדת למשטר בארצן. הן מקיימות אירועי מחאה והפגנות ופועלות למען סיום הדיקטטורה כדי שיוכלו לשוב לארצם ולהמשיך לבנות אותה, בדיוק כמו שחלמו כשקיבלה את עצמאותה מאתיופיה ב-1991.
דניאל (שם בדוי), אחד ממבקשי המקלט שלקחו אתמול חלק בהפגנה, הסביר לשיחה מקומית מדוע הגיע למקום ועל הסיטואציה המורכבת של אהבה למדינה והתנגדות לשלטון: "המצב שזרק אותנו להיות פליטים זה השלטון ששולט באריתריאה. אני לא יכול לחגוג עם השלטון הזה את יום העצמאות שלי. אני גאה בעצמאות שנלחמנו בשבילה 30 שנה אבל אני לא אחגוג עם שגריר שמייצג את הממשלה".
> קור, צפיפות ורעב: תיעוד נדיר של החיים במתקן חולות
אחד הקרשים שכביכול נזרק במהלך העימותים בין מתנגדי לתומכי המשטר האריתראי (צילום: דוברות המשטרה)
ההודעות שיצאו לתקשורת על האירוע אתמול סיפרו על הפרות סדר ועל קטטה המונית שפרצה בחגיגות יום העצמאות שארגנה שגרירות אריתריאה, שבמהלכה נפצעו שמונה ונעצר אדם אחד. סופר על כוחות המשטרה ש"הדפו" את מתנגדי המשטר אל מחוץ למתחם. באתר "וואלה" גם הובאה גרסתו של מנהל חברת האבטחה של האירוע שטען כי "כמה מאות מתפרעים הגיעו, חלקם חמושים מקלות ואבנים, וניסו לפרוץ המחסומים סביב מרכז הירידים".
הסיפור שדניאל מספר שונה מאוד. לדבריו, מספר פעילים הלכו עוד טרם ההפגנה לתחנת המשטרה באזור והודיעו על כוונתם להגיע למקום כדי למחות, אולם הם הגיעו לבקש את האישור מאוחר מדי. למרות זאת הם החליטו לקיים את ההפגנה בגני התערוכה כדי לקיים משמרת מחאה שמותרת על פי החוק.
לשאלה לגבי האלימות שהתפתחה באירוע, וההאשמות שמתנגדי המשטר הביאו עימם מקלות ואבנים הוא עונה: "מאיפה מקלות ואבנים? אנחנו יצאנו מגינת לוינסקי ורצינו לעשות את זה מסודר. אנחנו עלינו במוניות שירות. מונית שירות שאתה לוקח – הוא יעלה אותי עם מקל ואבנים למונית? איך הוא יעלה אותי? מי שהיה עם מקלות ואבנים זה מי שתקף אותנו. לא יצאנו מגן לוינסקי עם מקלות ואבנים. יצאנו בסך הכל עם מגפון ושלטים. תומכי המשטר באו לחגוג עם השגריר ואנחנו ניסינו להגיד להם 'חברים, זה לא טוב מה שאתם עושים'. אבל לא הצלחנו להיכנס כי המקום היה סגור. ואז מבפנים התחילו לזרוק עלינו אבנים, והתנפלו עלינו במכות".
יש כעס גדול בקרב מתנגדי המשטר על תומכי המשטר שחיים בקרבם במסווה של מבקשי מקלט. העובדה שישראל מצד אחד לא בודקת בקשות מקלט ולא מכירה באריתראים כפליטים, ומצד שני מאפשרת לתעשיית הסחיטה המכונה "מיסים" של השלטון האריתראי להמשיך ולהתקיים כאן בריש גלי – גם היא מעוררת תרעומת עצומה.
"הם מחדשים ויזה כמוני, עובדים כמוני, אומרים שיש בעיה במדינה שלנו והם ברחו. גם הם מבקשים מקלט אבל כמו כולנו – לא בדקו את הבקשה שלהם" מסביר דניאל. "אבל שלא כמוהם – אנחנו מתנגדי משטר, והמשטר רוצח ולוקח אנשים לצבא ללא מגבלת זמן. ישראל צריכה להפריד בין מבקשי מקלט לכאלה שהם לא. יש פה כ-5,000 איש, לדעתי, שהם תומכי משטר. ואם הם כל כך תומכים בו, חוגגים עם נציגי המשטר, מצטלמים איתם וחותכים איתם עוגה – אז שיחזרו לאריתריאה".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
