המשבר ההומניטרי במדינה הגיע לשיאים היסטוריים חדשים. יוצאי אתיופיה מפגינים בדרישה להעלות קרובי משפחה לישראל ובמחאה על אלימות המשטר האתיופי, מול משרד ראש הממשלה בירושלים, ב-20 באוגוסט 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

מלחמה חדשה מבית היוצר של ראש ממשלת אתיופיה פרצה במחוז אמהרה, אזור ענקי שאוכלוסייתו מונה כ-37.4 מיליון בני אדם.

עד לא מזמן סערו רוחות המלחמה בצפון אתיופיה. המלחמה האיומה שהתחוללה במחוז תגראי במשך שנתיים, עד נובמבר 2022, זלגה אל המחוזות הסמוכים – עפאר, וכן אזורים מסוימים במחוז אמהרה. היא גבתה מאות אלפי קורבנות בנפש, לפי הערכות מסוימות, והותירה הרס רב. המצב ההומניטרי עודנו בכי רע, האלימות לא הסתיימה לחלוטין, וייקח זמן רב לשקם את ההריסות, אם בכלל הדבר אפשרי. עכשיו נפתחה חזית חדשה ברחבי מחוז אמהרה, והחשש הוא שזו לא תהיה היחידה.

כמו המלחמה בתגראי, המלחמה באמהרה עשויה לעניין במיוחד בישראל, מכיוון שהמחוז הוא אזור מוצאם של רבים מקהילת יוצאי אתיופיה בישראל; למעשה, של מרביתם. עד היום יש יהודים רבים באמהרה, ובאזורים אחרים באתיופיה שמועדים לפורענות ולהידרדרות במצב הביטחוני. רבים מהם ממתינים לעלייה לישראל זמן רב, ואולי בעקבות המשבר הנוכחי, תואיל המדינה בטובה לקדם את התהליך המתיש שהם נאלצים לעבור.

על נושא הדחיפות של העלאת קרובי המשפחה שנשארו מאחור, ובמחאה על האלימות כלפי יושבי אמהרה מצד המשטר, יוצאי אתיופיה הפגינו בשבועיים האחרונים בירושלים.

אבל הסיפור של אתיופיה כיום, אחת המדינות החשובות והמשפיעות באפריקה ומעבר לה, הוא לא רק חבל ארץ זה או אחר שיש בו התלקחות של אלימות, אף שהגורם האתני-אזורי בהחלט משחק תפקיד חשוב. מעבר לכך, מדובר ברצף של זוועות

מלחמות קשות לא פחות, שחלק מהצדדים הלוחמים בהן נהנים מתמיכה מערבית או מתמיכה של מדינות פרו-מערביות. ילד על חורבות בניין לאחר הפגזה אווירית, צנעא, תימן, 18 במאי 2019 (Yahya Arhab)

המלחמה האיומה שמתחוללת בימים אלה בעקבות הפלישה האגרסיבית של רוסיה לאוקראינה מעסיקה את העולם כולו, העוקב בהשתאות אחרי העמידה ההירואית של העם האוקראיני נגד כוחות הכיבוש הרוסיים. כך גם בישראל.

יש סיבות רבות שבגללן יש לישראל ולישראלים עניין מיוחד במשבר החמור הפוקד את אירופה, כמו זיכרון השואה והפּרעות ביהודים, הקיום של ישראל כמדינה כובשת ותוקפנית כלפי פלסטינים, המעמד הבינלאומי של ישראל, הימצאותן של קהילות פזורה גדולות מברית המועצות לשעבר, ומדיניות הגירה ישראלית המונעת משיקולים דמוגרפיים על סמך דת ולאום. אך בעוד העולם המערבי יוצא להגנת אוקראינה, מתחוללות בעולם כבר שנים מלחמות קשות לא פחות, שחלק מהצדדים הלוחמים בהן נהנים מתמיכה מערבית או מתמיכה של מדינות פרו-מערביות.

שתיים מהמטלטלות שבהן הן אלו שמתחוללות באתיופיה ובתימן.

על רקע המשברים המרובים המתחוללים כיום בעולם, המלחמה ארוכת השנים בתימן היא מבעלות ההשלכות ההרסניות ביותר: כ-80% מאוכלוסיית המדינה, המונה כ-30 מיליון בני אדם, זקוקה לסיוע הומניטרי כדי לשרוד. ב-2021 העריך האו"ם כי 377 אלף בני אדם נהרגו מאז תחילת המלחמה, לא רק מאלימות הצדדים אלא גם כתוצאה ממחסור במזון, בתנאים בסיסיים ובגישה לשירותים רפואיים. בכאוס הפוליטי שנוצר, גם מגיפת הקורונה העולמית ומגיפת הכולרה, שהתפרצה בתימן בעקבות המלחמה, לא זכו לטיפול הראוי, וגבו קורבנות רבים. ארגון אמנסטי הבינלאומי מדגיש כי כל הצדדים בלחימה מפרים זכויות אדם וכי מעשיהם עולים לכדי פשעי מלחמה.

שורשי המלחמה בתימן נוגעים למאבק פנימי היסטורי על אופי המדינה, ולמאבק גיאופוליטי עכשווי על שליטה במדינה, שהמיקום שלה בעל חשיבות

קומדיה מרירה-מתוקה ומרגשת. מתוך הסרט "חיים על הדרך" של היוצרת האריתריאית-אמריקאית ספורה וולדו. (צילום: ריצ'רד אלכס דוראנטה)

בישראל חיים כיום כ-21 אלף מבקשי מקלט אריתראים. בניחוש מושכל אפשר להעריך שאלפי ישראלים פגשו אריתראים באופן אישי, ורבים הרבה יותר שמעו דבר או שניים על המצב באריתריאה, שגרם לאנשים האלה לברוח ולהגיע, איכשהו, דווקא לישראל.

אבל ככל שמנסים להכיר יותר, כך מבינים שהמציאות שעימה מתמודדים הפליטים האריתראים היא סבוכה למדי. הדבר נכון בוודאי לישראל, שמונעת מהם זכויות באופן שיטתי, אך במידה כזאת או אחרת גם לכל מקום אחר שבו הם נמצאים. כמו בצל גדול וקצת עבש, יש כמה וכמה שכבות לקלף שם, לפעמים תוך הזלת דמעה או שתיים, כדי להגיע להגיע לחומר שאפשר להתחיל לעבד.

פסטיבל הקולנוע האפריקאי המשובח "אטסיב!", שיתקיים החודש בפעם השלישית (11-15 באוקטובר ברחבי תל אביב), מספק הזדמנות טובה להיחשף לנרטיבים מעניינים מהפזורה האריתראית בארצות הברית ולקלף שכבה נוספת בסיפור הכללי של אריתריאה ושל היחסים של המהגרים ממנה עם מדינת המוצא.

עשרים סרטים דוקומנטריים ועלילתיים יוקרנו בפסטיבל, בשלל נושאים מעניינים ורלוונטיים: יחסי מגדר, דת וחברה, זהויות מיניות והיחס כלפי יחסים הומוסקסואליים, גזענות, אלימות, מוזיקה, ג'נטריפיקציה, מעורבות בין-לאומית באפריקה, אפיזודות היסטוריות ועוד. הסרטים לא מוגבלים לאפריקה של היום, אלא גם לצאצאיה הרחוקים: קהילות אפרו-אמריקאיות ואפרו-קריביות, כולל רצועת סרטים המוקדשת לתנועת "חיי שחורים נחשבים" (Black Lives Matter).

חזרה לאריתריאה. במסגרת הפסטיבל (יום רביעי, 13.10, שעה 18.00, קולנוע קנדה) יוצג הסרט "חיים על הדרך" ("Life is Fare", 2018), של הקולנוענית האריתראית-אמריקאית האוטו-דידקטית ספורה וולדו (Sephora Woldu). מדובר בהפקה עצמאית בכיכובה של ספורה ובהשתתפות שחקנים מקומיים מהמשפחה שלה ומהשכונה טנדרלוין (Tenderloin) בסן-פרנסיסקו, שבה היא מתגוררת.

שנת 2019 נפתחה עם סודאן בכותרות. ההתקוממות נגד משטרו של עומר אל-בשיר, שפרצה בדצמבר האחרון, עדיין איתנו, ומחאות והפגנות רבות נערכות ברחבי המדינה, בעיקר בעיר הבירה חרטום.

אבל לצד המערכה הפוליטית, גם בזירת האמנות סודאן נמצאת בכותרות. הסרט הדוקומנטרי הסודאני "לדבר על עצים" זכה לאחרונה בפרס חביב הקהל בפסטיבל הסרטים בברלין. הסרט מתאר את מאמציהם של במאים סודאנים ותיקים להחיות את תעשיית הקולנוע הגוועת במדינה ולפתוח מחדש בית קולנוע ישן בעיר אומדורמאן, המרכז הכלכלי של סודאן.

באקלים הזה מגיע לישראל הסרט "א-קאשה", שיוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע האפריקאי Atesib! בסינמטק תל אביב בין ה-26 ל-31 במרץ. א-קאשה (יצא לאור ב-2018) לוקח אותנו מסודאן של המרכז ושל הכותרות האחרונות אל מחוזות הפריפריה הגיאוגרפית והפוליטית, למלחמה בהרי הנובה שבמדינת המחוז דרום קורדופאן, אזור הספר בין סודאן לדרום סודאן. מאז פרצה בשנת 2011, גבתה מלחמת ההתשה בין הממשלה למורדים מ"התנועה העממית לשחרור סודאן – צפון" קורבנות רבים בנפש, ועקרה מאות אלפי בני אדם מבתיהם. מעטים מהם הגיעו לישראל בדרך לא דרך בחיפוש אחר מקלט בטוח.

הגיבור, חייל בצבא המורדים בסודאן, מתלבט בין הרובה שלו לאהובה שלו (מתוך הסרט "א-קאשה", באדיבות פסטיבל הסרטים האפריקאי אטסיב!)

חָג'וּג' קוקה, התסריטאי והבמאי של "א-קאשה", הוא סודאני מהצפון הרחוק, צעיר למוד הגירה בין מדינות, יבשות ואזורים, שפועל בשנים האחרונות בהרי הנובה. ברזומה שלו שני סרטים דוקומנטריים מרשימים על הסכסוכים הקשים בסודאן: "השלד של דארפור" העוסק במלחמה המתמשכת בדארפור שבמערב המדינה, ו"צלילי האנטונוב" עטור הפרסים, שעוסק במלחמה בדרום קורדופאן ובמדינת הנילוס הכחול. "א-קאשה" הוא סרטו העלילתי הראשון, וכבר זכה