newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדמיון הפוליטי התרוקן, נותרנו רק עם הסטטוס קוו

הסקר של בצלם מעלה כי בשני צידי הקו הירוק מסכימים שפרידה לשתי מדינות לא עומדת על הפרק, אך עם התפוגגות אופציית הסיפוח – עם או בלי זכויות מלאות לתושבי הגדה – אין באופק גם כל אלטרנטיבה. השאלה היא מה ימלא את החלל שנוצר  

מאת:

התשובות לשתי שאלות בסקר המרתק שערך ארגון בצלם יכולות לשקף את המצב של הדמיון הפוליטי של התושבים בין הירדן לים, יהודים ופלסטינים. רק אחד מכל שמונה מבין הישראלים והפלסטינים, ביחד ולחוד, השיבו שישראל צועדת לקראת פתרון של שתי מדינות (14 אחוז בקרב הישראלים, ערבים ויהודים במידה זהה, ו-12 אחוז מהפלסטינים בגדה המערבית, בעזה ובמזרח ירושלים).

לעומת זאת 77 אחוז מהפלסטינים מעבר לקו הירוק חשבו שאת המצב הנוכחי אפשר להגדיר כאפרטהייד, לעומת 25 אחוז בלבד בקרב היהודים בישראל. בקרב הערבים אזרחי ישראל, השיעור של אלה שענו שאפרטהייד היא ההגדרה המתאימה נמוך יותר מאשר הפלסטינים בשטחים הכבושים, אבל השיעור הגבוה של אלה שלא היתה להם דעה יכול לרמז שדעתם קרובה לזו של אחיהם מעבר לקו הירוק.

עבודה של בנקסי בבית לחם משנת 2007 (צילום: אקטיבסטילס)

עבודה של אמן הגרפיטי בנקסי בבית לחם משנת 2007 (צילום: אקטיבסטילס)

במלים אחרות, אפשר לומר שגם היהודים וגם הפלסטינים, משני צידי הקו הירוק, מאוחדים בדעה שאנחנו, יושבי הארץ שבין הירדן, לא הולכים להיפרד בעתיד הנראה לעין לשתי מדינות. ומצד שני, יהודים ופלסטינים מגדירים את המצב הנוכחי באופן שונה בתכלית. הפלסטינים חושבים שהוא אפרטהייד, כלומר אחד הפשעים הגרועים בספר של החוק הבינלאומי, ואילו היהודים ממש לא חושבים כך. ההבדל המהותי הוא לא בניתוח המציאות, שכן כל יושבי הארץ מסכימים שהפרדה לא עומדת על הפרק, אלא בניתוח הערכי שלה.

ההבדל הזה ניכר גם בתשובות לשאלה שעורכי הסקר – ד"ר ח'ליל שקאקי וד"ר דליה שיינדליין – שאלו רק את אזרחי ישראל, והיא מידת התמיכה במתן אזרחות מלאה לכל הפלסטינים, כולל שוויון זכויות וזכות הצבעה, במקרה שישראל תספח את הגדה. 68 אחוז מהיהודים התנגדו במידה רבה או חלקית לרעיון הזה ורק 17 אחוז תמכו בו, בעוד 39 אחוז מהערבים-פלסטינים בישראל תמכו בו ורק 26 אחוז התנגדו (שוב אחוז ניכר אמרו שאין להם דעה, אפשר לנחש למה). בקיצור, גם אם רוב היהודים לא מאמינים שאנחנו בדרך להפרדה, הם לא חושבים שאת המצב הנוכחי צריך לנהל בכלים של שוויון זכויות.

מה שעוד יותר מסבך את המצב הוא ההיעדר הבולט של אלטרנטיבה לשקיעת האמונה בהיתכנות פתרון שתי המדינות. בעוד 58 אחוז מהפלסטינים בגדה ובעזה מאמינים שישראל מתכוונת לספח בסופו של דבר את הגדה המערבית, רק 18 אחוז מהיהודים  – שסביר שמכירים טוב יותר את כוונות הממשלה שלהם – חושבים שסיפוח הוא על הפרק. מעניין בהקשר הזה שהאזרחים הערבים-פלסטינים בישראל קרובים ליהודים: רק 24 אחוז חושבים שאנחנו בדרך לסיפוח.

בקיצור, הישראלים – יהודים וערבים – מבינים שרכבת הסיפוח לא עצרה בתחנה שבנה לה הימין הישראלי במשך שנים, ולא סביר שהיא תחלוף שם בשנים הקרובות. ירידת רעיון הסיפוח ניכרת גם בירידה המפתיעה ברעיון שישראל תספח את הגדה המערבית, כולה או חלקים ממנה, בלי להעניק זכויות אזרחיות לפלסטינים המסופחים. רק 37 אחוז מהישראלים, אזרחים יהודים וערבים, תמכו בתרחיש זה, לעומת 40 אחוז ב-2018 ו-47 אחוז ב-2017. לא נראה שההתנגדות לסיפוח נובעת מסיבות מוסריות, שכן רוב היהודים – כפי שראינו קודם – לא רואים פסול מוסרי מיוחד במצב הנוכחי. אבל העובדה היא שהסיפוח איבד מומנטום, וספק אם יוכל לצבור אותו מחדש.

רכבת הסיפוח לא עצרה בתחנה

אנחנו עומדים, אם כן, בפני התרוקנות הדמיון הפוליטי. פתרון שתי המדינות, כדאי להזכיר, מעולם לא התממש, ומדינה פלסטינית מעולם לא קמה, אבל רוב היהודים בישראל, וגם רבים מאוד מהפלסטינים משני צידי הקו הירוק, ציירו לעצמם עתיד של הפרדה לשתי מדינות. על היהודים, בעיקר במרכז-שמאל הציוני, הדמיון הפוליטי הזה הקל את ההתמודדות עם מצב הכיבוש והשליטה הצבאית. הם יכלו לספר לעצמם שמדובר במצב זמני, שיחלוף עוד מעט כשתוקם המדינה הפלסטינית. לא עוד. אין פירוש הדבר שפתרון שתי המדינות הפך בלתי אפשרי, אלא שההשפעה שלו על הדמיון הפוליטי של יהודים, וגם של פלסטינים, פחתה מאוד.

כחלופה להתפוגגות האמונה ביכולת לממש את פתרון שתי המדינות, הימין טיפח במשך עשור שלם את רעיון הסיפוח. אבל למרות שהימין החליף את המלה המגונה "סיפוח" במלה החביבה "ריבונות", זה לא עזר לו ברגע האמת, דווקא כשכל הקלפים היו בידיו: ממשלת ימין, ממשל אמריקאי יותר ימני ממנה, הפלסטינים בנקודת שפל פוליטי, העולם הערבי שאיבד עניין בנושא הפלסטיני. את התוצאות של החמצת הסיפוח אנחנו רואים בסקר.

אז עם מה נשארנו? לפי הסקר, האופציה הסבירה ביותר בעיני ישראלים ופלסטינים היא המשך המצב הנוכחי של השליטה הצבאית הישראלית בגדה המערבית והמצור על עזה: 27 מהפלסטינים מעבר לקו הירוק חושבים שזה מה שישראל רוצה, כך סבורים 34 אחוז מהפלסטינים אזרחי ישראל, ו-43 אחוז מהיהודים. כלומר הדמיון הפוליטי התרוקן ונותרנו רק עם הסטטוס קוו.

אבל סטטוס קוו הוא לא פתרון. הלקח שהסקר הזה מלמד אותנו, לדעתי, הוא שצריך לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד, בהכרה המשותפת לפלסטינים ויהודים שהפרדה לא ממש אפשרית, ומצד שני בעיקרון המוסרי של שוויון זכויות וביטול האפרטהייד. אני, כחבר בתנועת "ארץ לכולם", מאמין שהפתרון צריך לבוא בדמות שתי מדינות ושני עמים השותפים באותה ארץ שבין הירדן לים, שתי מדינות במולדת אחת, כשם הפתרון שלנו. אבל ייתכנו גם פתרונות אחרים, כל עוד הם מחזיקים את עקרון אי-ההפרדה מצד אחד ואת עקרון השוויון מצד שני.

הסקר דווקא נותן שביב של תקווה בכיוון הזה. לפי עורכי הסקר, בפעם הראשונה מאז שנבחנה השאלה באפריל 2019, הרעיון של מפלגה ערבית שותפה בקואליציה זוכה לרוב של 54 אחוז בקרב הישראלים. בקרב יהודים התמיכה בכך עלתה מ-35 אחוז באפריל 2019 ל-49 אחוז עכשיו. הזינוק דרמטי במיוחד בקרב הימין, מ-19 אחוז לפני שנתיים ל-31 אחוז עכשיו, ובקרב המרכז, 50 אחוז לפני שנתיים ו-67 אחוז היום. ואם בתוך ישראל בגבולות 67', החומות של העליונות היהודית מתחילות להתפורר מבפנים, אפשר לקוות – תקווה ריאלית, לא חלום – שזה יקרה בכל המרחב שבין הירדן לים.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
לוח הזמנים משרת את נתניהו באופן מושלם. משתתפי צעדת יום ירושלים חוגגים מול שריפה של עץ במתחם אל אקצא (צילום: מנדי הכטמן / פלאש 90)

לוח הזמנים משרת את נתניהו באופן מושלם. משתתפי צעדת יום ירושלים חוגגים מול שריפה של עץ במתחם אל אקצא (צילום: מנדי הכטמן / פלאש 90)

טביעות האצבעות של נתניהו מרוחות על כל ההסלמה הזו

ההתנכלות בשער שכם, הדיכוי בשייח ג'ראח, ההתפרצות לאל-אקצא, ההרג בעזה - ממשלת ישראל אחראית לרוב האלימות של הימים האחרונים. וכשבראש הממשלה עומד אדם שההידרדרות הזו יכולה להציל אותו ברגע האחרון, אפשר להבין למה החשד נופל עליו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf