newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דכאון אחרי לידה: חייבים לדבר על זה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

פרוייקט הצילום החשוב הזה, שפורסם באתר "חורים ברשת", מביא תמונות של נשים עם התינוקות שנולדו להן, מחייכות ומאושרות כמצופה מאמא טרייה. בפועל הן מספרות כי בעת צילום התמונות סבלו מדכאון אחרי לידה, חרדות, התקפי זעם ומחשבות אובדניות.

דכאון אחרי לידה הוא תופעה נפוצה מאוד הפוגעת בכעשרה אחוז מהיולדות, ועם זאת היא תופעה מושתקת שמעטים וגרוע מכך מעטות יודעות מספיק על קיומה.

בחברה שמסביבנו האמהות נתפסת כערך עליון המגדיר את האשה, המביא לשיא את כלל תכונותיה ויכולותיה המולדות והחברתיות,  הלידה היא תמצית ההגשמה העצמית של יעודנו כנשים להכיל לאהוב, לטפח, לטפל ולהגן. האשה האולטימטיבית אמורה להרגיש התעלות רוח, אושר העולה על גדותיו ואהבת אין קץ החזקה מכל רגש אחר כלפי התינוק. אבל אחת מעשר נשים מרגישה ניכור כלפי הילד או הילדה הנולדת, כעס וסלידה. אחת מעשר נשים חשה דכאון, ניתוק, חרדה ולפעמים גם רצון לסיים את חייה.

בחברה המקטינה את הנשים לכדי אוסף תכונות הבאות לשרת את מושג הבית והמשפחה  יראו נשים רבות בתופעות כאלו כישלון, בגידה בתפקידן וחריגות. גם בסביבתן הקרובה לרוב ידובר על התופעה בלחש ומבוכה. תחושות אלה עלולות להביא נשים להסתיר את מצבן באופן המסכן את חייהן.

נשים רבות מספרות שכאשר הצליחו לקום ולחפש מידע על מצבן או עזרה  אמירה מרכזית שחזרה על עצמה היתה שחשוב לטפל בתופעת הדכאון מאחר והיא עשויה לפגוע בילדים ובבן הזוג. שוב הפוקוס ממוקד בכשלונה של האשה למלא את תפקידה במילוי הצרכים של משפחתה ולא בצרכיה שלה.

בחברה בה אמהות אינה נתפסת כבחירה אלא כחובה, בה ההתעקשות לא להביא ילדים נתפסת כנכות, בה תפקידה המרכזי של האשה הוא טיפול בילדים וטיפוח התא המשפחתי, בחברה בה בריאותה וצרכיה של האשה תמיד נמצאים בתחתית סדר העדיפויות – בחברה כזאת חייהן של נשים הפקר.

> מצפה לאזעקות ולצירים: ללדת לתוך המצב הזה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

השאירה מאחוריה בור גדול. בות'יינה דביט (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של בות'יינה דביט)

"הסלע שראה את האופק". לזכרה של בות'יינה דביט

שנים רבות של פעילות פוליטית, חברתית ופמיניסטית הפכו את דביט, אדריכלית ובת למשפחה קומוניסטית מרמלה, לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר. מסע הלוויה שלה סימל את המרקם המיוחד של האנשים שראו בה שותפה לדרך

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf