newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חמש דרישות שחייבות ללוות את פתיחת שנת הלימודים

ביום הראשון ללימודים נרים קול מחאה למען העסקה הוגנת של עובדי הקבלן, העלאת שכר המורים, ביזור סמכויות למנהלים, מפגש כל המגזרים וחירות לכל ילדה וילד לעצב את זהותם

מאת:

יום פתיחת שנת הלימודים הוא יום חג, וראוי שכולנו – אזרחיות ואזרחי ישראל – נעלה לרגל אל בתי הספר, ונקדש בכך את מעשה החינוך וההשכלה. בהיותנו שם, נעצור לרגע את החגיגות, ונרים קול מחאה למען העסקה הוגנת של עובדי הקבלן במגוון התפקידים במערכת החינוך, למען העלאת שכר המורות והמורים, למען ביזור סמכויות למנהלי בתי הספר, למען מפגש, שיתוף והכללה של כל מגזרי האוכלוסייה, ולמען חירות זהותם של כל ילדה וילד.

1. למען עובדי מערכת החינוך – בטלו את עבדות הקבלן

נפתלי בנט הצליח בתקופת כהונתו הארוכה להרדים את המחאה כגד העסקה פוגענית במערכת החינוך. בלשון נקבה: גננות, סייעות, מלוות, מחנכות, מורות, מרצות, יועצות, מדריכות, מנהלות, מפקחות, שומרות, מנקות, מזכירות, אחיות, פסיכולוגיות – בכל דרגי החינוך, מועסקות כעובדות של חברות קבלניות. כדי להיענות לדרישות משרד האוצר, המביט במספרים ולא בבני האדם, נמנע מעובדות הקבלן שכר הולם, ביטחון תעסוקתי ותנאים סוציאליים. ולא רק זה – הן עובדות כתף אל כתף עם עמיתות, שעושות בדיוק את אותה עבודה, כשכירות בתנאים הוגנים.

לא ניתן לחנך ילד להיות "אדם אוהב אדם", לקראת "שוויון הזדמנויות לכל" וכן "יחס של כבוד ואחריות" (מתוך מטרות החינוך) – בסביבה שאינה מכבדת את עובדיה ובוודאי שאינה שוויונית. לא ניתן לצפות מעובד להרגיש שאכן "במרכז העשייה החינוכית נמצא המשאב האנושי המשמעותי ביותר במערכת החינוך, הוא עובד ההוראה" (מתוך אתר משרד החינוך), בשעה שחלק מהעובדים מופקרים לצד הדרך. לא ניתן לקבל את "הפגיעה באיכות ההוראה בהיעדר מידע במשרד החינוך על המועסקים באמצעות גופים מתווכים והיעדר פיקוח על הכשרתם ואיכותם" (מתוך דוח מבקר המדינה, 2015), ושאיש מבעלי התפקידים במשרד לא יעשה דבר בנדון.

להשקיע בשכר המורות, לא בצמצום כיתות (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

2. למען המורות והמורים – העלו את שכר המורים

על פי נתוני OECD השכר הממוצע של מורה בישראל בשנת 2017, בבית ספר יסודי ולאחר 15 שנות ותק, הוא 30,321 דולר בשנה. זהו שכר הנמוך ב 43 אחוזים מהשכר הממוצע במדינות המפותחות – 43,361 דולר. גם בהשוואה פנים ישראלית, שכר המורים נמוך מאוד. על פי נתוני למ"ס, בשנת 2018 השכר הממוצע של השכירים בחינוך היה 8,150 שקלים לחודש. זהו שכר הנמוך ב-28.5 אחוזים מהשכר הממוצע של כלל השכירים במשק: 10,474 שקלים.

שכר המורים בישראל נמוך ב 43 אחוזים משכרם בממוצע המדינות (נתוני oecd, קישור בטקסט)

דוח OECD שבחן את סוגיית ההישגים של התלמידים במערכות החינוך קבע: "הישגים גבוהים יותר, בקרב מדינות בעלות תמ"ג גבוה (וישראל בקבוצה זאת, ג"ג), נמצאו במדינות הנוהגות להשקיע יותר במורים. […] בהכללה, המדינות שתלמידיהן משיגים ציונים גבוהים במבחני פיזה מושכות את הסטודנטים הטובים ביותר להוראה על ידי כך שהם מציעים להם שכר גבוה, ובהתאמה מעמד מקצועי בכיר יותר."

זאת ועוד: "בכל המדינות המשתתפות במבחני פיזה, במערכות חינוך שמשקיעות יותר בשכר המורים, יש על פי רוב מספר גדול יותר של תלמידים בכל כיתה. ברמת המדינה, מבחני פיזה מעידים שגודל הכיתה אינו קשור להישגי התלמידים. במילים אחרות: מדינות בעלות הישגים גבוהים נוהגות להעדיף את ההשקעה במורים מאשר בהקטנת גודל הכיתות".

3. למען המנהלות והמנהלים – צמצמו את הריכוזיות

דוח על מצב החינוך לשנת 2018 של ה-OECD מלמד, שמערכת החינוך בישראל היא ריכוזית ביותר (פרק D6). החוקרים ערכו רשימה של עשרות החלטות חינוכיות וארגוניות המתקבלות במערכות החינוך, ובחנו איזה דרג מוסמך בכל מדינה לקבל כל החלטה. בעוד שבממוצע המדינות, משרד החינוך אחראי על 35 אחוזים מהחלטות, הרי בישראל המספר כפול: 69 אחוזים מההחלטות בתחום החינוך מתקבלות בדרג המשרד. בהתאם, בתי הספר נותרים חסרי סמכויות: רק 19 אחוזים מההחלטות בישראל מתקבלות בסמכותם של מנהלי בתי הספר, לעומת 34 אחוזים בממוצע המדינות.

שיתופיות בקבלת ההחלטות, כלומר החלטה שנמצאת באחריות משותפת של שני דרגים, אינה קיימת בישראל כלל. זאת לעומת 13 אחוזים מההחלטות המתקבלות בסמכות משותפת בממוצע המדינות. רק כדי להראות שניתן אחרת: בהולנד, 92 אחוזים מההחלטות מתקבלות בדרג בית הספר, ובפינלנד מאה אחוז מההחלטות מתקבלות בסמכות משותפת של שני דרגים או יותר.

מחקר שערך משרד החינוך בשנת 2017 מצא שניהול עצמי מאפשר "תרבות אוטונומית שעיקרה: מתן חופש פעולה למורות המאפשר לנקוט ביוזמות פדגוגיות שונות ולהגדיל את מידת ההלימה בין תהליכי ההוראה לבין צרכים של תלמידים". חשוב להדגיש שבניהול עצמי אין הכוונה להפרטה של בתי הספר, שלא הוכיחה את עצמה בשום מדינה בה נוסתה. מדובר בביזור האחריות לדרגי הניהול השונים, וצמצום הריכוזיות והאחדה של המערכת.

ילדים בהפגנה למען חינוך דו לשוני משותף ביפו (אורן זיו / אקטיבסטילס)

להפיל את החומות. ילדים בהפגנה למען חינוך דו לשוני משותף ביפו (אורן זיו / אקטיבסטילס)

4. למען החברה בישראל – הורידו את חומות ההפרדה

מערכת החינוך במדינת ישראל מפוצלת על פי מגזרי האוכלוסייה. ילדים יהודי וערבי, דתי וחילוני, חרדי אשכנזי וספרדי, עיוני ומקצועי, מצליח ומתקשה, לא מתוודעים לקיומם, אלה של אלה, במהלך שנות הלימודים. בחלק מהמגזרים חל איסור להעסיק מורות ומורים בני מגזרים אחרים. בחלק מהמגזרים נמנעים מללמד על תרבותם של בני מגזרים אחרים. עולמות מקבילים שלא נפגשים.

זה רע משום שיש קשר חזק בין ההומוגניות של הקבוצות הלומדות לבין היקף הפערים בחברה. זאת ועוד, ככל שהסלקציה מתחילה בגיל מוקדם יותר, כך גוברת ההשפעה של הרקע החברתי על הישגי התלמידים. זה רע, משום שמדינות שתלמידיהן מצליחים במבחני פיזה "אינם מאפשרים לתלמידים המתקשים להיכשל: הם לא מורידים אותם לחזור על כיתה בשנית, הם אינם מעבירים אותם לבתי ספר אחרים, וגם לא מקבצים תלמידים בהקבצות לפי ההישגים".

זה רע משום שבמדינות המתמודדות עם שונות גבוהה בין תלמידים, ונמנעות מהפרדה ביניהם, הצליחו להביא לצמצום הפערים ולהעלות את רמת החינוך הארצית על דרך המלך. "תפיסת החינוך הכוללני (inclusive) [..] משמעותה הוא הכללת כל התלמידים, ללא יוצא דופן, תחת מערכת חינוך אחת. זוהי תפיסה חינוכית שבאה לתת מענה למגוון הצרכים של כלל התלמידים באמצעות הגברת השיתוף בלמידה של תרבויות וקהילות וצמצום ההדרה בתוך ומתוך החינוך".

5. למען הילדות והילדים – שחררו אותם מעיצוב זהותם

בעניין זה, ראויים דבריו של ס. יזהר, שכתב בשנת 1974 (על חינוך ועל חינוך לערכים, עם עובד): "אין החינוך סוחר בתכנים, ולא סוכן של תשובות מוכנות. הוא משתדל לאמן בני אדם להשתמש בכוחם, לעמל את כוחותיהם, ליידע להם את מרחב כוחותיהם ואת גיווניהם, לעדן את רגישותם, להרחיב את כשריהם, עד שיהיו בשלים לעמידה עצמית, ולבחירה מדעת, לפי מיטב שפיטתם המאוזנת, עד שיהיו נושאים עליהם את אחריות הכרעתם."

"החינוך יותר משיהא מטיל סייגים יהא מעודד. מעודד כוחות שבאדם. כגון כוחות שפיטה, כשרים של אבחנה, חשיבה בתנאים מביכים, וכיוצא באלה. ופירותיו של החינוך, כשהוא חינוך, הם דברים כגון יכולת אנושית מורחבת, טווחי חושים פתוחים וערים יותר, עידוד זכותו של היחיד להיות מובחן מן האחרים וכיוצא באלה. אבל לא הנחלה חד צדדית של דברים גמורים, ולא הורשה אוטומטית של דעות מכובדות וכו', ולא שלילת זכות היחיד להיות מובחן מן האחרים."

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf