newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מרד המורות נגד תפיסת העולם של טראמפ

מעמד המורות בארה"ב, המדינה העשירה בעולם, נמוך ממעמדן בסין, רוסיה, הודו ויוון. בגל שביתות שהחל דווקא במדינות שתמכו בטראמפ הן מבקשות לשנות את המצב הזה. האם המורות הן שיחלו להזיז את המטוטלת בארה"ב שמאלה?

מאת:

אם למדתם במערכת החינוך הישראלית, כנראה שהרעיון של שביתות מורות לא זר לכם. אבל בארה"ב הקפיטליסטית, שביתת מורות היא אירוע נדיר יחסית, או לפחות כך חשבנו עד לאחרונה. ביום חמישי האחרון, ארגון המורות בשיקגו השבית את הלימודים במערכת החינוך השלישית בגודלה בארה"ב, ו-300,000 ילדים נשארו בבית, מה שאילץ את הוריהם להתרוצץ כדי למצוא פתרונות. זאת היתה שביתת המורות הראשונה בעיר מאז סכסוך העבודה עם ראש העיר הקודם, רם עמנואל, ב-2012. אז השביתה נמשכה שבוע. הפעם היא עשויה להימשך יותר.

המורות בשיקגו לא רוצות רק להעלות את השכר העלוב שלהן, אלא גם לשפר את תנאי הלימוד. שביתת המורות בשיקגו ב-2012 (צילום: ספנסר טווידי CC BY-NC-ND 2.0)י

המורות בשיקגו לא רוצות רק להעלות את השכר העלוב שלהן, אלא גם לשפר את תנאי הלימוד. שביתת המורות בשיקגו ב-2012 (צילום: ספנסר טווידי CC BY-NC-ND 2.0)י

מה שמייחד את שביתת המורות בשיקגו הוא שדרישות המורות לא נוגעות רק לשכר ותנאים. הדרישה המרכזית היא אמנם לעלייה הדרגתית של 16% בשכר הרעב שהמורות מקבלות היום, אבל המורות דורשות גם כיתות קטנות יותר, יותר זמן עבודה בתשלום כדי להכין שיעורים, ותוספת של אחיות, עובדות סוציאליות, יועצות וספרניות למערכת החינוך בעיר. מהסיבה הזאת, גם ארגון נפרד – של עובדי האחזקה בבתי הספר בשיקגו – עומד להצטרף לשביתה. ראשת העיר החדשה, לורי לייטפוט, מתקשה להסביר את פיצוץ המשא ומתן, לאחר שבקמפיין שהביא לבחירתה היא הבטיחה את אותם הצעדים בדיוק. הסיבה לכישלון המשא ומתן פשוטה: מזה שנים, הממשל הפדרלי מקצץ במיסים ומייבש את תקציבי השירותים החברתיים, ובהם החינוך. לראשת העיר פשוט אין מספיק כסף כדי לעמוד בהבטחות הבחירות שלה למורות.

פעילים חברתים בשיקגו מדגישים שהשקעה בחינוך היא דרך חשובה להילחם בפשיעה, ושהדרך המועדפת על הרפובליקנים למלחמה בפשע – כליאה – מחריבה קהילות שלמות בשכונות השחורות של דרום שיקגו. על אף שכליאה היא לא רק הרסנית יותר, אלא גם יקרה בהרבה מחינוך, לממשל טראמפ אין שום בעיה לשפוך כספים לתוך מערכת הכליאה-בשביל-רווח שצמחה בארה"ב בעשורים האחרונים.

קיצוץ במיסים לעשירים ומתקפה על השירותים החברתיים הם אג’נדה מוכרת של הימין הכלכלי בארה"ב. ובקרב על השירותים החברתיים, מורות נמצאות על הכוונת. חינוך הוא אחד המשאבים החשובים ביותר, שעדיין נמצאים בעיקר בידי המדינה. הכלכלן הפוליטי גורדון לייפר מסביר זאת בספרו The One Percent Solution כך: “כשאתם מסתכלים על מה שאמריקאים חושבים שמגיע לנו כזכות, פשוט בגלל שאנחנו חיים פה, זה באמת מעט מאוד. רוב האנשים לא חושבים שיש להם זכות לטיפול רפואי או לבית. אין להם בהכרח זכות למים ואוכל. אבל אנשים חושבים שיש להם זכות שהילדים שלהם יקבלו חינוך סביר". זאת הסיבה שהמאבק על ייבוש תקציבי החינוך והפרטתו כל כך חשוב לקפיטליסטים בארה"ב: זאת דרך להנמיך ציפיות.

השקעה בחינוך נחשבת כדרך הטובה ביותר להילחם בפשיעה. ממשל טראמפ מעדיף להשקיע בבתי סוהר. תלמידים תומכים בשביתת מורים באוקלנד (צילום: מוניקה ינסן/ פאבליק פרס CC BY-NC 2.0)

השקעה בחינוך נחשבת כדרך הטובה ביותר להילחם בפשיעה. ממשל טראמפ מעדיף להשקיע בבתי סוהר. תלמידים תומכים בשביתת מורים באוקלנד (צילום: מוניקה ינסן/ פאבליק פרס CC BY-NC 2.0)

המרד התחיל דווקא בלב המאפליה של עידן טראמפ

התוצאה ברורה. מעבר למשבר הכליאה החמור (ארה"ב היא ביתם של 5% מאוכלוסיית העולם, אבל 25% מהאסירים בעולם כלואים בה), מורות בארה"ב זוכות לשכר נמוך יותר, עובדות שעות רבות יותר, מול כיתות גדולות יותר, והתלמידים מגיעים להישגים נמוכים יותר ממרבית העולם המפותח. בארה"ב, שהיא המדינה העשירה ביותר בהיסטוריה בפער גדול מהאחרות, מצבן של מורות גרוע יותר ממורות בסין, דרום קוריאה, רוסיה, הודו, יוון ופנמה. ארה"ב ממוקמת במקום ה-16 מתוך 35 מדינות מפותחות במדד מעמד המורים (אבל ישראל במקום 34, אז יש לאן לשאוף). מורות אמריקאיות מדווחות על כך שהן נאלצות לעבוד בשלוש עבודות ואז גם להשלים הכנסה במכירת תאי פלזמה כדי לסגור את החודש. פעמים רבות הן גם נאלצות לקנות ציוד לכיתה מכיסן. מאחר שמורות זוכות לשכר נמוך יותר מבעל תואר ראשון ממוצע, נוצר משבר של מחסור במורות, ובמיוחד במורות טובות.

השביתה בשיקגו היא האחרונה והגדולה בגל של לפחות 12 שביתות גדולות של מורות בשנה וחצי האחרונות. מרד המורות החל בפברואר 2018 עם שביתת מורות מוצלחת במקום לא צפוי: מערב וירג’יניה, מעוז רפובליקני. משם אש המרד התפשטה לשתי מדינות "אדומות כהות" (כלומר מעוזים רפובליקניים) אחרות: אוקלהומה ואריזונה. מה שמדהים בשביתות האלה הוא שבכל שלוש המדינות, כמו במרבית המדינות ה"אדומות", קיימים חוקים שאוסרים על שביתות במגזר הציבורי ומגנים על "הזכות לעבוד", כלומר ה"זכות" לשבור שביתה. כך שכל שלוש השביתות היו בלתי-חוקיות. ולמרות זאת, המורות יצאו לשביתות, והשיגו הישגים.

שביתות המורות החלו דווקא במדינות "אדומות" תומכות טראמפ,שיש בהן חוקים נגד שביתות (צילום: גייג' סקידמור)

שביתות המורות החלו דווקא במדינות "אדומות" תומכות טראמפ,שיש בהן חוקים נגד שביתות (צילום: גייג' סקידמור)

Red State Revolt (מרד המדינות האדומות), הוא שמו של ספר חדש מאת העיתונאי אריק בלאנק, המספר את הסיפור המדהים של השביתות שפרצו בשנה שעברה דווקא בלב "טראמפ-לנד". בלאנק דיווח מהשטח על השביתות ואסף בספר ראיונות עם כמאה מורות, פעילי איגודים, עובדי בתי ספר ופוליטיקאים. הוא מספר סיפור של סולידריות מעמדית, של מאבק, הישגים ומחירים, ושל תודעה פוליטית מתפתחת בקרב אותו "מעמד הפועלים הלבן", שרבים ראו בו כאחראי לעלייתו של טראמפ לשלטון. כך מסכם בלאנק את השיעור הפוליטי שעולה מהשביתות: “כל אחת משביתות המורות העלתה את השאלה האם המשאבים האדירים של המדינה העשירה בעולם צריכים לשמש כדי לענות על צרכים אנושיים, או כדי להעמיק את רווחי התאגידים. במציאות שמתאפיינת במשבר חברתי מעמיק וזעם עממי מתחזק, אסור לנו להמעיט בחשיבותה של השאלה הזאת. כדי להתנגד להפחדות הגזעניות של טראמפ ותומכיו, גינוי מוסרי איננו מספיק. חייבים לספק אלטרנטיבה פוליטית אמינה. […] השמאל צריך את איגודי העובדים בדיוק כמו שאיגודי העובדים צריכים את השמאל.”

המרד נגד טראמפ יכול לשנות את העולם

ההיסטוריון הווארד זין מסכם את ספרו "היסטוריה עממית של ארצות הברית" כך: "עד כה דוכאו כל המרידות. השיטה האמריקאית היא מערכת השליטה המתוחכמת בתולדות העולם. […] אך למרות כל מנגנוני השליטה של עוצמה וענישה שייצר הממסד לאורך ההיסטוריה שלנו, למרות כל הפיתויים והוויתורים, הסחות הדעת והשעירים לעזאזל, הוא לא מצליח להבטיח את עצמו מפני מרד. בכל פעם שנראה שהצליח, המפותים והמוכנעים התעוררו וקמו".

ההיסטוריה האמריקאית מראה שדווקא כשאר נדמה שהדיכוי הצליח, המרד מתעורר מחדש. מורה בבית ספר בארה"ב (צילום: משרד החינוך האמריקאי)

ההיסטוריה האמריקאית מראה שדווקא כשאר נדמה שהדיכוי הצליח, המרד מתעורר מחדש. מורה בבית ספר בארה"ב (צילום: משרד החינוך האמריקאי)

בספר מדגים זין כיצד בכל פעם שבה היה נראה שהמאבק אבוד, הוא צץ מחדש, חזק מתמיד: דווקא כשהעבדות נראתה בלתי מנוצחת, הגיעה מלחמת האזרחים. דווקא כשאיגודי העובדים הובסו והוכנעו בשנות העשרים, והקפיטליזם דהר קדימה ללא מעצורים, הגיע המשבר הגדול, וה"ניו דיל" שאחריו. דווקא אחרי שנות החמישים וביסוס מעמדה של ארצות הברית כמעצמה החזקה ביותר בהיסטוריה, ללא איומים מבחוץ או מרידות מבפנים, הגיעו שנות השישים הסוערות. באופן דומה, שופטת בית המשפט העליון האמריקאי רות ביידר גינצבורג אמרה פעם שהסמל האמיתי של ארצות הברית הוא לא הנשר הקירח, אלא המטוטלת.

עידן טראמפ נראה בהחלט כמו עוד תנועה חזקה של המטוטלת ימינה. מרד המורות שאנחנו עדים לו, דווקא מתוך לב המאפלייה של עידן טראמפ, הוא חלק מהדור החדש של המאבק להזיז את המטוטלת שמאלה. בכל פעם שהמאבק נולד מחדש מאפרם של מאבקים קודמים, הוא שינה את ארצות הברית לבלי היכר: הוא יצר את רשת התמיכה הסוציאלית ואת מעמד הביניים, נתן לנשים אז זכות ההצבעה וזכויות רבות כמו הזכות להפלות חוקיות, ביטל את ההפרדה הגזעית והפך את השחורים לאזרחים, אם להזכיר רק כמה דוגמאות בולטות. אין לדעת איך תיראה אמריקה אחרי המרד נגד טראמפ, שמרד המורות הוא חזית חשובה בו. אבל זאת כנראה לא תהיה אמריקה שהכרנו עד היום.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf