התמונה העגומה של מצב החינוך ברשות הפלסטינית

התלמידות הפלסטיניות מקבלות ציונים הרבה יותר גבוהים מהתלמידים. תלמידה בבית ספר ברמאללה (צילום: עיסאם רימאווי / פלאש 90)

מצבה של מערכת החינוך הפלסטינית, בהשוואה בינלאומית, גרוע מאוד, והוא תואם את מצבה הכלכלי הירוד של הרשות הפלסטינית. מחצית מהתלמידות והתלמידים מגיעים ממשפחות עניות, וההוצאה הכספית על תלמיד היא רק שליש מההוצאה לתלמיד בישראל. 90 אחוזים מהתלמידות והתלמידים לא הגיעו לרף הידע והיכולות הבסיסי הנדרש מאזרח בוגר במדינה מודרנית, ואפס מהם הגיעו לדרגת הצטיינות. 95 אחוזים מהמורות והמורים לא עברו הסמכה מלאה להוראה.

>>הכפר הפלסטיני שמציע דמוקרטיה פרוגרסיבית אמיתית במזה"ת

המידע הרב הזה נחשף, שכן לראשונה בתולדותיה השתתפה הרשות הפלסטינית במחזור הנוכחי של מחקר פיזה הבינלאומי (פיזה 2022). המחקר, שבוחן הישגים, יכולות ועמדות של תלמידות ותלמידים בגיל 15, התפרסם בשבוע שעבר. במחקר השתתפו 37 מדינות החברות בארגון OECD, ועוד 44 מדינות שאינן חברות בו.

מצב החינוך ברשות הפלסטינית מחייב, לדעתי, התערבות משקמת מצד ישראל, ולא רק משום שישראל אחראית ישירה לקטסטרופה. במצבה הנוכחית, מערכת החינוך הפלסטינית אינה מטפחת עתודה של משכילות ומשכילים, שיהוו את דור המנהיגות הבא של עמם. בנוסף, הפערים בין פלסטין לישראל מהווים עלינו איום מבחוץ, ממש כשם שהפערים בתוך החברה הישראלית מפוררים את המדינה מבפנים.

מערכת כלכלית רעועה

אם רוצים להבין את מערכת החינוך הפלסטינית חייבים להתחיל במצב הכלכלי הרעוע של הרשות ושל תושביה, כמו גם באחריות הישראלית למצב זה. התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לנפש ברשות הוא 6,200 דולר (כוח קנייה), שמינית (!) מהתמ"ג בממוצע מדינות OECD, העומד על 48,400 דולר.

בתרשים המצורף מוצג מיקום המדינות השונות בהצלבה בין התמ"ג (בציר הרוחב) לבין הציון הממוצע של התלמידות והתלמידים במבחן אוריינות מתמטית (בציור האורך). הקו המתעקם מייצג את הקשר בין שני המשתנים. ניתן לראות כי הישגי הרשות הפלסטינית נמצאים בדיוק במקום "המצופה" מבחינה כלכלית: למטה משמאל. גם מערכת החינוך של ישראל נמצא מתחת לממוצע.

תמונה זהה מתקבלת כאשר מצליבים בין ההוצאה השנתית לתלמיד במערכת החינוך לבין הישגי התלמידים. ההוצאה הממוצעת ברשות הפלסטינית היא 3,090 דולר לתלמיד בשנה, שליש מההוצאה בממוצע מדינות OECD (10,260 דולר) ובישראל (9,440 דולר). גם כאן ההישגים של התלמידות והתלמידים הפלסטינים נמצאים במקום ה"מצופה" מבחינה סטטיסטית: הוצאה נמוכה לתלמיד, והישגים נמוכים במבחנים (מקור: תרשים I.4.15).

העוני אינו רק של המדינה (הרשות), אלא גם של תושביה. במסגרת מחקר פיזה נערך מדד חברתי כלכלי בינלאומי, המאפשר השוואה בין המדינות השונות. המדד מבוסס על שקלול של השכלת ההורים, עיסוקם ופרנסתם, ובעלותם על דירת מגורים.

48 אחוזים מתלמידות ותלמידי הרשות הפלסטינית ממוקמים בשני החמישונים התחתונים (העניים יותר), לעומת 17 אחוזים מכלל תלמידי מדינות OECD, ורק 11 אחוזים מתלמידי ישראל. בהתאמה, רק 8.5 אחוזים מהתלמידים הפלסטינים ממוקמים בחמישון החברתי כלכלי העליון, לעומת 37 אחוזים בממוצע מדיניות OECD, ו-48 אחוזים בישראל.

במסגרת השאלון לתלמידות ולתלמידים הם נשאלו באיזו תדירות לא אכלו במהלך החודש האחרון, כי לא היה די כסף לקנות אוכל. רבע מתלמידות ותלמידי הרשות (26 אחוזים) העידו שלא אכלו לפחות יום בשבוע, לעומת 8 אחוזים בממוצע מדינות OECD. כל תלמיד עשירי ברשות הפלסטינית לא אכל במהלך ארבעה ימים או יותר מדי שבוע עקב מחסור בכסף (מקור: לוח I.B1.4.46).

הישגים נמוכים מאוד

למרות שבתנאים הכלכליים האמורים אי אפשר היה לצפות מתלמידות ותלמידי הרשות הפלסטינית להשיג הרבה יותר, ממדי החולשה החינוכית מפחידים. בכל המבחנים חולקו הישגי התלמידים לשש רמות: רמה 1 מייצגת יכולת הנמוכה מהמינימום הנדרש לתפקודו של אזרח בוגר, רמה 2 מייצגת יכולת בסיסית ביותר, ורמות 6-5 מייצגות הצטיינות בשליטה בידע וביכולת להשתמש בו.

במבחן אוריינות לשונית, 77 אחוזים מהתלמידים הפלסטינים דורגו ברמה 1, פי שלושה מאשר בממוצע מדינות OECD. לרמה 2 הגיעו 18.5 אחוזים נוספים, ובסך הכול 95.5 אחוזי כישלון. במבחן באוריינות מתמטית, 80 אחוזים מתלמידי הרשות דורגו ברמה 1, גם כאן, כמעט פי שלושה מאשר בממוצע מדינות OECD. נתונים דומים נמצאו גם במבחן אוריינות מדעית (לוחות I.B1.3.1-3).

כ-95 אחוזים מתלמידות ותלמידי הרשות הפלסטינית נכשלו (רמות 2-1) בכל אחד מהמבחנים. 90.5 אחוזים לא הגיעו לרמת הבסיס (רמה 1) במבחן אחד או יותר, ו-71.5 אחוזים לא הגיעו לרמת הבסיס בכל שלושת המבחנים גם יחד (שפה, מתמטיקה ומדעים). נתון זה גבוה פי שלושה מאשר שיעור הנכשלים בכל שלושת המבחנים בממוצע מדינות OECD (25 אחוזים), (לוח I.B1.4.45).

מנגד, פחות מעשירית האחוז (כלומר תלמידות ותלמידים בודדים) הגיעו לדרגת הצטיינות (רמות 6-5) בכל מבחן. זאת לעומת כ-8 אחוזים מצטיינות ומצטיינים בממוצע מדינות OECD.

כלומר, מערכת החינוך הפלסטינית אינה מספקת לרוב רובו של הדור הצעיר שלה (לפחות עד כיתה ט') את בסיס הידע והיכולות, הנדרשים מאזרח בוגר במדינה מודרנית. כמו כן, היא אינה מטפחת עתודה של משכילות ומשכילים, שיוכלו לשמש כמורות ומורים או כמנהיגים לדור העתיד.

הישגים נמוכים גם בניכוי הרקע המשפחתי

ההישגים הנמוכים תואמים בהחלט את המצב הכלכלי הירוד, אולם ישנם משתני הסבר נוספים. עדות לכך ניתן למצוא בהשוואת ההישגים של תלמידים ממדינות שונות, שנמצאים באותו מעמד חברתי כלכלי (המדד האחיד של מבחן פיזה).

בתרשים המצורף ניתן לראות את הציונים במבחן השפה של כל אחת מקבוצות החמישונים החברתיים-כלכליים. מתברר כי הציון של החמישון העליון ברשות הפלסטינית (385 נקודות), לא רק נמוך משמעותית מהציון של אותו חמישון בממוצע מדינות OECD, העומד על 520, אלא הוא נמוך אפילו מזה של החמישון התחתון בממוצע המדינות (396).

במילים אחרות, גם התלמידים הפלסטינים הבודדים, שעל פי הרקע המשפחתי שלהם היו יכולים להגיע להצטיינות, אינם מצליחים לממש זאת. הסיבות לכך עשויות להיות קשורות למשתנים בית ספריים, כגון איכות ההוראה והלמידה.

איכות ירודה של ההוראה בבתי הספר

על פי דיווחי מנהלות ומנהלים ברשות הפלסטינית, 35 אחוז מהתלמידים לומדים בבתי ספר שבהם יש מחסור חמור במורים. השיעור הזה גדול בהרבה מזה שבממוצע מדינות OECD וגם בישראל (13 אחוז). 62 אחוזים לומדים בבתי ספר, שבהם (על פי דעת המנהלים) ההכשרה של צוות ההוראה לקויה או בלתי מספקת. גם הנתון הזה גבוה מאשר בממוצע המדינות ב-OECD (25 אחוז) ובישראל (44 אחוז), (לוח II.B1.5.1).

לפי דיווחי המנהלים, רק 5.4 אחוזים מהמורות והמורים ברשות הפלסטינית הוסמכו באופן מלא לתפקידם. ל-93 אחוזים מהם יש אמנם תואר ראשון (לאו דווקא בתחומי הדעת הרלוונטיים), אולם אין ברשות מערכת סדורה של הכשרה, השתלמויות ומסלול הסמכה להוראה. זהו נתון קיצוני וחריג בין כל המדינות, שבהם (בממוצע) 83 אחוזים הוסמכו להוראה (לוח II.B1.5.7).

על פי דיווחי המנהלים, בשיעורי שפה ובשיעורי מתמטיקה בכיתה ט' לומדים ברשות הפלסטינית 36 תלמידות ותלמידים מול מורה יחיד. זאת לעומת 25.5 בממוצע מדינות OECD, ו-24 בישראל (רק במתמטיקה), (לוח II.B1.5.14).

הציונים במבחן פיזה ברשות הפלסטינית נמוכים משמעותית מהממוצע במערב. תלמידות נבחנות בבגרות ברמאללה. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: פלאש 90)

64 אחוז מהמנהלות והמנהלים דיווחו על מחסור בינוני עד חמור בעזרי הוראה כגון ספרי לימוד, מחשבים, ספרייה או מעבדה. זאת לעומת 24 אחוזים מהמנהלים בממוצע מדינות OECD.
67 אחוזים דיווחו על מחסור בתשתיות כגון חדרי לימוד, חצרות, מערכות מיזוג או תאורה. זאת לעומת 29 אחוז מהמנהלים בממוצע המדינות OECD (לוח II.B1.5.17).

שלושה רבעים (75%!) מהתלמידות והתלמידים הפלסטינים לומדים בבתי ספר שבהם אין אמצעים דיגיטליים כגון מחשבים, חיבור לרשת האינטרנט או תוכנות ואפליקציות לניהול בית הספר או להוראה ולמידה. מצב זה קיים רק עבור רבע מתלמידי ממוצע מדינות OECD (לוח II.B1.5.19).

תלמידות ותלמידי כיתה ט' ברשות הפלסטינית לומדים רק 20.5 שעות בשבוע (5 שעות, חמישה ימים בשבוע). זה נמוך מאשר ממוצע המדינות (24 שעות), ונמוך עוד יותר מאשר בישראל (29 שעות). הבנים הפלסטינים לומדים בכל שבוע 3.5 שעות פחות מהבנות, פער שבממוצע המדינות (וגם בישראל) כלל לא קיים (לוח II.B1.5.52).

אקלים בית ספרי של אלימות

בהלימה מלאה לנאמר עד כה, האקלים הבית ספרי רווי אלימות. כ-40 אחוזים מהתלמידות והתלמידים העידו שבכל השיעורים או ברובם, תלמידים אינם מקשיבים למורים, יש רעש וחוסר סדר בכיתות, המורות ומורים נדרשים לחכות זמן רב לשקט, או שהלמידה מתחילה זמן רב אחרי שהשיעור מתחיל. בממוצע המדינות ב-OECD, רק 25 אחוזים העידו על מצב דומה (לוח II.B1.3.9).

על פי דיווחי התלמידות והתלמידים הפלסטינים, 20 אחוזים מהם נחשפים לתופעות של בריונות לפחות אחת לשבוע. אחוז זה גבוה פי שניים מהממוצע במדינות OECD. סוגי הבריונות שמוזכרים בשאלון: החרמה, איום, מושא לצחוק, הפצת שמועות, פגיעה בציוד אישי, ומכות (לוח II.B1.3.30).

מבין סוגי האלימות, בולט במיוחד הדיווח של 14 אחוזים מתלמידות ותלמידי הרשות הפלסטינית ולפיו הם נדרשו לתת כסף לתלמיד אחר בגלל שהוא איים עליהם (פרוטקשן). זה קורה להם בתדירות שבין לפחות פעם בשבוע ועד כמה פעמים בשנה. תופעה דומה קיימת בשברירי אחוז בממוצע מדינות OECD.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

הבנים ברשות הפלסטינית מדווחים על חשיפה לבריונות בהיקף גבוה יותר מאשר הבנות. 38 אחוז מהבנים דיווחו על חשיפה לבריונות לפחות אחת לחודש, לעומת 27 אחוז מהבנות. בממוצע מדינות OECD, שיעור החשיפה החודשי לבריונות הוא 20 אחוז, ללא הבדל מגדרי.

הבנות הפלסטיניות מובילות

בשני תחומים בכל זאת ניתן למצוא נחמה במערכת החינוך ברשות הפלסטינית: בפער המגדרי ובתחושת השייכות שלהם.

התלמידות הפלסטיניות מגיעות להישגים גבוהים יותר מהבנים, בפער שהוא גדול יותר מאשר הפער המגדרי בממוצע מדינות OECD. על פי מחקר נלווה לפיזה, 20 נקודות במבחן פיזה שקולות לתוכן הנלמד בשנה אחת. לפי מדד זה, מתברר כי בתחומים שונים הבנות מקדימות את הבנים ברשות הפלסטינית בשנה אחת עד שלוש שנות לימוד.

הפער לטובת הבנות בציון במבחן אוריינות מדעית עומד על 30 נקודות, בשעה שבממוצע המדינות (וגם בישראל) אין פער מגדרי כלל (לוחות I.B1.4.17-19). במתמטיקה הבנות הפלסטיניות השיגו 16 נקודות יותר מהבנים, בשעה שהבנים הם דווקא אלה שמובילים במתמטיקה בממוצע מדינות OECD (ב-9 נקודות) ובישראל (ב-11 נקודות).

במבחן אוריינות שפה, הבנות מהחמישון החברתי כלכלי העליון הגיעו לציון הגבוה ב-64 נקודות מהבנים באותו חמישון. זהו הפער המגדרי הגבוה ביותר מכל המדינות (הממוצע – 26 נקודות פער). הבנות מהחמישון החברתי הכלכלי התחתון, לא רק שהקדימו את הבנים באותו חמישון, אלא הקדימו בנקודה אחת גם את הבנים מהחמישון העליון (ראו תרשים).

תחושת שייכות ושביעות רצון

למרות כל הממצאים החמורים, התלמידות והתלמידים ברשות הפלסטינית מרוצים. תחושת השייכות שלהם לבתי הספר היא ברמה דומה, ולעיתים מעט יותר גבוהה, מתחושת השייכות בממוצע מדינות OECD. למשל, 78 אחוזים העידו שהם מתחברים בקלות עם בני גילם בבתי הספר, שיעור דומה העידו שהם מרגישים שייכים לקהילת בית הספר, ו-83 אחוזים העידו שתלמידים אחרים מחבבים אותם (לוח II.B1.1.4).

עמדות התלמידות והתלמידים ברשות הפלסטינית כלפי המורות והמורים הן חיוביות ביותר. יותר ממחציתם דיווחו שהמורים, בכל שיעור ושיעור, מתעניינים בהם, מעניקים עזרה לכל תלמידה ותלמיד שזקוקים לכך, או ממשיכים בהוראה עד אשר כל התלמידים מגיעים להבנה. בממוצע מדינות OECD, רק שליש מהתלמידות והתלמידים הביעו עמדות דומות (לוח II.B1.3.1).

ולבסוף, אפילו תחושת שביעות הרצון הכללית מהחיים גבוהה אצל תלמידות ותלמידי הרשות הפלסטינית. הדירוג הממוצע (בסולם 1 עד 10) בפלסטין הוא 7.8, והוא גבוה מהדירוג בממוצע של המדינות ב-OECD העומד על 6.7. שליש מהתלמידות והתלמידים העניקו לשביעות הרצון שלהם את הציון הגבוה ביותר (10), פי שלושה מאשר בממוצע המדינות (לוח II.B1.1.10).

אפשר ששביעות הרצון הכללית הגבוהה מעידה על קיומן של קהילות חזקות ומגובשות, המהוות מרחב חינוכי יציב ותומך בדור הצעיר. זה בהחלט ממצא שאפשר לבנות עליו את השיקום העתידי הנדרש. עכשיו נותר לגרום לכך שהמרחב התומך יהיה גם מרחב מקצועי יותר מבחינה חינוכית. בכלל זה הכשרה והשתלמויות למורות ולמורים, חדרי לימוד, אמצעים ועזרי הוראה, ובעיקר – תקציב לחינוך.

זו לא רק חובה מוסרית של ישראל בהיותה הריבון הצבאי, אלא גם אינטרס ישראלי, כל עוד ישראל חפצה בעתיד של שלום.