מבצע פי אלף עין תחת עין
גם בעת מלחמה, כאשר מוטל מצור, חלים דינים הומניטריים שמחייבים את הכוח הצר לספק לאזרחים בלתי מעורבים את צורכיהם. שום זעם, בחילה ומיאוס לא יכולים להצדיק את מה שישראל מעוללת עכשיו למיליוני העזתים
עזה תתייבש במהירות. פלסטינים בצפון רצועת עזה, אחרי התקפה ישראלית, ב-9 באוקטובר 2023 (צילום: מוחמד זענון / אקטיבסטילס)
אחרי שני עשורים שבהם החזיקה את תושבי רצועת עזה על סיפו של אסון הומניטרי, ישראל בחרה להפיל אותם אל הבור הכי עמוק. בתנופת האווירה הציבורית המובנת של זעם, בחילה ומיאוס בעקבות זוועות טבח וחטיפה של ישראלים (וזרים) בממדים היסטוריים, הורתה הממשלה על ניתוק רצועת עזה מהחשמל ומהמים שישראל מוכרת לה, זאת בנוסף לניתוקה מכל אספקה.
ממילא אין יוצא ואין בא במעברים לישראל. לא אנשים, לא סחורות, לא צורכי חירום. התושבים, למעלה משני מיליון מהם, מחציתם ילדים, הוזמנו על ידי ראש הממשלה לברוח. הוא יודע שאין להם לאן, מה גם שאתמול (שלישי) הופיעו דיווחים על הפצצה של מעבר רפיח, הפתח היחיד שלכאורה אינו בשליטה ישראלית, ו"איום" על מצרים לא לאפשר מעבר סחורות משטחה אל תוך הרצועה. עוד בחדשות, כניסתו הצפויה לממשלה כגורם ממתן של רמטכ"ל "צוק איתן", בני – 550 ילדים פלסטינים מתים, 11 אלף בתים הרוסים – גנץ. יצא לדרך מבצע פי אלף עין תחת עין.
>> שמאל יקר: מוסר זה לא מותרות. גם ובמיוחד לא עכשיו
במסגרת תפיסת הפלרטוט עם האסון ההומניטרי יצרה ישראל תלות של תושבי עזה בה: בחשמל, במי שתייה והשקייה, בניטור מלא על כך מה שנכנס או יוצא, מתי ואיך. ועכשיו הורידו את השאלטר. אין אספקה כלשהי, לא תרופות וציוד רפואי, לא חלקי חילוף מכניים, לא פירות וירקות, קמח או מספוא, לא דלק למכוניות, לתחנת הכוח שמספקת את השליש הנותר של החשמל בגריד, שלא מחברת החשמל הישראלית. ישראל החזירה את תושבי עזה הכלואים לימי הביניים, ועכשיו מפילה עליהם פצצות מהאוויר. בינתיים. המבצע הקרקעי עוד לא התחיל.
מסדר הגודל של גיוס המילואים אפשר להבין שההחלטה בדבר פעולה קרקעית כבר נפלה. ממילא פלישה מוגבלת מן הסתם תידרש ולו כדי לאבטח את תיקון הגדר המחוררת ואת תשתיות הניטור ההרמטיות לשעבר שלה. גם בעת מלחמה, כאשר מוטל מצור, חלים דינים הומניטריים שמחייבים את הכוח הצר לספק לאזרחים בלתי מעורבים את צורכיהם.
ישראל מוכרת לרצועה כעשרה מיליון מ"ק מים בשנה; מתקני ההתפלה שנבנו שם מייצרים קצת יותר מחצי מזה. כשאין חשמל ודלק, המתקנים האלה לא יכולים לפעול. עזה תתייבש במהירות. גם מתקני סילוק הביוב ועיבוד שפכים צריכים אנרגיה. הם יושבתו די מהר. אז לסכנת הרעב והצמא תצטרף סכנת מחלות. האספקה במערכת הבריאות הגירעונית בחסר כרוני.
ובלי להעמיס, כדי להמשיג את סדר הגודל של העוני: למעלה מ-70% מהזכאים לתמיכת תוכנית המזון העולמית (WFP) של האו"ם, ומדובר במאות אלפים, לווים בקביעות כסף או מזון ממשפחה וחברים. כלומר גם התמיכה של תוכנית המזון ושל אונר"א, שכשלעצמה בתת-תקצוב, לא מספיקה לחיים סבירים, פחות מאשר יותר.
כל זה, שוב, הוא תוצאה של תכנון ישראלי, או למצער תוצאה של מדיניות יישומית. התפיסה היתה שהשארת האוכלוסייה עם האף בלבד מעל פני המים, תשרת את אגרוף השליטה של חמאס ותשמר את אש התיעוב אש"ף-חמאס – תעמיד לנצח את שאלת הייצוג הלאומי הפלסטיני ותשמור על עליונות יהודית בגדה המערבית.
המחיר שמשלמים כל הפלסטינים החיים תחת הכיבוש, בעזה ובגדה, נמוך בתמורה לאווירת הניצחון במשרדים המצויצים של משרדי החוץ באירופה ובוושינגטון. יודעים ללפות את הפנינים לנוכח ילדים מתים שנמשים מהריסות הבתים במהלך עוד "מבצע" עונתי ברצועה, אבל מתנכרים לארגוני חברה אזרחית, לרשות, ומחרימים, כמובן, את חמאס. המטרה הושגה: דה-הומניזציה מלאה של הפלסטינים. מיליונים של אנשים, שהם, מתברר שיש צורך לומר – כמוך בדיוק.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
