מעצמה מעבר לגבול: הנוכחות הרוסית במזה"ת טורפת את הקלפים של ישראל

כותב אורח: אלכס וסרמן

ב-21 בספטמבר האחרון נפגשו במוסקבה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ונשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. נתניהו הגיע למוסקבה בראש משלחת מכובדת, שכללה גם את ראשי מערכת הביטחון, הרמטכ"ל וראש אמ"ן.

לפי ההצהרות שיצאו לאחר הפגישה, שני הצדדים סיכמו על מנגנון מניעת התנגשויות במהלך המערכה הצבאית האגרסיבית בסוריה, שהייתה אז בשלבי הכנה ברוסיה. כמובן שפוטין תמך באסד לאורך כל תקופת המלחמה בסוריה, ותמיכה זו היא הגורם המרכזי לכך שאסד מצליח להישאר בשלטון ולנהל מערכה עקובה מדם נגד הכוחות הרבים הנלחמים נגדו. אך בסוף ספטמבר רוסיה רשמית העבירה הילוך במלחמה, הזרימה לאזור כוח צבאי וציוד רב עבור המערכה האווירית, והחלה בהפצצות מסיביות מהאוויר של עמדות המורדים באסד, ובהן גם אלה של ארגון דאע"ש – המטרה הרשמית של ההתקפות הרוסיות.

המערכה הרוסית יוצרת כללי משחק חדשים באזור המזרח התיכון כולו, והשינוי הזה משפיע בצורה לא מבוטלת על ישראל לפחות בכל הקשור לשני גורמים חשובים שמציגים באור חדש את מעמדה כמעצמה אזורית: סכנת זליגת הנשק לחיזבאללה, ואובדן האפשרות לפעול באופן חופשי במרחב האווירי של סוריה ולבנון.

בחסות פוטין: הדיקטטור של צ'צ'ניה מטיל אימה על אזרחיו

מה שליברמן אומר רק ברוסית

נתחיל בגורם הראשון, האפשרות הממשית שהנשק הרוסי המתקדם יזלוג ויגיע לידיו של נסראללה. כמובן שגם לפני המערכה הנוכחית הנשק הרוסי הגיע לחיזבאללה, כמו טילי נ"ט מדגם קורנט שהסבו נזקים כבדים לכוחות צה"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה. אך כעת האפשרויות להעברת נשק וידע צבאי בין רוסיה לחיזבאללה נהיו מגוונות יותר, וכרוכות בהרבה פחות לוגיסטיקה. כבר לא צריך תיווך איראני סבוך כדי להעביר את מערכות הנשק. כוחות חיזבאללה נלחמים לצד הכוחות של אסד וכעת החיכוך שלהם עם כוחות הרוסיים שמוצבים בסוריה הוא הדוק הרבה יותר מאשר בעבר. גם הכוחות האיראניים נמצאים בסוריה, והדבר יוצר קרקע פורייה לחיזבאללה מבחינת התחמשות ורכישת ידע צבאי מהמומחים הרוסים והאיראנים.

בתחילת אוקטובר פרסם אביגדור ליברמן בחשבון הפייסבוק שלו בשפה הרוסית סטטוס שבו הגדיר את האינטרס הישראלי העיקרי בקשר לפעולות של הכוחות הזרים בסוריה. "לא מעניין אותנו את מי בסוריה מפציצים הרוסים, הצרפתים, קואליציית כוחות המערב. כל המופצצים הם אויבי מדינת ישראל", קבע שר החוץ לשעבר. "האינטרס העליון של ישראל הוא למנוע את העברת הנשק המתקדם שרוסיה מספקת לסוריה לרשות חיזבאללה. אני מאוד מקווה שראש הממשלה נתניהו הבהיר את 'הקו האדום' שלנו כאשר נפגש עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, במוסקבה.

"ישראל לא תאפשר מצב שבו חיזבאללה יקבל נשק רוסי מתקדם שיפר את האיזון בגבול הצפוני…. יש לנו בסיס מידע מודיעיני מצוין וציוד מאוד מתקדם שמאפשרים לנו לנתר את מה שקורה עם הנשק הרוסי שמגיע לסוריה. אני בטוח שרוסיה מבינה: אם לא תהיה לנו ברירה אחרת נאלץ להגיב".

את הסטטוס פרסם ליברמן כאמור אך ורק בחשבון שלו בשפה רוסית, ואין לו זכר בחשבונו העיקרי שנכתב בעברית. אם נזכור את מערכת היחסים המיוחדת שליברמן רקם עם גורמי הממשל ברוסיה בשנים בהן היה שותף להנהגת המדינה, נוכל לקרוא בין השורות מסר ישיר ממנו לרוסים. ישנו פתגם עממי ברוסית אשר אומר "חברות היא חשובה, אך את הטבק יש להפריד" – כלומר, שגם בחברות צריך לשמור על האינטרסים האישיים. ניתן להניח שאת האזהרות של ליברמן לכיוון מוסקבה אפשר לתאר באמצעות הפתגם הזה.

לפי דיווח של ברק רביד מתחילת פברואר בעיתון "הארץ", שגריר ישראל ברוסיה צבי חפץ מסר לחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מידע חשוב בעניין הנשק הרוסי וחיזבאללה. לדברי חפץ, הוא דרש הסברים מהשלטונות הרוסיים בקשר לפרסום באתר האמריקאי "דיילי ביסט" על כך שהרוסים מזרימים נשק מתקדם לחיזבאללה ללא שום דרישות מוקדמות לגבי אופן השימוש בו. חפץ סיפר שהוא קיבל מהגורמים הרשמיים במשרד החוץ הרוסי התחייבות חד משמעית על כך שלא הועבר ולא מועבר שום נשק רוסי לחיזבאללה.

עוד סיפר חפץ על מערכת היחסים החמה ששוררת בין ישראל לרוסיה, במסגרתה קיים קו התייעצויות רציף בין הגורמים המדיניים במוסקבה וירושלים. לדברי חפץ, הרוסים מודעים טוב מאוד לקוויים האדומים של ישראל בקשר לחיזבאללה ואיראן.

> כשלביבי בורח הפוטין: על היעילות של צנזורה עצמית

כמובן שכמו בכל הצהרה מסוג זה, גם להתחייבות הזאת של הרוסים לכבד את הקווים האדומים חייבים להתייחס בזהירות המתבקשת. בכל אופן, בנובמבר האחרון מנגנון התיאום בין ישראל לרוסיה עמד במבחן בהצלחה, כאשר מטוס קרב רוסי חדר בטעות למרחב האווירי של ישראל, ולאחר שהכוחות הישראלים עלו מולו בקשר הוא חזר מיד לשטח סוריה. לדברי עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד ראש הממשלה, גם במצב הנוכחי נשמר חופש הפעולה ישראלי מול איומי טרור.

שותפות אינטרסים 

הדיאלוג המתוח הזה מתרחש על רקע פריחה כללית ביחסים בין שתי המדינות, שנהנות מקשרים כלכליים הדדיים משובחים. את הפריחה הזאת ניתן לייחס למספר גורמים, כשהעיקרי בהם הוא הבחירה הישראלית לשמור על יחסים טובים עם רוסיה גם כשזו נמצאת בלב משבר ותחת סנקציות מצד מדינות המערב. גם בשנת 2014, כאשר מדינות המערב הטילו סנקציות חמורות על רוסיה עקב השתלטות שלה על חצי האי קרים, ישראל לא הצטרפה אל המהלך חרף הלחצים של הקהילה הבינלאומית.

את השותפות האסטרטגית הזאת אפשר לייחס לנוכחות ארוכת שנים של אביגדור ליברמן במסדרונות השלטון הכי גבוהים בארץ. ליברמן אף פעם לא הסתיר את חיבתו למשטר הנוכחי של פוטין: בשנת 2011 לדוגמא התקיימו בחירות לדומא, הפרלמנט הרוסי. מפלגה "רוסיה המאוחדת", שמהווה את בסיס התמיכה הפוליטי של פוטין, השיגה בבחירות רוב גדול של המושבים, והדבר היווה צעד חשוב בדרכו של ולדימיר פוטין חזרה לתפקיד הנשיא. המשקיפים הרבים משורות האופוזיציה, ואלה שבאו ממדינות המערב, דיווחו על זיופים מסיביים והטיות רבות שהתגלו במהלך הבחירות וספירת הקולות, מה שהציב אז סימן שאלה גדול סביב לגיטימיות הניצחון של מפלגתו של פוטין. אבל שר החוץ הישראלי דאז, אביגדור ליברמן, הכריז קבל עם ועדה שהמשקיפים ממפלגת "ישראל ביתנו", שגם עקבו אחרי הליך הבחירות, דיווחו דווקא שהבחירות התנהלו באופן תקין, וחזר על הכרזה זו בפגישה פומבית עם פוטין.

לא פעם השתמע מדבריו של ליברמן שכדאי לישראל לוותר על ארה"ב כפרטנר הבכיר בזירה הבינלאומית ולהעביר לרוסיה את התפקיד הזה. בשנים בהן נעשה מאמץ גדול כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני, ישראל ניסתה לפעול בערוצים שונים במוסקבה – שבצדק נתפסה כפרטנר אסטרטגי של איראן – למניעת הספקת הטכנולוגיות שמשמשות את הפרויקט הגרעין האיראני. עוד פעלה ישראל למניעת העברת המערכת המתקדמת נגד מטוסים, S-300, לאיראן, שכן זו הייתה יכולה להקשות על חיל האוויר הישראלי אם הדרג המדיני היה מחליט לפעול נגד הפרויקט הגרעיני האיראני בכוח צבאי. מערכת היחסים המיוחדת של ישראל עם רוסיה הייתה אמורה לעזור במאמצים אלה.

 > נפטר המדריל לנפש הרוסית: הבמאי אלדר ריאזנוב

טילים מעל נתב"ג

ובחזרה לשינויים בתמונת המצב האזורית: כאמור, הגורם השני שהשתנה באופן חמור מבחינת ישראל הוא אובדן החופש לפעול במרחב האווירי הסורי, ואולי גם הלבנוני, כראות עיניה. לפי פרסומים זרים, בעבר ישראל ביצעה פעולות רבות בסוריה, שכללו את הפצצת הכור הגרעיני ב-2007, וכן תקיפות של משלוחי נשק שעברו מסוריה ואיראן לחיזבאללה. הפעילות הערה והאפקטיבית הזאת התאפשרה הודות לעליונות המוחלטת של ישראל מול אמצעי ההגנה האוויריים הדלים של סוריה ולבנון.

אך לא כך הדבר כיום. לאחר שבנובמבר האחרון מטוס קרב רוסי הופל על ידי חיל האוויר התורכי, הרוסים הזדרזו להציב בבסיס הענק שלהם בסוריה, שנמצא ליד לטקיה, סוללות של המערכת הכי מתקדמת נגד מטוסים: S-400. לא ניתן לשלול אפשרות שתקרית הפלת מטוס הייתה בעצם יוזמה רוסית שלא הייתה קשורה רק ליחסים המסובכים בין מוסקבה לאנקרה, אלא נועדה גם בדיוק לספק עילה להצבת מערכת S-400 (כמו גם מערכות הגנה אווירית אחרות) בסוריה.

יש לזכור שלדאע"ש ולכוחות המורדים בסוריה אין כלי טיס שמסוגלים לאיים על הכוחות הרוסיים המוצבים במדינה המפורקת, בצורה הדורשת מענה בדמות מערכות אימתניות כמו S-400. לכן ניתן לייחס את הצבת המערכות האלה כסוג של יצירת מטריה מעל לשמי סוריה ולבנון, שמעניקה לרוסים יכולת להשפיע, לפי צרכיה, על הגיחות ההתקפיות והמודיעיניות של כלל כלי הטיס הזרים באזור, ובמיוחד הישראליים.

מבחינה אסטרטגית צעד זה יכול להביא להשלכות קשות מבחינת ישראל, מה גם שבעת משבר קשה באזור הרוסים יוכלו לאיים גם על המרחב האווירי של ישראל עצמה, כולל הגישה האווירית הקריטית מבחינה אסטרטגית עבור ישראל לנמל התעופה בן גוריון.

לא ניתן לשלול לגמרי גם את האפשרות של סכנה טקטית יותר, בהתקרבות הלחימה הרוסית לגבולות ישראל, או בפגיעה בשוגג בשטח ישראל. עוצמת האש הרוסית ומגוון אמצעי הלחימה מרחוק שבהם נעשה שימוש נרחב בסוריה עלולים לגרום לטעויות בעלות פוטנציאל פגיעה ישירה וקטלנית בתוך גבולות ישראל.

עדיין מוקדם להעריך מה יהיו השלכות האסטרטגיות של המעורבות הצבאית הרוסית במלחמה בסוריה על ישראל, אך כבר כיום ברור שישראל נמצאת במצב בו ידיה הרבה יותר כבולות משהיו בעבר, וגדלו הסיכויים לכך שאויבים כמו חיזבאללה ואיראן ירוויחו ויתחזקו הודות לשיתוף הפעולה ההדוק עם רוסיה.

> הרוסים על הגדרות: מלחמת יום כיפור והמטוסים בסוריה

על הסכנה האסטרטגית של ההשתלטות האיראנית על סוריה דיבר שר התשתיות, יובל שטייניץ, בנאומו באירוע שבתרבות בתחילת החודש. לדעתו של השר, איום של הפיכת סוריה לשלוחה של איראן חמור יותר מבחינה אסטרטגית עבור ישראל מאשר התחמשות החיזבאללה. לאחר שוך הקרבות, הרס של דאע"ש, והשגת ההסדר לפיו סוריה תנוהל בהמשך הדרך – ישראל עלולה למצוא את עצמה בעמדה אסטרטגית נחותה מול האיומים בגבול הצפוני עם סוריה ולבנון, כאשר הברית בין רוסיה, איראן וחיזבאללה תהיה נוכחת במלוא עוצמתה הממשית על קווי הגבול שלנו.

רק אז תיבחן באופן הממשי התועלת ממערכת היחסים המיוחדת שנרקמה בין מוסקבה וירושלים בשנים האחרונות, שמטופחת באופן עקבי על ידי הממשל הישראלי. כפי שאמר בזמנו לורד פלמרסטון, שניהל במאה ה-19 את מדיניות החוץ של האימפריה הבריטית: "לאנגליה אין ידידים נצחיים ואין אויבים נצחיים. רק האינטרסים שלנו הם הנצחיים וחובתנו למלא אותם". האם הידידות הנוכחית ששוררת בין ישראל לרוסיה תעמוד במבחן של לורד פלמרסטון?

אלכס וסרמן הוא מתכנת מחשבים, משלים תואר שני בניהול מידע וידע באוניברסיטת חיפה, מאמין שהפצה ושיתוף מידע הופכים את העולם למקום טוב יותר

> מפלגת העבודה והמשבר הרעיוני של השמאל