חיסון לקורונה הוא לא סחורה, הוא צריך להיות פתוח לכולם

אחת מהתופעות, המראות עד כמה אנו תלויים בתאגידים בינלאומיים, במקרה זה של חברות התרופות, היא היכולת של רכישה וחלוקה, לכל אדם ובכל מקום, של החיסון נגד קורונה.

השיטה הצודקת ביותר לעשות זאת היא לצמצם את העלויות ולאפשר לייצר את החיסון על בסיס אזורי או מקומי, בלי לשלם סכומי עתק לתאגידי התרופות ובלי צורך לקבל אישור לייצר את החיסון מחברה פרטית המעוניינת להמשיך ולשמור על הזכויות האינטלקטואליות שלה לטובת רווחים נוספים.

זו לא פנטזיה, זה קרה בעבר. ד"ר יונה סאלק, המוכר משום שהצליח לפתח חיסון נגד מחלת הפוליו בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, לא רשם כפטנט את המצאתו בכוונה תחילה, ובכך אפשר לכל המעבדות בכל העולם לפתח חיסון נגד המחלה שגרמה לשיתוק ולמוות של מיליונים.

נכון, אלו היו ימים אחרים. ל-WHO, ארגון הבריאות העולמי, היה הרבה יותר כוח מאשר היום, והתאגידים המייצרים תרופות אמנם היו קיימים, אבל לא היה להם את הכוח שיש להם היום. היום התאגידים נמצאים מעל זכויות האדם ומעל ההיגיון הדמוקרטי.

כך נוצר מצב שארגון הבריאות העולמי חייב להתחנן בפני יצרני החיסונים כדי לדאוג לחלוקה שלהם בכל העולם, בייחוד למדינות עניות ולאוכלוסיות במצבי קצה, כגון פליטים וקבוצות מודרות וחסרות זכויות. בקטגוריה הזו נופלים גם הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, שישראל מסרבת להעביר להם חיסונים, אף שהיא שולטת בפועל בשטח.

ככל שהזמן עובר ואין חיסון עדר למגפת הקורונה, הנגיף יפתח עוד מוטציות. וכך נוצר אבסורד ולפיו התאגידים, המייצרים את החיסונים על בסיס של פטנטים פרטיים, ימשיכו להרוויח עד אין קץ. זו הסיבה לסחר המושחת בחיסונים, למאבקים על מי מקבל יותר מנות חיסון ובאיזה מחיר, ולהסתרה של המחיר האמיתי ושל כמות המנות שכל מדינה מקבלת.

השאלה הזו עמדה בבסיס הדיונים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין חברת פייזר, ובסופו של דבר הוסכם שפייזר תספק לישראל כמות של חיסונים ש"תאפשר להגיע לחיסוניות עדר במהירות האפשרית", בלי לנקוב במספרים ובלי לפרט מה הוא בדיוק המידע שישראל תעביר לחברת התרופות האמריקאית, כאילו מדובר בסודות מדיניים.

האינטרס של נתניהו היה ברור: להאדיר את עצמו לקראת הבחירות ובכלל. אבל מה היה האינטרס של פייזר? מאוד פשוט: התאגיד מתחרה על שווקים עם תאגידים אחרים ועל ערך המניה שלו. אחד מהסודות המסחריים השמורים הוא באיזו מהירות כל תאגיד מסוגל לייצר חיסונים. ה"פקקים" שנוצרו באירופה בנוגע לחלוקת החיסונים נובעים מהוויכוח בין סוחרים בינלאומיים: כמה הסחורה עולה ותוך כמה זמן היא יכולה להגיע לשוק.

גם אם מדינות וחברות פרטיות אחרות ייכנסו למעגל הייצור של החיסונים לקורונה ובכך יורידו עלויות, ההיגיון המעוות והמושחת יישמר. תרופה המסוגלת לעצור מחלה קטלנית תישאר סחורה מצוינת בשוק התרופות. אחרי חמש עד עשר שנים, תלוי בחוקים המקומיים, יפוגו הזכויות האינטלקטואליות של התאגידים על החיסונים שהם מייצרים, ותאגידים אחרים יוכלו ליצור תרופות גנריות. כלומר, אותה תרופה בשם אחר. אבל עדיין השוק הבינלאומי יכריע את גורלם של התרופות והחיסונים. הסחורה המצילה חיים תמשיך להיות סחורה, ובני אדם ימשיכו לשלם עבורה.

ההיגיון המעוות זה משפיע על תודעת הציבור. באופן אינטואיטיבי, רבים לא מאמינים לתאגידים בכלל, ולמניפולציות של השלטונות בפרט. כך נוצרות תיאוריות של קונספירציה וסירוב לשתף פעולה עם החיסונים. תיאוריות קונספירציה לא מסוגלות לאתר את הבעיה, כלומר את העובדה שסחורה מצילת חיים נמדדת בכסף, אבל מציעות הגיון בכאוס ומספקות הסבר לכאורה לקשרים בין שיטות העבודה של הקפיטליזם הניאו-ליבראלי לבין המציאות האנושית. חיבור בין הפחדים האנושיים ובין הכוחות העצומים שלא ניתנים לשליטה, כמו כוחם של התאגידים.

הדרך היחידה להתמודד עם הקונספירציות האלה היא להסביר איך השיטה עובדת ואיך היא פוגעת בנו. במקביל צריך לקדם את המאבק למען "קוד פתוח" של כל תרופה, של כל פטנט אינטלקטואלי ושל כל סחורה שהיא חשובה לבריאות, לחינוך, או לחיים הטובים יותר של בני אדם.

צריך גם לדרוש מישראל וממדינות אחרות האחראיות לכיבוש, למלחמות, לגירוש המוני ולעוני לתת מענה מיידי לאוכלוסיות הסובלות מהדרה וממחיקה. אם דורשי חיים אנו, עלינו לדאוג גם לאלו שבאחריותנו.

ובכל מקרה, הפתרון איננו להימנע מהחיסון. הימנעות מהחיסון הופכת לעניין של בחירה אישית ופוגעת באחרים.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר הוא מרצה בסמינר הקיבוצים, ויועץ לארגונים בנושאי חינוך לילדים, נוער וקהילות מוחלשות ובסיכון בארץ ובעולם