המחאה לובשת אופי של מרי אזרחי וגם הכיבוש כבר לא מחוץ לתחום

הקריאות למרי אזרחי מתורגמות למציאות. מפגין בנתיבי איילון אחרי הודעת ההתפטרות של עמי אשד, 5 ביולי 2023 (צילום: אורן זיו)

אם רק לפני שבוע, היה נדמה שהמחאה נגד ההפיכה המשטרית דועכת, ומספר המשתתפים בהפגנות במוצאי שבת יורד, בא השבוע האחרון והחזיר את המחאה לימי השיא של פברואר-מרץ. בעוד לפחות חלק ממנהיגי האופוזיציה היו מוכנים להתפשר על עילת הסבירות בשם ה"אחדות" ו"ההסכמות הרחבות", פעילי השטח הביעו עמדה נחרצת והראו שכמו טבעונים אדוקים, הם לא מוכנים לאכול אפילו פרוסת סלמי ממפעל הנקניקים של יריב לוין ושמחה רוטמן.

>> "יש פה הזדמנות חד פעמית". בגוש נגד הכיבוש מרגישים שינוי

אבל המחאה לא רק חזרה לימי השיא של החורף מבחינת המספרים. נראה שהיא עלתה גם על נתיב שהרבה יותר קרוב למושג "מרי אזרחי". במוצאי שבת האחרון, מאות אלפים הריעו לקריאות של פרופ' יובל נח הררי "לא לציית לממשלה ולא לשרת בצבא של דיקטטורה", ולדוברים אחרים שאמרו באופן מפורש שאם הממשלה תעביר את ביטול עילת הסבירות, היא תהפוך ללא לגיטימית. "יום השיבוש" הצפוי מחר על רקע ההצבעה הצפויה על העברת החוק בקריאה ראשונה אמור לבטא את הקו המיליטנטי הזה שלבשה המחאה.

באופן מעניין, לעליית המדרגה הזו במיליטנטיות של המחאה מתלווה שינוי מסוים ביחס של המחאה ל"גוש נגד הכיבוש" ולשיח על הכיבוש בכלל. נח הררי אמר מעל הבמה בקפלן שאם ההפיכה המשטרית תושלם, "ישראל תהיה לנצח מדינה גזענית וכובשת" והיהדות שלה תהיה "יהדות חווארה". גם בחיפה ובירושלים נשמעו מעל הבמה קולות ברורים נגד הכיבוש. המחאה נגד ההפיכה המשטרית, גם בלבושה היותר רדיקלי, עוד רחוקה מלאמץ את המאבק נגד הכיבוש, אבל משהו השתנה.

מנתב"ג יצאה הבשורה

השוטרים לא הצליחו לפתוח את הכביש. מפגינים בכניסה לאולם הנחיתות בנתב"ג בשבוע שעבר (צילום: אורן זיו)

תחילת השינוי במחאה נרשם ביום שני שעבר בנתב"ג. העובדה שלילה קודם לכן החל הצבא בפעולה בג'נין לא עצרה את המחאה, בניגוד למה שהיה קורה אולי בעבר, כאשר פעולה צבאית היתה גורמת ל"ליכוד שורות" בציבור היהודי ולביטול הפגנות.

למרות האיומים של שרים כמו איתמר בן גביר ולמרות שהמשטרה הזהירה מפני אסון, אלפים רבים הציפו את הכניסה לנתב"ג. בחוכמה הם לא חסמו את הטיסות היוצאות, כדי לא להתעמת עם נוסעים בדרכם לחופשה, אלא דווקא את קומת הטיסות הנכנסות. התיירים, וגם הישראלים שחזרו ארצה, קיבלו תזכורת לאיזו מדינה הם מגיעים. מאות השוטרים שהוצבו במקום השתמשו בכוח רב, שכלל דחיפות, פרשים ועשרות מעצרים. אך למרות זאת, במשך שעות הם לא הצליחו לפתוח לתנועה את הכביש בטרמינל שלוש.

יומיים לאחר מכן, ברביעי בערב, יצאו עשרות אלפים לרחובות מיד לאחר שמפקד משטרת מחוז תל אביב ניצב עמי אשד הצהיר שהוא פורש משום שהדרג המדיני דרש ממנו "להפעיל כוח לא סביר ולמלא את המיון באיכילוב בסוף כל הפגנה בתל אביב". יכולנו לפנות את איילון בתוך דקות ספורות, המשיך אשד, שהמחוז שעמד בראשו נחשב לליברלי ביותר מכל מחוזות המשטרה ביחס להפגנות, "במחיר נורא של שבירת ראשים וריסוק עצמות, במחיר ניפוץ האמנה בין המשטרה לאזרחי המדינה".

כמו אחרי פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט במרץ השנה, אלפים ירדו לנתיבי איילון וחסמו אותם. אולם בעוד אחרי פיטורי גלנט, המשטרה אפשרה למפגינים לחסום את הנתיבים ופינתה אותם רק בשלוש בבוקר, בשבוע שעבר השוטרים תקפו את ההפגנה מיד כשהחלה החסימה. פרשים הסתערו על מפגינים, הפילו רבים ארצה ובכמה מקרים עשו שימוש באלות פלסטיק ארוכות כדי להכות את הקהל.

לא התרגשו מהמכת"זית. המחאה באיילון לאחר פרישתו של ניצב עמי אשד (צילום: אורן זיו)

בהמשך הערב, נעשה שימוש נרחב במכת"זית, כולל ירי ישיר לפניהם של מפגינים, בניגוד לנהלי המשטרה עצמה. לצידי עמד צלם המחאה אסף שפיר, שחטף זרם מים ישירות לפניו, נפל על מעקה בטון ונפצע בפניו. 14 מפגינים פונו לבית החולים, כולל אודי אורי, טייס קרב לשעבר שנפצע בעינו והיה חשש שאיבד בה את הראייה.

האלימות מחזקת את המחאה

אבל האלימות של השוטרים, כך נראה, רק חיזקה את המחאה. במוצאי שבת אמר אורי בנאום מצולם שיחזור למחאה ברגע שיחלים. הפציעה שלו, כך נראה, רק חיזקה את רוח "המרי האזרחי" שהמחאה אימצה ביתר שאת בשבת האחרונה. העובדה שקריאה גלויה לסרבנות, כמו שהשמיע הררי, התקבלה בתשואות, כפי שהתקבלו דבריה של שקמה ברסלר, שרמזה שרבים מחברי "אחים לנשק" יכריזו על סירוב לשרת במילואים אם עילת הסבירות תבוטל, הם ביטוי לכך.

כפי שהיה בשיא המחאה בחורף, לאחר הנאומים יצאו מאות לחסום את איילון. למרות ניסיון של חצי שנה, משאיות שהוצבו כמחסומים, וגדרות התיל שהועמדו בירידות לאיילון, השוטרים לא הצליחו למנוע ממאות לרדת לכביש הראשי ממספר נקודות. השוטרים מיהרו להשתמש במכת"זית ועצרו כמה מפגינים. במקביל, אלפים הפגינו ליד ביתו של השר גלנט במושב עמיקם, לאחר שרבים מהם עשו את הדרך ברגל וצעדו קילומטרים בגלל הפקקים שנוצרו במושב.

במשך חודשים דוברים שונים, מאהוד ברק ומטה, דיברו על "מרי אזרחי". עכשיו, כך נראה, זה הופך למציאות: יותר מפגינים מהשורה, צעירים ומבוגרים, לא חוששים להתעמת עם המשטרה, לחסום כבישים, להבעיר מדורות – או צמיגים כמו שקרה בהרצליה – ולהסתכן בפציעות ובמעצרים. כמו בבלפור, ציבור שנפגש בפעם הראשונה עם אלימות משטרתית קשה, מתקשה להתייחס לשלטון באופן שהתייחס אליו בעבר.

עד לפני חצי שנה, נראה דמיוני שעשרות אלפי ישראלים ייצאו לפעילות שיבוש מהנוסח שבעבר נקטו רק פעילי אקלים, פעילים למען בעלי חיים או מתנגדים לגדר ההפרדה. אבל המומנטום נבנה לאט לאט, וככל שהממשלה מסרבת לעצור, כך גם גבר במחאה הצורך לפעולות ישירות. אם לפני כמה חודשים הפעולות התרכזו מול הכנסת ובימי שיבוש יזומים, כעת המאמץ מרוכז בגביית "תג מחיר" אחרי כל פעולה של השלטון כמו פיטוריו של אשד או העברת ביטול עילת הסבירות בקריאה ראשונה הצפויה מחר.

ההתקפה רק חיזקה את הלגיטימציה של הגוש נגד הכיבוש. פעילים של "אחים לנשק" תוקפים את הגוש (צילום: אורן זיו)

"הכיבוש אם כל חטאת"

במקביל לרדיקליזציה של המחאה, חל כאמור שינוי ביחס למאבק נגד הכיבוש. בתחילת גל המחאות, בהפגנה בכיכר הבימה, מפגינים שנשאו דגלי פלסטין הותקפו על ידי מפגינים אחרים. היום המצב שונה. דווקא המתקפה של כמה מחברי "אחים לנשק" על חברים בגוש נגד הכיבוש לפני עשרה ימים, חידדה את הדברים.

בין "האחים" לגוש נגד הכיבוש נערכו פגישות פיוס, ובמחאה של "האחים" ביום השיבוש בנתב"ג בשבוע שעבר, נשא דברים אלוף במילואים עמירם לוין, שאמר כי "הכיבוש הוא אם כל חטאת", וזכה למחיאות כפיים. במוצאי שבת הגוש צעד מול הבמה המרכזית בעזריאלי, וחבריו לא הותקפו. היו שהתווכחו עם אנשי הגוש, רבים הביעו תמיכה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בחיפה נאם האמן יוסי צברי מעל הבמה המרכזית מול יותר מ-20 אלף מפגינים, אמר ש"אין כזה דבר דמוקרטיה עם כיבוש, אין כזה דבר דמוקרטיה ליהודים בלבד", וזכה לתשואות. בירושלים משפחתו של איאד אל חלאק, שהשוטר שירה בו למוות זוכה השבוע מכל אשמה, נכחה בהפגנה, ואחותו קראה פסוקים מהקוראן לזכרו מול כ-15 אלף מפגינים. אימהות נגד אלימות משטרתית פרסמו השבוע קריאה לסרב לשרת בשטחים, לאחר שהליכוד הגיש תלונה כנגד העיתונאית שני אשכנזי שקראה לסירוב.

אפקט קפלן מביא מפגינים לגדה. צעדת מחאה לחומש, 7 ביולי 2023 (צילום: אורן זיו)

השיח על הכיבוש במחאה הכללית מתרכז בפוגרומים של מתנחלים ובאלימות משטרתית, כמו זו שהרגה את איאד אל חלאק. המחאה מסרבת לדון באלימות הממוסדת, כמו זו שחולל הצבא בג׳נין. ברסלר הביעה תמיכה בחיילים מעל הבמה בקפלן, והתנצלה על כך שהם נאלצו להילחם בג׳נין, בזמן שהממשלה מקדמת הפיכה משטרית.

למרות האופטימיות שההתקרבות בין המחאה הכללית למחאה נגד הכיבוש מעוררת, חשוב לומר שאם ה"רפורמה" תבוטל מחר, סביר שרבים מבין מאות האלפים ששוטפים את הרחובות בחצי השנה האחרונה יחזרו הביתה כשהם שמחים על כך ש"הצילו את הדמוקרטיה" בישראל.

מצד שני, לא בטוח בכלל שאפשר לחזור לאחור. תחת הממשלה הנוכחית, גם בלי הפיכה, לא ייתכן מקום בטוח לנשים, להט"בים, שמאלנים ובטח שלא לפלסטינים. לאחר מחאת בלפור, מאות מקרב עשרות המפגינים שהגיעו אליה הצטרפו לפעילות נגד כיבוש ולהגיע לשייח ג'ראח, בקעת הירדן ומאספר יטא. כבר ביום שישי האחרון התחלנו לראות אפקט דומה, כאשר מאות הצטרפו לצעדה של שלום עכשיו לחומש. הם עשויים להמשיך להפגין נגד הכיבוש גם בהמשך.

אין ספק, מחאת קפלן עוברת תהליך של רדיקליזציה. האם הרדיקליזציה הזו תביא את המחאה הזו להתייחס גם אחרת לכיבוש? זו נשארת שאלה פתוחה.