newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הירידה נמשכת: הצנזורה הצבאית צימצמה עוד את פעילותה ב-2021

למרות זינוק בפעילות סביב חודש מאי, הצנזורה התערבה בשנה שעברה בפחות ידיעות מבכל שנה אחרת בעשור האחרון. התנועה לחופש המידע: "לפרסום הנתונים יש אפקט מצנן על הצנזורה". אבל יש גם חדשות רעות

מאת:
עיתונאי ושוטר מג״ב במסיק זיתים בכפר בורקא (צילום: אורן זיו)

שפל של 11 שנה בפעילות הצנזורה הצבאית. עיתונאי ושוטר מג"ב במסיק זיתים בכפר בורקא (צילום: אורן זיו)

ב-2021 הצנזורה הצבאית מנעה את פרסומן של 129 כתבות בכלי התקשורת, והתערבה בתוכנן של עוד 1,313 כתבות. כך לפי נתונים שמסרה הצנזורה לבקשת "שיחה מקומית" והתנועה לחופש המידע. זו השנה השלישית ברצף שבה ניתן לראות ירידה בהיקף פעילות הצנזורה הצבאית, הנמצאת בשפל של 11 שנה – התקופה שעליה יש בידינו נתונים.

הירידה הזו מעניינת במיוחד, לאור העובדה שהשנה החולפת היתה יחסית טעונה מקודמותיה בפעילות צבאית, בשל גל האלימות והלחימה בעזה במאי. זה התבטא, בין השאר, בעלייה במספר הכתבות שמערכות התקשורת הגישו לבדיקת הצנזורה: 7,413, גידול של כ-16% בהשוואה ל-6,421 ידיעות שהוגשו לעיון הצנזורה בשנה שלפני כן.

גם שיעור הכתבות שצונזרו לחלוטין נמצא בירידה יחסית, והגיע לשפל של 1.74% מכלל הכתבות שהוגשו לבדיקה. עם זאת, מספר הכתבות שפרסומן נאסר עלה במקצת משנה שעברה.

בצנזורה הצבאית סיפקו השנה פילוח ספציפי לפעילותם במאי: מתוך כלל ההגשות לצנזורה בשנה שעברה, 940 כתבות הוגשו במאי, מהן 242 צונזרו חלקית ו-34 נפסלו במלואן. לטענת הצנזורה, שהועברה אלינו באמצעות תא חוק חופש המידע בדובר צה"ל, "חלק ניכר מהידיעות שנאסרו לפרסום במהלך המבצע, הותרו לפרסום לאחריו. זאת, משעה שהטעמים לפסילה פגו".

את הירידה בפעילות הצנזורה, שנמשכת גם בתקופות קצת יותר מתוחות, אפשר להסביר אולי בחילופים בהנהגתה. רוב הירידה התרחשה מאז פרישתה של הצנזורית הראשית, אריאלה בן אברהם, בתחילת 2020, לטובת עבודה ב-NSO. הצנזור הראשי הנוכחי, דורון בן ברק, אמור לעזוב בסוף החודש ליעד שהצנזורה לא מתירה לפרסם. במקומו מונה לתפקיד קובי מנדלבליט.

הסבר נוסף יכול להימצא גם בעצם פרסום הנתונים ב"שיחה מקומית", פרויקט עקבי שאנחנו מפרסמים כל שנה מאז 2016. "לפרסום יש חשיבות רבה בהיבט האפקט המצנן, שכן ניתן להניח שעצם הידיעה על כך שהמידע נמסר לציבור, מובילה לכך שהחלטה על צינזור ידיעה זו או אחרת לא מתקבלת כלאחר יד", אומר עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, ומנחה הקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל.

נחמה קטנה מדי

הירידה בפעילות הצנזורה היא נחמה קטנה בהקשר שלילי מאוד. המחשבה שאחת לשלושה ימים בממוצע גוף צבאי מונע מעיתונאים לחלוק עם הציבור סיפור שהם מאמינים שראוי לפרסם, ושבערך ארבע פעמים ביום מתערבים בידיעות שאנחנו קוראים, וכל זאת בלי שנדע בכלל על ההתערבות הזאת – צריכה לצמרר כל מי שחושב על החיים בדמוקרטיה.

לא במקרה אין אף דמוקרטיה מערבית עם מנגנון דומה לצנזורה הצבאית בישראל – שמחייב את כלל העיתונאים להגיש לפני פרסום כתבות בנושאי ביטחון לאישור, תיקון או פסילה, כשההגדרה של "ביטחון" רחבה מאוד, ונפרסת על פני שישה עמודי דוגמאות.

רק לעתים נדירות אנחנו זוכים בכלל לשמוע על התערבות הצנזורה, כמו לאחרונה במקרה של בחירתה למנוע ממערכת TheMarker ומהעיתונאי גור מגידו לספר לנו למה ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, נסע שלוש פעמים לקונגו וגורש ממנה.

נוסף על כך, ובניגוד לשקיפות שהיא נוהגת עם מספר הידיעות שהתערבה בהן מבין הכתבות שהוגשו לעיונה, הצנזורה הצבאית גם בוחרת בעקביות לא לענות לנו על כמה שאלות: בכמה כתבות התערבה מיוזמתה לאחר שפורסמו מבלי שנשלחו קודם לעיונה, וכמה תיקים של ארכיון המדינה ערכה או העלימה מהציבור.

על השאלות האלה קיבלנו תשובות בעבר, ובשנים האחרונות כבר לא. שאלנו את הצנזורה גם מה העילות שבגינן הוחלט לצנזר, ומה פילוח כלי התקשורת השונים שבהם צינזרו, אבל על שאלות אלה מעולם לא קיבלנו תשובה.

ביחס לארכיון, חשוב להדגיש שהצנזורה לא היתה אמורה בכלל להתערב בו, ובמשך שנים אכן לא התערבה. לארכיון המדינה מנגנון פנימי, שקובע מה לפרסם ומה לצנזר "מטעמי ביטחון". אבל מאז שהארכיון סגר את שעריו לעיון פיזי בדפים והעביר את כל פעילותו לאינטרנט, הצנזורה החליטה שמדובר בפרסום שנמצא תחת סמכותה, והוסיפה קומה שנייה של בקרה והסתרה על גבי זו של הארכיון.

כך נוצר מצב אבסורדי שבו מסמכים שכבר היו זמינים לציבור פיזית, וצוטטו במחקרים, חזרו לצללים מרגע שהארכיון עבר דיגיטציה. גנז המדינה לשעבר, יעקב לזוביק, פירט על כך לאחרונה בהרחבה ב"הארץ".

למרות שמדובר בהסתרה של חומרים ארכיוניים שלפי החוק אמורים להיות זמינים לציבור, הצנזורה הצבאית כאמור מסרבת להגיד לנו כמה היא פעילה במחיקת ההיסטוריה. מטעם הצנזורה נמסר לנו רק שהועברו אליה בשנה שעברה 3,145 תיקים מהארכיון, וש"הרוב המכריע אושר לפרסום ללא שינוי". אבל זה, כאמור, לא מגלה לנו כלום.

"התקופה שבה אנו מצויים מדגישה, שנה אחר שנה, את חשיבותה של עיתונות חופשית, וזאת בשעה שבה במקומות שונים בעולם המערבי כוחה של העיתונות הולך ופוחת", מסכם עו"ד סדן. "כל מי שמבקש להגן על חופש הביטוי צריך לשאוף לכך שיהיו די נתונים על מנת לבחון ולבקר את פעולותיה של הצנזורה, ולכן טוב עושה הצנזורה הצבאית כשהיא משתפת פעולה עם בקשות המידע הנוגעות להיקף הצנזורה.

"עם זאת, צריך לזכור שלא ניתן לבחון את אופן הפעלת הצנזורה עצמה – וראוי שתיבחן האפשרות לפרסם, גם אם לאחר תקופה, בהתאם למקרה, את הידיעות שהוסרו, על מנת שתהיה האפשרות לבקר גם את התוכן ולא רק את הכמות".

למרות כל זאת, חשוב לציין שככלל, הצנזורה לא מונעת מהעיתונות לדווח על מעללי הצבא והמתנחלים בשטחים; על האופן שבו השלטון יצר ומתחזק מערכות חוק נפרדות; על דיכוי של מחאה פלסטינית לגיטימית; על מקרי הרג פושעים של פלסטינים על ידי הצבא שכלל לא נחקרים; על כליאה וירי בקולגות שלנו, העיתונאים הפלסטינים; ועוד ועוד.

את רוב הנושאים האלה תקשורת המיינסטרים לא מסקרת מבחירה, מתוך צנזורה עצמית, ולא בגלל מגבלות השלטון.

אינפוגרפיקה: אווה נג'אר

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
אריאל שרון בחווה שלו בנגב, ב-1997 (צילום: גדעון מרקוביץ / פלאש90)

אריאל שרון בחווה שלו בנגב, ב-1997 (צילום: גדעון מרקוביץ / פלאש90)

"שטחי האש נתפסו למטרה אחת: רזרבת קרקעות להתיישבות"

חשיפת "שיחה מקומית": כבר בישיבה ב-1979 הסביר אריאל שרון כי הכריז על כל שטחי האש בגדה המערבית כדי לאפשר את העברת האדמות למתנחלים. לפי מסמכים נוספים שאותרו בארכיון המדינה, שטח האש בדרום הר חברון, שמשמש כעת תירוץ לגירוש של כ-1,000 איש מביתם, נועד גם להפריד בין הבדואים אזרחי ישראל לפלסטינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf