ההמונים כבר ברחובות, המרי האזרחי עוד לא

חלק גדול מהמפגינים לא מזדהים כ"שמאל", רבים לא נוהגים להגיע כלל להפגנות. המחאה בכיכר הבימה נגד הרפורמות במערכת המשפט, 15 בינואר 2023 (צילום: אורן זיו)

ההפגנה ההמונית אמש (שבת) בכיכר הבימה בתל אביב היתה הצלחה ענקית. למרות מזג האוויר הסוער, קרוב למאה אלף מפגינים הגיעו לכיכר ומילאו את הרחובות שמסביבה. במשך שעה ארוכה מערכת ההגברה לא פעלה, בגלל הגשם, והנאומים התעכבו, אך המפגינים לא הגיעו בשבילם. תחושת חירום הוציאה אותם מהבית.

הם עמדו שם, עם מטריות פתוחות, תחת גשם כבד. רבים מהם לא מזהים עצמם כ"שמאל", לא טורחים להגיע בדרך כלל להפגנות, אבל אתמול נסעו לתל אביב במיוחד כדי למחות. במקביל, התנהלו הפגנות לא קטנות גם בירושלים ובחיפה.

זו היתה אחת ההפגנות הגדולות בעשור האחרון. גם בשיא מחאת בלפור, במרץ 2021, הגיעו כחמישים אלף מפגינים לכיכר פריז בירושלים. ייתכן שדווקא הדרישות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפעול בכוח נגד המפגינים, כולל שימוש במכת"זית, הן שהביאו את עשרות האלפים לכיכר. אם כדי להוכיח לבן גביר שהם לא מפחדים, ואם משום שהרגישו שזו אולי ההזדמנות האחרונה להפגין.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כמו בהפגנה בשבוע שעבר, רוב המפגינים לא באו כחברים במפלגה או בארגון כלשהו. אבל בעוד שההפגנה בשבוע שעבר, שארגנה תנועת "עומדים ביחד", לבשה אופי שמאלי עם סיסמאות נגד הכיבוש, שעוררו תרעומת אצל חלק מהמפגינים, הפעם המסרים היו הרבה יותר ממלכתיים.

ההפגנה, שאורגנה בין היתר על ידי "הדגלים השחורים" ו"התנועה לאיכות השלטון", היתה גם ריכוזית הרבה יותר, ביחס להפגנות בבלפור, שהצטיינו בביזור, ובסיסמאות מגוונות ואפילו סותרות. על הבמה אתמול לא היה אף דובר פלסטיני/ ערבי, והמילים כיבוש או אפרטהייד לא הוזכרו.

מחאת בלפור הצליחה לקבוע את סדר היום, ולחייב את בנימין נתניהו להגיב, ולא רק ליזום. המחאה הנוכחית היא עדיין בצד המגיב, כששר המשפטים יריב לוין וחבריו מהממשלה הם שמכתיבים את סדר היום. ובכל זאת, עצם היציאה של עשרות אלפים לרחוב מחייבת התייחסות. עובדה שגם התקשורת הבינלאומית הגיעה וכיסתה באופן נרחב את ההפגנה אתמול.

"שתולים של בן גביר"

המארגנים ניסו באופן מובהק להתנער מהמסר ה"שמאלני" של ההפגנה בשבוע שעבר. הכיכר הוצפה בדגלי ישראל, אבל למרות שהיו כאלה שאיימו באלימות כלפי מי שיעז להניף דגלי פלסטין, בפועל רוב המפגינים גילו סובלנות כלפי הדגלים שהניפו כ-300 פעילים שצעדו ב"גוש נגד הכיבוש", ביניהם פעילים מקבוצת "מסתכלים לכיבוש בעיניים", חד"ש ו"שלום עכשיו". בעוד פעילי השמאל קראו "אין דמוקרטיה עם כיבוש", מפגינים אחרים טענו שזו "פרובוקציה שמשרתת את נתניהו" וכי פעילי השמאל הם "שתולים של בן גביר".

דגל פלסטין עורר התנגדות, אבל רוב המפגינים השלימו אתו. מפגין במחאה בכיכר הבימה (צילום: אורן זיו)

מפגינים אחרים טענו ש"אסור ולא מקובל" להניף את הדגלים האלה, ובכמה מקרים גם נחטפו דגלי פלסטין בכוח מידי מפגיני השמאל. במקרה אחד מפגין היכה כמה מפגיני שמאל שנשאו דגלי פלסטין והורחק על ידי המשטרה. במקרה נוסף, שוטר מג"ב, אולי על דעת עצמו, לקח דגל פלסטיני ממפגין שצעד בשדרות בן ציון במצעד לפידים. מצד שני, מפגין מבוגר הסביר לכמה נערים שהיו נסערים למראה דגלי פלסטין, כי גם הוא "לא בעד פלסטין, אבל אנשים הביאו דגלים כדי לעשות דווקא לבן גביר".

בשורה התחתונה, המפגינים הרדיקליים יכולים לסמן הצלחה. השוטרים למעשה לא קיימו את ההנחיה של בן גביר להסיר דגלי פלסטין (דרך אגב, גם בהפגנה בשייח' ג'ראח ביום שישי, שוטרים לא החרימו דגלי פלסטין שהניפו המפגינים, בניגוד לאותה הנחייה), אבל ברור שהמשימה של השמאל הרדיקלי להכניס את שיח הכיבוש והאפרטהייד למרכז המחאה תהיה הרבה יותר קשה מאשר בבלפור.

אם במחאת בלפור לא היתה במה מרכזית, לא היה מסר אחיד, והגוש נגד הכיבוש יכול היה להיתפס כחלק מהמחאה, רבים מהמפגינים אתמול חשבו שהמפגינים הרדיקלים מייצרים בעיה למחאה. חלקים מהם (קשה להעריך כמה) לא רואים קשר בין הכיבוש ובין האיום על הדמוקרטיה, מפגיני דל"ב (דמוקרטיה ליהודים בלבד), כפי שהגדירו בביקורת פעילים מהשמאל הרדיקלי. מבחינתם, ישראל היא דמוקרטיה מתפקדת, והבעיה היחידה היא ההתקפה על מערכת המשפט.

אבל כדאי שמארגני ההפגנה אתמול יזכרו שאין להם בעלות על המחאה, ועשרות האלפים לא יצאו לרחובות בשבילם או בשביל הנואמים שלהם. רק לפני חודש, לפני השבעת הממשלה, הפגנה של התנועה לאיכות השלטון הוציאה בקושי אלפיים איש לאותה כיכר. כעת יוצאים עשרות אלפים.

לא צריך להיות שמאלני רדיקלי כדי להבין את הקשר דיכוי הפלסטינים להתנגדות לממשלה, שבן גביר וסמוטריץ׳ הם האישים הבולטים בה. בשלב ראשון, כדאי שמארגנים יפסיקו להתייחס לביקורת מימין, ויעשו צעדים אופרטיביים כדי לשתף את הציבור הפלסטיני וההנהגה שלו במחאה למען "הדמוקרטיה".

עם זאת, ראוי לציין שחלק מהדוברים, כמו ציפי לבני ואבי חימי, יו"ר לשכת עורכי הדין, הזכירו במפורש את "האזרחים הערבים" כמי שעשויים להיפגע מהרפורמות של יריב לוין. "מה הפריעו לכם בתי המשפט עד היום", תהה חימי מעל הבמה, "הם הפריעו לכם להפלות נשים, להפלות להט"בים, להפלות ערבים אזרחי ישראל… לא נתעכב על דגל כזה או אחר", המשיך חימי, ממש לא איש שמאל, בהתייחסו לדגלי פלסטין, "נפעל על בסיס המכנה המשותף הרחב: שוויון, שוויון ועוד פעם שוויון".

לא היה דובר ערבי על הבמה. המחאה בכיכר הבימה נגד הרפורמות במערכת המשפט (צילום: אורן זיו)

היה מעניין גם לראות את סיבוב הפרסה של משטרת מחוז תל אביב. לאחר הלחץ של בן גביר, המשטרה פרסמה שלפי הערכת המודיעין שלה, יש "חשש להפרות סדר". אך לקראת ההפגנה המשטרה הבהירה כי תאפשר את ההפגנה ותכיל אותה. ‏מפקד מחוז תל אביב, ניצב עמי אשד, אמר אמש: "אין שום בעיה בחסימת צומת עזריאלי. אני לא מאמין שנשתמש באמצעים לפיזור הפגנות או במכת"זיות". ואכן כמה מאות מפגינים צעדו למחלף השלום וניסו לחסום את נתיבי איילון, אך המשטרה חסמה אותם ולא ביצעה מעצרים.

במובן הזה, משטרת מחוז תל אביב נהגה בחוכמה, כנראה לקח ממחאות הקורונה ובלפור, אז אלימות המשטרה והעימותים עם הצועדים היו הדלק להתעצמות המחאה. כאשר נותנים למפגינים לצעוד, גם במחיר של חסימת כבישים, אין עימות ולאחר כמה שעות פעולת המחאה מסתיימת.

במדינות רבות, גם באירופה, המפגינים נוהגים ליזום עימותים עם המשטרה, שורפים פחי אשפה או מכוניות. בישראל המצב שונה. הציבור היהודי חילוני נרתע ממחאה אלימה. לפחות בינתיים.

לאחר המחאה ההמונית בשבת, נותרת השאלה האם שבוע אחר שבוע יהיה ניתן להוציא עשרות אלפים לרחובות לנאומים ללא תוכנית פעולה. רבים דיברו לאחר השבעת הממשלה על מרי אזרחי. אך עדיין לא ברור כיצד הוא ייצא על הפועל, בהנחה שהמשטרה תמשיך בקו של מתן אפשרות למחאה להתנהל ללא הפרעות מיוחדות.