newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך ילד בן 14 הופך ל"אסיר ביטחוני"? בקלות רבה מדי

רשימת האסירים שישוחררו בעסקת החטופים מלמדת בעיקר על מקומו המרכזי של כלי המעצרים והכליאה בפרויקט הכיבוש. בעוד שיהודים שהרגו פלסטינים זוכים לפטור מלא, פלסטינים יכולים להיעצר לשנים על גרימת נזק לרכב

מאת:
חיילים עוצרים ילד פלסטיני בחברון, ב-23 בספטמבר 2021 (צילום: וויסאם השלמון / פלאש90)

נכון לנובמבר 2023, ישראל מחזיקה ב-6,704 כלואים "ביטחוניים". חיילים עוצרים ילד פלסטיני בחברון, ב-23 בספטמבר 2021 (צילום: וויסאם השלמון / פלאש90)

הדבר הראשון שתופס את העין ברשימת 300 האסירים הפלסטינים שפרסם משרד המשפטים, המיועדים לשחרור במסגרת עסקת החטופים, הוא גילם הצעיר של האסירים. רוב מוחלט מתוכם בנות ובני 18 ומטה, כמתחייב מתנאי העסקה. ובכל זאת, כשמסתכלים ברשימה הזו, קשה שלא לתהות – איך ילד בן 14 הופך ל"אסיר ביטחוני"?

למשל, על ידי זריקת אבנים לעבר רכב אבטחה בירושלים. על ילד נוסף בן 14, גם הוא ירושלמי, מצוין רק שהוא "עצור משטרתי". על מה נעצר? לא ברור. שניהם ללא שיוך מפלגתי. צעיר ירושלמי נוסף, בן 17, יושב כבר שנתיים בכלא בעוון "זריקת אבנים וגרימת נזק למכוניות עם מקל". זאת, בעיר שבה מתנחלים פורעים בתושבים הפלסטינים עד זוב דם, פציעות קשות ואשפוזים ממושכים כעניין שבשגרה, מבלי שהמשטרה תטריח את עצמה בחקירות ובמעצרים. אבל נער פלסטיני ייכלא לשנים כי גרם נזק למכוניות באמצעות מקל.

יותר מכל, הרשימה הזו היא עדות מסחררת למקומו המרכזי של כלי המעצרים והכליאה בפרויקט הכיבוש והשליטה הישראלית בפלסטינים. על פי נתוני המוקד להגנת הפרט, נכון לנובמבר 2023 מחזיקה ישראל ב-6,704 כלואים "ביטחוניים", מתוכם 2,313 אסירים שמרצים עונש מאסר, 2,321 עצורים שטרם הורשעו בבית המשפט ו-2,070 עצורים מנהליים, הכלואים ללא משפט.

לאיש מבין 300 האסירים המופיעים ברשימה אין "דם על הידיים", קרי לא גבו קורבנות בנפש. כמעט כולם אסירים חדשים יחסית, מהשנה או השנתיים האחרונות. החריגות הוותיקות יותר הן 10 נשים הכלואות מאז 2015-2017, ירושלמיות ותושבות הגדה, רובן באשמת ניסיונות דקירה או דקירות נגד שוטרים וחיילים, חלקם הסתיימו ללא פגיעות, חלקם בפציעות קלות עד בינוניות.

מדובר באותה מערכת משפט שהחליטה לסגור את התיק נגד מתנחל שדקר למוות צעיר פלסטיני, כיוון ש"לא ניתן לשלול את גרסתו כי פעל מתוך הגנה עצמית". אבל הגנה עצמית במשטר האפרטהייד הישראלי היא זכות השמורה ליהודים בלבד.

בעוד שיהודים שפרעו, פגעו ואף הרגו פלסטינים מקבלים מהמערכת פטור מלא, רשימת משרד המשפטים מלמדת שפלסטינים יכולים להיעצר בסיטונות רק על סמך "כוונה" לבצע פעולת התנגדות. אחת האסירות ברשימה, בת 45 מירושלים, יושבת בכלא מזה יותר משנתיים כיוון ש"נתפסה בעיר העתיקה כשבידה סכין. מסרה כי בכוונתה לבצע פיגוע".

כך, בעוד שהשר לביטחון לאומי מפציר ביהודים להתחמש ומחלק כלי נשק כמו סוכריות בבית הכנסת, פלסטינים מצופים ככל הנראה להוציא רישיון גם לנשיאת סכין. אינני יודעת באילו נסיבות אישה זו מסרה כי "בכוונתה לבצע פיגוע", אך אשמח להפנות את משטרת ישראל לאינספור ההודעות ששולחים לי אנשים שמכריזים בחדווה על כוונתם "לרצוח כמה שיותר ערבים". שמורות אצלי עשרות רבות כאלה.

אבל אפילו "כוונה" ללא ביצוע מעשה איננה הרף הנמוך ביותר של אישומי האסירים ברשימה. צעיר בן 18 מירושלים "נעצר עם אחרים כיוון שקרא אללה אכבר". צעירה בת 18 מהגדה כלואה מזה חודשים בגין "הסתה באינסטגרם". אינני יודעת מהי אותה "הסתה" שבגינה נעצרה אותה צעירה, אבל ראוי להזכיר כי במדינה שבה קריאות מפורשות לביצוע ג'נוסייד נחשבות לגיטימיות במסגרת העלאת המורל הלאומי, פלסטינים, אפילו אלה המחזיקים באזרחות ישראלית, עלולים להיעצר על פרסום תמונה של שקשוקה לצד הדגל הפלסטיני.

מבין סעיפי האישום של האסירים ברשימה, בודדים בלבד קשורים לשימוש בנשק ולירי בפועל (וגם במקרים האלה, כאמור, לא היו הרוגים). ברוב המוחלט של המקרים מדובר ביידויי אבנים או בקבוקי תבערה, ירי זיקוקים ו"הפרות סדר".

ברור שישראל מציגה כאן רשימת אסירים "רכה" במיוחד, שבהיעדר קורבנות לא אמורה לעורר התנגדות ציבורית מיוחדת, וברור שבבתי הכלא יושבים גם אסירים פלסטינים עם סעיפי אישום כבדים וקשים. אבל הרשימה הזו, שישראל יכלה לגבש במהירות מסחררת, 300 שמות, כמעט כולם צעירים מאוד, כמעט כולם מהשנתיים האחרונות, כמעט כולם יושבים על התנגדות עממית לא אלימה (כן, יידויי אבנים על רכב צבאי או משטרתי הוא התנגדות עממית לא אלימה), ראוי שתעלה גם הרהור כלשהו לגבי הקשר שבין הדיכוי ביד קשה של כל ביטוי להתנגדות עממית, לבין התחזקותם של גופי התנגדות חמושים ואלימים. זאת בהנחה שהציבור הישראלי יפנים סוף סוף את העובדה הבסיסית כי כל עוד יימשכו הכיבוש והדיכוי, תימשך בהכרח גם ההתנגדות.

ובהמשך לדברים שכתב כאן נדב פרנקוביץ', ראוי גם שנשאל את עצמנו אם היה שווה להשאיר את הנשים והילדים החטופים בעזה עוד אי אלה שבועות בשביל הזכות להמשיך ולהחזיק בכלא צעיר שהעז לקרוא "אללה אכבר", ורבים כמותו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

השאירה מאחוריה בור גדול. בות'יינה דביט (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של בות'יינה דביט)

"הסלע שראה את האופק". לזכרה של בות'יינה דביט

שנים רבות של פעילות פוליטית, חברתית ופמיניסטית הפכו את דביט, אדריכלית ובת למשפחה קומוניסטית מרמלה, לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר. מסע הלוויה שלה סימל את המרקם המיוחד של האנשים שראו בה שותפה לדרך

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf