הסיפורים האישיים מאחורי נישואי הקטינות בעזה

כותבת אורחת: ראשא זינדה, דיר אל-בלח

לפני כמה ימים הלכתי למסגד עם אמי. כשסיימנו להתפלל נגשה אלי נערה וחיבקה אותי בחום. "ראשא, איזו הפתעה!", היא אמרה לי. "ולאא', אלוהים, כמה זמן לא ראיתי אותך", עניתי. התחלנו לדבר ותוך כדי שיחה שמתי לב לעצבות מסוימת בעיניה, ולא יכולתי שלא לתהות אם מצבה באמת בטוב כמו שהיא טוענת.

הפעם האחרונה שראיתי את ולאא' הייתה כשהיינו בכיתה י'. קשקשתי עם חברה אחרת על טלפונים ניידים ושאר שטויות של בני נוער, כשולאא' הצטרפה אלינו והשוויצה בטבעת החדשה על אצבעה. "בנות, נחשו מה? אני מתחתנת עם בן דודי!", אמרה לנו. ביקשתי שתפסיק להסתלבט, אבל אחרי כמה דקות הבנתי שהיא רצינית לגמרי. בנות אחרות התחילו לברך אותה, והיא מצדה ספרה כמה שארוסה אדיב ונדיב.

כשניסיתי לשאול אם היא חשבה מה החתונה תעשה ללימודיה היא צחקה. "ראשא, על מה את מדברת? אני אהיה אישה נשואה עם חיים חדשים. לא יהיה לי זמן ללימודים או לבית ספר". "אבל מה עם החלום שלך להיות אחות סיעודית?", שאלתי. "כולנו יודעות שיום אחד נתחתן ונשאר בבית", ענתה לי. "את לא באמת חושבת שהחלום שלך להיות הרופאה הכי טובה יתגשם, נכון?"

> ומה קורה בישראל? הנתונים של נישואי קטינות ערביות

35 אחוז מהחתונות הן נישואי קטינות. כלות בחתונה המונית ברפיח, 2012 (אילוסטרציה: עבד רחים חטיב / פלאש90)

נזכרתי באותו יום בכיתה י' כשולאא', עכשיו כבר בת 17, אמרה: "את יודעת כמה אני מתחרטת על ההחלטה שלי? הייתי טיפשה כשחשבתי רק על נישואין. עכשיו יש לי תאומים, ואני צריכה לטפל בהם, לבשל ולנקות וזה קשה נורא. את צדקת אז, ועכשיו אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלהתחרט. בכל אופן, אני צריכה ללכת עכשיו. תלכי את בעקבות החלומות שלך, ואני מקווה שתגשימי אותם, בעזרת השם".

אחרי שהלכה התחלתי לחשוב על שאר הבנות כמו ולאא', ועל המצוקה שלהן. נזכרתי בהיבא, נערה שהגיעה לבחינות הבגרות בהיריון. היא הייתה כל כך כבדה בחודש מתקדם שהיא בקושי הצליחה לטפס את שלוש הקומות בדרך לכיתה שלנו. חשבתי עליהן, וכעסתי על מי שדוחפים את הבנות שלהם לנישואין בגילאים כל כך צעירים.

נישואי קטינות הן צורה של דיכוי מהחמורות בפלסטין. אנחנו חייבות לחנך נערות כמו ולאא' והיבא כך שיכירו את זכויותיהן.

תוספת מערכת "אנחנו לא מספרים": מתוך 17,000 טקסי נישואין שנערכו בבתי המשפט ברצועת עזה בשנת 2012 ב-35 אחוזים גיל הכלות היה מתחת ל-17. בנישואין אלה מסתירים מבית המשפט את גיל הכלות, שכן החוק אוסר על נישואי קטינות מתחת לגיל 17. באותה שנה נרשמו 2,700 מקרי גירושין, ושם ב-25 אחוז מהמקרים האישה הייתה קטינה.

הסוציולוג פאדל אבו-הין אמר לאתר אל-מוניטור שאחת הסיבות שדוחקות משפחות פלסטיניות לכפות על בנותיהן להנשא בגיל צעיר היא האבטלה, ולצדה העוני. משפחות עניות שלא מצליחות לקיים את עצמן מחתנות את הילדות הקטנות שאין להן כסף עבורן כדי להשתחרר מעלויות הלימודים, הבריאות ועוד.

ראשא זינדה היא נערה בת 16 מדיר אל-בלח שברצועת עזה. היא חולמת להיות מנתחת כשהיא גדולה. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר "אנחנו לא מספרים", ותורגם על ידי חגי מטר

> כך מכפיפה ישראל את המדיה החברתית מחוץ לגבולותיה לצווי איסור פרסום