newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך הפך הסודאני המת לכלי משחק פוליטי בידי ישראלים ופלסטינים

ארבעה חודשים לאחר שדקר חייל באורח קל ונהרג, שוחררה גופתו של אזרח סודאן לקבורה. בעוד מבקשי המקלט מתנערים ממנו, בחברה הפלסטינית היו שקראו להתייחס אליו כאח למאבק. האם ניתן לחבר בין מאבק הפליטים למאבק בכיבוש?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: סופי שעאר שניר

לפני שבוע, ביום חמישי, הובא לקבורה אדם, אזרח סודאן, לאחר ארבעה חודשים שבהם גופתו אוחסנה במקפיא. זהו אדם שסיפורו מנקז אליו כמה וכמה היבטים של המציאות הפוליטית המורכבת בארץ.

בפברואר האחרון דווח בתקשורת על אזרח סודאני, כמאל עבד אלעזיז חסן מחמד, שניסה לדקור חייל ונורה למוות על ידי כוחות הביטחון. בהישמע המנטרה הידועה "על רקע לאומני" – שהרי מדובר במוסלמי (ועוד שחור) – אפסו הסיכויים לדיון משמעותית על האירוע. מאז החזיקה מדינת ישראל בגופה, למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות של קרובי משפחה וחברי הקהילה האפריקאית להביא אותו לקבורה. רק לאחר מאבק משפטי והליכים ביורוקרטיים אינסופיים הסכימה המדינה למסור את הגופה למשפחה.

הגופה הגיעה כשהיא קפואה לחלוטין. לכן לא ניתן היה לבצע בה את טקס הרחיצה הנהוג באסלאם. ההמתנה להפשרה ארכה שעות ארוכות, ובסופן התברר שהגופה עברה נתיחה ושאיברים פנימיים הוצאו מתוכה. מובן שלא ניתן להעלות על הדעת מצב שבו אזרח ישראלי ייהרג על ידי המשטרה וגופתו תועבר למשפחה לאחר שנלקחו ממנה איברים מבלי שהיא יודעת על זה. אבל כשמדובר במי שנמנה עם הקהילה המוחלשת ביותר במדינה – קהילה משוללת מעמד, זכויות, אמצעים ויכולת להשמיע את קולה מול הממסד – פשע חמור כגון זה יכול להתקבל באדישות מוחלטת מצד הציבור והתקשורת.

האם מישהו יחפש הסברים?

בחייו הוא היה אדם פרטי, שתקן ומתבודד; במותו הפך לכלי משחק פוליטי שכל צד מנצל לצרכיו: מזה שנים שוקדת ממשלת ישראל על תיוג מבקשי המקלט הסודאנים כ"מסתננים", שהגיעו לכאן במטרה לנשל את האזרחים היהודים מעבודותיהם ומנשותיהם, תוך שהם מאסלמים את הארץ ותומכים בטרור – והנה הגיע אותו אדם אחד שתקף חייל כראיה מושלמת.

בחברה הפלסטינית היו שקראו לאמץ אותו בתור שאהיד, אח מוסלמי השותף במאבק לשחרור אל אקצא. רק חבל שבשאר הימים לא מגלים בחברה הפלסטינית כזאת יותר מידי דאגה ל"אחיהם", לא נוקפים אצבע למענם, ולא מגנים תופעות של הלנת שכר ופגיעה בזכויות של עובדים סודאנים אצלם מעסיקיהם הפלסטינים בישראל.

אשר לבני הקהילה הסודאנית, אלה מתאמצים להתנער מאותו אדם, שכן כל זיהוי אפשרי בינם ובין הטרור הפלסטיני משמעותו דחיקה נוספת משולי הלגיטימיות של עצם שהותם פה בארץ – דחיקה שיש לה השלכות גורליות על מעמדם הרעוע כל כך ממילא.

> אשליית הרגיעה התנפצה אתמול בשרונה

מבקשי מקלט מחוץ למתקן חולות (אורן זיו/אקטיבסטילס)

היה כלוא ב"חולות". מבקשי מקלט מחוץ למתקן הכליאה בנגב. אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

בישראל עדיין לא עבר חוק שמתיר הוצאה להורג, אבל לנו הפלסטינים כבר ברור שהחוקים בישראל ממילא חלים רק על האזרחים, עם עדיפות ליהודים כמובן (אם כי גם לגביהם ייתכנו חריגות במקרה הצורך). הזרים שהגיעו לפה לאחר שנמלטו מהתופת שמתרחשת בארצם – ולא פעם עברו עינויים בדרכם לפה – לא היו מודעים לתנאי החיים הקשים שאיתם יאלצו להתמודד במדינה שבה הם מחפשים הגנה.

מבקשי המקלט בישראל סובלים באופן יומיומי מהתעמרויות מצד לובשי מדים, שחלקן כוללות גם אלימות פיזית כלפיהם וגם כליאה במקרה של ניסיונות התנגדות. אולי ניתן להעלות גם את הסברה שאותו אדם, שדקר את החייל, היה גם הוא קרבן להתנכלות בעברו, ונשא עמו את הטראומה? האם בכלל מישהו חשב לבדוק את האפשרות?

בשב"כ טענו כי הוא פעל בהשראת המדינה האסלאמית, על סמך בדיקת הטלפון שלו, אולם חבריו ציירו תמונה של אדם שהיה כלוא ב"חולות", היה מצוי במצב נפשי רע ולא תיקשר עם אנשים. כמה קל להשתכנע מסיפור על איום בטחוני שנשקף לחייל מצד מוסלמי שחור. כמה קשה להאמין באפשרות היתכנותם של סיפורים אחרים. ומי בכלל ינסה למצוא הסבר אחר מזה של החייל הישראלי, הסבר שמאיר אחרת את הסודאני שמת?

האם אפשר לחבר בין מאבקים?

באחד מהביקורים השגרתיים שלי במתקן הכליאה "חולות" בנגב, מישהי מהשותפות הקבועות לנסיעה גילתה שאני פלסטינית. היא מיד ניסתה לשכנע אותי עד כמה חשוב לצרף עוד פלסטינים למאבק של מבקשי המקלט, בטענה שזהו מאבק אחד נגד כוחנות המשטר הישראלי. נדהמתי. כל כך הרבה תמימות או חוסר הבנה מגולמים בקריאה כזאת לאיחוד המאבקים: הפלסטינים נאבקים להשתחרר מעול הכיבוש הציוני – כיבוש שלא מתקיים רק בגדה המערבית ובעזה, אלא גם ביפו, עכו, חיפה וכל שטחי ישראל-פלסטין. כפלסטינים אנחנו נאבקים למען החלפת המשטר, ולא בהכרח מכירים בריבונותו – זאת בעוד שמבקשי המקלט שואפים לקבל מעמד וזכויות ממדינת ישראל תוך שהם מכירים בריבונותה. נקודת המוצא העקרונית שונה באופן מהותי, ומכאן שדרכי הפעולה שונות ונפרדות.

על הישראלים להבין שמבקשי המקלט – בחלקם אמנם מוסלמים ודוברי ערבית – אינם חלק מחזית המאבק נגד הכיבוש. כל רצונם הוא לחיות את חייהם כאן בכבוד עד שיוכלו לחזור לארצם, ואין להם עניין בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לבני עמי הפלסטינים הייתי רוצה להבהיר שהעובדה שחייל צה"ל ירה במוסלמי מאמין לא הופכת אותו לשאהיד או ללוחם למען שחרור פלסטין, ואילו באמת היה בכם שמץ של כבוד לבני הקהילה – או חמלה אנושית בסיסית – הייתם לכל הפחות דורשים במסגדים כנגד המשטר הסודני הרצחני שייצר את הפליטים אלה בשם הערביות והאסלאם.

לסודאנים אני מבקשת לומר שאני מצטערת. אני תומכת לחלוטין במאבקכם הצודק, ואולי בנסיבות אחרות היינו יכולים לאחד מאבקים. כרגע הדבר לא אפשרי. בהצלחה לכם ולנו, והלוואי שלא אראה את ילדיכם בצבא הכיבוש הישראלי מכוונים נשק כלפי אחיי וילדיי.

ביום חמישי שעבר נקבר אדם שלא מצא שלווה בחייו, לא במולדתו הפצועה ולא בארץ שאליה נמלט בחיפוש אחר מקלט. מי ייתן ואלוהים ימציא לו מנוחה במותו.

סופי שעאר שניר היא מנהלת מרכז החינוך לפליטים ומהגרים בדרום תל אביב. הפוסט נכתב בעזרתה של יעל גולן.

> כתב אישום: שלח תמונות של הפגנה בוואטסאפ

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מנסה להזיז את הדברים קדימה משום שהיא מכירה בכך שהסכסוך הולך ומידרדר. פאטו בנסודה, התובעה הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג (Wikimedia Commons)

מנסה להזיז את הדברים קדימה משום שהיא מכירה בכך שהסכסוך הולך ומידרדר. פאטו בנסודה, התובעה הראשית בבית הדין הבינלאומי בהאג (Wikimedia Commons)

האם בית הדין בהאג יכול להביא צדק לפלסטינים?

בעוד החלטת התובעת הראשית בהאג נבחנת, שלוש מומחיות פלסטיניות בוחנות את השלכותיה האפשריות: ציפיות לא ריאליות, הרחבת הפיצול הפנים-פלסטיני והתעלמות בינלאומית מחד, ומאידך איתות ברור לעולם: הפלסטינים לא נרדמו על המשמר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf