newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דו"ח: ישראל מכירה רק במקומות שקדושים ליהודים

המדינה מעולם לא קבעה קריטריונים להגדרת אתר כמקום קדוש, מה שמאפשר לה להחזיק ולטפח רשימת אתרים קדושים שאין בה אף לא אתר אחד המוכר כקדוש לדתות אחרות מלבד היהדות

מאת:

ביום שבת האחרון ציינו הכנסיות המזרחיות את "שבת האור", השבת שאחרי "יום שישי הטוב", בתחילת חג הפסחא. אלפים רבים של צליינים הגיעו לכנסיית הקבר שבעיר העתיקה בירושלים כדי לחזות באש הנדלקת בקפלת הקבר באורח נסי, על פי האמונה, בכל שנה בתאריך הזה. המקום היה מלא להתפקע, וכל הכניסות – לא רק למתחם הכנסייה אלא לעיר העתיקה כמעט בכללותה – נחסמו על ידי המשטרה מפאת עומס המבקרים.

כנסיית הקבר היא, כידוע, אחד האתרים החשובים ביותר בעולם הנוצרי. ובכל זאת מדינת ישראל לא מכירה בה באופן רשמי כאתר קדוש. מדוע? מפני שכפי שחושף דו"ח חדש של עמותת "עמק שווה" שכתב עו"ד איתי מק, מדינת ישראל לא מכירה באף אתר קדוש שאיננו יהודי בשטחים שתחת שליטתה.

למעשה, החוק הישראלי – ואף זה הבינלאומי – לא מגדירים באופן ברור מהו מקום קדוש. גם לא "חוק השמירה על המקומות הקדושים" שנחקק לאחר כיבוש הגדה המערבית וסיפוח ירושלים המזרחית ב-1967, למרבה האירוניה דווקא כדי להרגיע את הביקורת העולמית על מהלך הסיפוח. גם פה לשון החוק לא מציעה הגדרה ברורה למהו מקום קדוש, ורק קובעת כי "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות".

> אשליית חופש הפולחן בירושלים

כשנוח זה אתר ארכיאולוגי וכשנוח אחרת זה מקום קדוש. מנהרות הכותל (באדיבות עמותת "עמק שווה")

כשנוח זה אתר ארכיאולוגי וכשנוח אחרת זה מקום קדוש. מנהרות הכותל (באדיבות עמותת "עמק שווה")

איך מקום הופך ל"קדוש"?

ישראל הרשמית אוהבת להתפאר בחופש הפולחן שהיא מאפשרת לבני כל הדתות בשטחים שתחת שליטתה. אך באין קריטריונים מוגדרים, ההוראות הללו הופכות במקרה הטוב לסוג של בדיחה תפלה, ויעידו על כך רבבות המוסלמים המנועים תדיר מלהיכנס למסגד אל-אקצא בתפילות יום שישי בנסיבות שונות ומשתנות.

ובכל זאת, בשנת 1981, במקביל לחקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, במסגרת "תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים", ישראל מציגה רשימה של 16 מקומות קדושים – כולם ליהודים בלבד, ובכללם, בין היתר, מערת שמעון הצדיק, יד אבשלום, וכמובן – הכותל המערבי, וכל מעבר עילי או תת-קרקעי שהכניסה אליו היא מהרחבה.

"העובדה שלפי החוק, כל מה שמוביל לכותל – ולא הכותל עצמו – הוא קדוש, היא הזויה", אומר יונתן מזרחי, ארכיאולוג מעמותת "עמק שווה". "כלומר עכשיו גם כל המנהרות שמובילות לכותל הן קדושות. הרי מתקיימות כל הזמן חפירות מתחת לכפר הפלסטיני סילוואן, אז יום אחד יכריזו גם על המנהרות האלה כאתר קדוש ליהודים? ומה יעלה אז בגורל הבתים הפלסטינים?

"ישראל משחקת כאן משחק כפול – כשנוח לה, זה מקום קדוש. אבל הרי חפירה במקום קדוש מצריכה החלטה של ועדת שרים מיוחדת, אז כשזה לא נוח לה זה פתאום הופך פשוט לאתר ארכיאולוגי ומוותרים על כל ההליך המתחייב על פי החוק. בשורה התחתונה, זה פשוט כלי פוליטי".

> דונם פה ודונם שם: כך מתפשטות השכונות היהודיות בירושלים על חשבון הערביות

איך בדיוק הפך לאתר קדוש? יד אבשלום (אלה פאוסט, פיקי-ויקי CC BY 2.5)

איך בדיוק הפך לאתר קדוש? יד אבשלום (אלה פאוסט, פיקי-ויקי CC BY 2.5)

החלטת המדינה להכיר באופן רשמי כקדושים באתרים יהודיים בלבד הועמדה למבחן בית המשפט העליון במסגרת עתירה של ארגון 'עדאלה' בשנת 2004, על רקע הזנחה וחילול מקומות קדושים למוסלמים. בית המשפט דחה את העתירה בטענה כי אין צורך בהכרזה על מעמדו של מקום כ"מקום קדוש" על פי החוק כדי להחיל שם את ההוראות המהותיות של החוק בפועל. במילים אחרות, המדינה אמרה לעדאלה "פשוט תסמכו על המדינה". הרשימה, על כל פנים, לא הורחבה. כל הניסיונות לקדם בכנסת חקיקה להכרה פורמלית במקומות הקדושים למוסלמים נכשלו עד כה.

מתוך הדו"ח:

כאמור, למעט 16 המקומות המצוינים בתקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים, אין בספר החוקים והתקנות של מדינת ישראל הכרה פורמלית במקומות נוספים הקדושים ליהודים או לדתות אחרות. עמימות מכוונת זו אפשרה לרשויות המדינה לנתב את משאבי התקצוב, התפעול והניהול כרצונה, ובכך להתייחס אל מקומות מסויימים כקדושים לדתות אחרות, ולמקומות אחרים – הקדושים אף הם לדתות אחרות – כקדושים ליהודים בלבד.

מזרחי: "חוק האתרים הקדושים אפשר להפוך כמה שיותר אתרים לקדושים ליהודים בלבד. קחי למשל את נבי סמואל, שישראל הפכה אותו לאתר קדוש ליהודים בלבד. למרות שגם למוסלמים מותרת הכניסה, רשמית הוא מוכר כאתר קדוש רק ליהודים. זה הזוי".

"מה קדוש בנקבת השילוח?"

אך בזאת לא מסתיימת הסאגה. על-פי החלטת ממשלה משנת 1989, הוקמה עמותה ממשלתית בשם "המרכז הארצי לפיתוח מקומות קדושים". לפי דו"ח הדירקטוריון שלה לשנת 2012, העמותה מטפלת בכ-130 אתרים "המוכרים כקדושים לעם היהודי מדורי דורות".

עם פירוקו של משרד הדתות בשנת 2003 העמותה עברה לאחריות משרד התיירות אשר בשנת 2012 העניק לה 19 מיליון שקלים לתחזוק ותפעול האתרים. אמנם, כפי שנאמר גם על ידי בית המשפט, אתר לא צריך להיות מוכר רשמית כמקום קדוש כדי לקבל תקציבים ותמיכה, אך בפועל ברור שרשימת האתרים הנ"ל זוכה ליחס מיוחד בכל הקשור לתקצוב. כך למשל, בשנת 2014 ועדת הכספים אישרה 9.6 מיליון שקלים בלבד לצורך תמיכות באגף עדות לא-יהודיות במשרד הפנים ולפיתוח מבני דת ובתי עלמין לכל העדות הלא יהודיות.

ואולם הסוגיה הכלכלית היא אספקט אחד בלבד של העניין. "תראי, בסופו של דבר אנחנו בכלל עמותה של ארכיאולוגים", אומר מזרחי. "על פניו מה לנו ולמקומות הקדושים? התלבטנו בשאלה הזו לא מעט בעצמנו. אבל ראינו שיש פה תהליך שאתרי עתיקות מקבלים מעמד של קדושה, הן בציבור והן על ידי המערכת. הדוגמה הכי טובה היא המנהרה שמובילה מחניון גבעתי בואדי חילווה בסילוואן עד למרגלות הכותל. פתאום אנשים התחילו לשים שם פתקים! וזה העניין: ישראל באמת מתייחסת לא פעם לאתרי עתיקות כמקומות קדושים. קחי למשל את יד אבשלום – זה נכנס לרשימת המקומות הקדושים, אבל מה קדוש ביד אבשלום?! מה קדוש בנקבת השילוח? זאת בסך הכל נקבה ששימשה להובלת מים!

"נקודה מעניינת נוספת שכדאי לשים אליה לב היא ההקבלה בין מפת האתרים הקדושים לחומת ההפרדה. נבי סמואל וקבר רחל נמצאים ברשימה של אתרים קדושים בירושלים, וכאן יש ממש חפיפה בין המחשבה הדתית לזו הפוליטית; הם מסמנים בזה בעצם את מפת ירושלים רבתי שיש המפנטזים עליה. ישראל משנה כל הזמן את הסטטוס-קוו במקומות האלה על ידי הפיכתם לקדושים".

פתאום החלו לשים פתקים. קצה המנהרה המובילה מחניון גבעתי למרגלות הכולת (באדיבות "עמק שווה")

פתאום החלו לשים פתקים. קצה המנהרה המובילה מחניון גבעתי למרגלות הכולת (באדיבות "עמק שווה")

אז עד לאן מאפשר למעשה מצב עניינים זה למתוח את גבולות האבסורד? הנה, מתוך הדו"ח, בקליפת אגוז:

קידוש מערת ירמיהו (הנמצאת ליד תחנת האוטובוסים ברחוב סולטאן סולימאן בירושלים) ליהודים, מבלי שהוכרה במקביל כקדושה לנוצרים, מאפשר לנגוס גם ב"גן הקבר" – אחד האתרים הנוצריים המרכזיים בירושלים. שטחה של מערת צדקיהו עולה על 15% משטח הרובע המוסלמי. כך, בהעדר הכרה פורמלית בחוק או בתקנה למערה כקדושה ליהודים, עולה כי 15% מתת-הקרקע של הרובע המוסלמי הופך להיות "קדוש" ליהדות בהכשר המשרד לשירותי דת והמרכז הארצי לפיתוח מקומות קדושים.

הרעיון "לגייר" חלקים מהשטחים הנפיצים ביותר פוליטית ודתית בירושלים איננו חדש; מספיק להביט בתהליך הייהוד שמקדמת ישראל מזה עשורים בכפר סילוואן בשם ממצאים ארכיאולוגיים, מפוקפקים ברובם. בפעם הבאה שהציבור המוסלמי יזדעק נוכח החפירות מתחת לבתים הפלסטינים בעיר העתיקה ובסמוך למסגד, במקום לגלגל עיניים בצדקנות, מוטב לחזור ולעלעל שוב בדו"ח הזה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> הצבת מצלמות על הר הבית לא תפתור את המתיחות הגואה במקום

כנסיית הקבר, ירושלים (Berthold Werner CC BY-SA 3.0)

לא ברשימה. כנסיית הקבר, ירושלים (Berthold Werner CC BY-SA 3.0)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf