"שרת האושר". אוֹנְס ג'אבור, הטניסאית שהפכה למודל לנשים ערביות

בזמן שמטוסו של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן הביא אותו לישראל, חג מטוס אחר בשמי המזרח התיכון, מביא הביתה את האישה הכי מפורסמת בעולם הערבי היום, הטניסאית התוניסאית אונְס ג׳אבור, שבשבת שעברה הגיעה להישג הכי גדול שהגיעה אליו אי-פעם טניסאית ערבייה ו/או אפריקאית, גמר אליפות ווימבלדון לנשים.

ג׳אבור בת ה-27 הפסידה בגמר לרוסייה הרשומה כקזחית אלנה ריבאקינה, אבל היא חוזרת מהטורניר לאחר שבמהלכו דורגה במקום השני בעולם בטבלת התאחדות הטניס לנשים (WTA). עד להישג המדהים שלה בווימבלדון, היא זכתה בשלושה תארי יחידים בסבב ה-WTA, וב-11 תוארי יחידים ובתואר זוגות אחד בסבב הנשים הפחות איכותי, של הפדרציה הבינלאומית.

לטניס אין אוהדים רבים בעולם הערבי, זה ספורט עם דימוי מערבי, אריסטוקרטי ויוקרתי, שלא מיועד לפשוטי העם. כוכבי ספורט מהעולם הערבי הם בדרך כלל גברים, שלרוב מככבים בענפי ספורט עממיים ופופולריים כמו כדורגל. מוחמד סלאח ממצרים, שחקן ליברפול ואחד השחקנים הכי מפורסמים ומוערכים היום בעולם, הוא דוגמה בולטת.

אבל במהלך טורניר ווימבלדון, ג'אבור הפכה לאייקון ומודל לחיקוי עבור נשים מהעולם הערבי ומאפריקה, ואין ספק שסיפור ההצלחה הנדיר שלה יקדם את העיסוק בענף הזה במדינות ערב, במיוחד בקרב נשים.

המסע של ג'אבור אל הטניס התחיל בגיל שלוש. היא בילתה שעות במועדון ספורט מקומי בעיירה קטנה בתוניסיה, שם אמא שלה שיחקה טניס עם חברות שלה. אונס מתארת איך התפעלה עד דמעות מהמחמאות שאמהּ קיבלה במהלך המשחק, ומהאושר שהקרינה בזמן ששיחקה.

אונס עסקה בספורט בכל ילדותה, ולפעמים יצא לה להתאמן במגרשי הטניס בבתי המלון בעיר הבירה, תוניס, המיועדים בדרך כלל לרווחת תיירים מאירופה. בגיל 13 הוריה הבינו שהיא צריכה מסגרת תומכת לכישרון שלה. הם הכניסו אותה לבית ספר למקצועות הספורט. משם נסללה הדרך לתחרויות בעולם. תחילה לנערות, אחר כך בזוגות ולבסוף בתחרויות ליחידות בסבב הבוגרות.

בדרך לפסגה אונס ידעה הרבה אכזבות. היא פרשה כמה פעמים בגלל פציעות בכף היד ובגב, אבל המשיכה את המסע, הרבה בתמיכתו של בן זוגה, כרים כמון, מאמן הכושר האישי שלה.

כרים הפך היום למודל גבר ערבי פמיניסט, המחבק ותומך בבת זוגו. בכל ראיון הוא מרעיף על אונס מחמאות ומביע בפומבי, באופן מעורר קנאה, הערצה גדולה לבת זוגו הנמצאת באור הזרקורים. רבים הימרו שג'אבור תפרוש מהספורט המקצועי לטובת הקמת משפחה, כמו שמצופה בעולם הערבי מנשים בגילה, אבל היא נהגה אחרת.

ה"אביב הערבי", כזכור, התחיל במחאה של צעירי תוניסיה למען דמוקרטיה, החופש ושוויון, ואונס היתה אז בהפוגה ספורטיבית, אבל בסופו של דבר היא המשיכה, והקשר שלה עם כרים הסתיים בחתונה. אין לי ספק שסרט אוטוביוגרפי על חייה יעשה מהקשר הזה מעדנים רומנטיים בעתיד.

"ווימבלדון לא היה חלום הילדות שלי; אין לנו מגרשי דשא ירוקים בתוניסיה", סיפרה אונס באחד הראיונות, בהתייחסה לכך שהטורניר בווימבלדון משוחק על מגרשי דשא, הנדירים היום יחסית. "משכו אותי דווקא משטחח החימר, עם העפר המוכר. החלום שלי היה להגיע לתחרות רולאן גרוס (אחת מארבע תחרויות הגרנד סלאם היוקרתיות, שמשוחקת על משטח חימר), אך כאשר הגעתי שנה שעברה ללונדון (כלומר לוומבלדון, ס"ס) והגעתי לרבע הגמר, התאהבתי בתחרות הזאת, והצבתי לי מטרה לחזור לכאן ולזכות".

תוניסיה כמודל למהפכה נשית

כשהמטוס שהחזיר את ג'אבור מווימבלדון נחת בתוניס, המונים חיכו לאלופה המקומית עם דגלי תוניסיה, תמונות, תזמורות ולהקות נשים. ניגנו את ההמנון הלאומי. היו שם גם הרבה דמעות. "אנחנו הנשים חזקות מאוד", אמרה ג'אבור למקבלי הפנים. "לאישה התוניסאית, והערבית בכלל, אם זה בטניס או בתחומים אחרים, ולכל הנשים ששומעות אותי היום, אני אומרת: המשיכו הלאה בדרך ההצלחה, אלוהים איתכן".

נשיא תוניסיה, קייס סעיד, בירך את ג'אבור, וכך עשתה גם ראשת הממשלה, פרופ' נג'לא בודן רמדאן, שגם היא עשתה היסטוריה פמיניסטית בכך שהיתה לאישה הראשונה בתפקיד הזה בעולם הערבי. היא עושה, כנראה, עבודה טובה בינתיים.

למרות שמה שמכונה "העולם החופשי" שבוי היום בידי ממלכת סעודיה ומקורות האנרגיה שלה, ומעלים עין ממשטרים דכאניים המדירים נשים מכל עשייה ציבורית פוליטית וחשובה, כמו שקורה בסעודיה ובמדינות אחרות במפרץ הפרסי שהמערב אוהב לאהוב, המהפכה הדמוקרטיה בתוניסיה צועדת לה לאט לאט, והנשים והגברים הליברלים במדינה משיגים הישגים, גם אם תוך קשיים רבים.

הפרלמנט העביר חוקים המחזקים את מעמדן של נשים, בין היתר איסור הפוליגמיה בחוק; שוויון מגדרי מלא ברשימות בבחירות לפרלמנט – כלומר ייצוג של חמישים אחוז לנשים בשיטת הזיגזג, גבר-אישה, גבר-אישה, כדי לא לדחוק נשים לתחתית הרשימות; ביטול חוקי הירושה לפי השריעה האסלאמית כך שיינתן שוויון מלא לנשים, במקום נתח כפול מהירושה לגברים (للذكرحق الانثيين, לזכר זכות לשניים).

המהפכות האלה הביאו את סעודיה, כמנהיגת האסלאם השמרני, להוציא את תוניסיה מפורום מדינות האסלאם. אבל הנשים בתוניסיה, ואונס ג'אבור בראשון, לא מתחרטות על כך שהוציאו אותן מהמועדון הזה. הן מעדיפות להיכנס למועדון אחר בין אומות העולם, שבו נשים ערביות מובילות את המהפכה.

מברוכ לאונס ג'אבור על הישג הזה, ומברוכ לנשות העולם הערבי על כך שאימצו את ג'אבור כמודל לחיקוי הזה ואף העניקו לה את הכינוי "שרת האושר".