גברים שרוצים לשמור על הפטריארכיה. לא "תא אסלאמיסטי" רדום

מקרים דומים התגלו במוסדות אקדמיים אחרים אבל הם טופלו בשקט. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: דודו גרינשפן / פלאש 90)

נשיא אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' דניאל חיימוביץ, התארח באירוע שבתרבות בבאר שבע וסיפר שבמוסד שלו נחשף "תא אסלאמיסטי", שפעל כמשמרות צניעות ואיים על סטודנטיות וסטודנטים.

"(הם) צילמו סטודנטיות בדואיות ושלחו את התמונות בחזרה לחמולות שלהן, אם הן לא היו מספיק צנועות", סיפר חיימוביץ. האוניברסיטה איתרה את התא, וגרמה להפסקת פעולתו. "איימנו עליהם, הם נבהלו", אמר.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

את הידיעה המרעישה לכאורה הזו, שפורסמה במוצאי שבת, קראתי כמה פעמים. לא הבנתי מדוע נעשה שימוש בטרמינולוגיה צבאית-ביטחונית כדי לתאר הטרדה מינית וחברתית של צעירות ערביות, ואיום עליהן בתוך קמפוס אקדמי בשם הדת. אבל כנראה "חשיפת תא אסלאמיסטי" בנגב נשמע הרבה יותר מפחיד מידיעה על כמה גברים שוביניסטים אלימים, שמסתובבים חופשי באוניברסיטה ומתנהגים כשומרי הסף של הפטריארכיה.

במקום לתאר את העובדות כמו שהן, נשיא האוניברסיטה זרם עם הנרטיב הרווח בתקשורת הישראלית בימים אלו, ולפיו האוכלוסייה הבדואית בנגב היא אלימה, קיצונית אסלאמית, תומכת דאעש, הפועלת כארגון טרור חשאי שמכשיר פעילים בתאים רדומים, שיתעוררו מתישהו ויעשו רע ליהודים, ועל הדרך גם לנשים, בדיוק כמו טאליבן. התיאור הזה, מפי נשיא האוניברסיטה, נותן אור ירוק לדחפור ההסתה נגד האוכלוסייה הבדואית להמשיך לדהור.

עכשיו בואו ננסה לעשות סדר בנושא עצמו. העניין דורש טיפול יותר רציני מאשר "איימנו עליהם והם נבהלו", כאילו הנהלת האוניברסיטה והגברים שאיימו על הנשים המוסלמיות הן שתי כנופיות רחוב, שנלחמות ביניהן על השליטה בקמפוס.

משגיאות התמלוגים הקשות ever pic.twitter.com/OEyfNoQ6QD

— Roy Katz רועי כ"ץ (@roy_katz) May 30, 2018

ראשית, הפיקוח החברתי המדכא – הפוגעני והאלים לפעמים – נגד צעירות ערביות במרחב הציבורי, אם זה במקומות עבודה או באקדמיה הוא בעיה ידועה. אני לא בטוחה שיש התארגנות מסודרת, אבל בהחלט ייתכן שקיימות חבורות של גברים, שמתגייסים כדי לצבור כוח על גבן של נשים. הרי מי יכול להתנגד לערכי הדת, הצניעות, והמסורת?

משמרות הצניעות הוא מונח שהומצא בכלל בחברה החרדית היהודית, וחדר לחברה הערבית עם אותם כלים דתיים שנועדו לדיכוי מגדרי של נשים בידי גברים. נכון שהמודל קיים גם בערב הסעודית, שם המדינה מממנת מנגנון שמן של משמרות צניעות ( هيئة الأمر بالمعروف والنهي عن المنكر). בעיקרון המנגנון הזה אמור להיות מקביל למפקחי הכשרות בישראל, אך הכשרות בסעודיה כוללת התנהלות מגדרית כשרה לפי הדת, כמעט כמו במאה שערים.

לצערי הרב אין מוסד אקדמי שלא נתקל בבעיה הזו מקרוב או מרחוק. בכל מכללה או אוניברסיטה פועלים גברים שנותנים לעצמם את הזכות לרדוף, לתעד, לבקר ולשדר את התנהלות הסטודנטיות הצעירות האלו ולאיים עליהן: צעירות ממזרח ירושלים באוניברסיטה העברית, צעירות במכללת אחווה, ספיר, מכללת קיי, וגם באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

נשים מוחלשות – שהגיעו לאקדמיה בעמל רב, מתוך רצון עז לפרוש כנפיים ולהתקדם ולהתגבר על מכשולים בתוך המשפחה, במיוחד אם הן הראשונות בשבט או בכפר שיוצאת לדרך הזו – הן טרף קל לגברים אלימים ושתלטנים, החמושים בטלפון חכם ובדעות שוביניסטיות חשוכות של דיכוי, שליטה ועליונות גברית ריקה.

עבור הצעירות אלו, כל סמסטר בלימודים הוא צעד גדול קדימה. אצל גברים רבים, במיוחד בחברות שמרניות, הצעד הזה נתפס כמערער את מעמדם כריבון, כשולט בלעדי בכמה שיותר נשים. משם הדרך לפגיעה ואלימות כלפי הנשים היא קצרה, כמובן.

לפני כמה חודשים הרציתי באחת מהמכללות בנגב על אלימות מגדרית ואקטיביזם. אחרי ההרצאה ניגשו אלי כמה צעירים והראו לי סרטונים מהטיקטוק, שהפיץ צעיר אנונימי. הוא צילם בסתר, בהסעה, סטודנטיות ערביות מצחקקות ומדברות בפתיחות כביכול. סרטון אחר תיעד צעירות יושבות על הדשא יחד עם סטודנטים גברים. סרטון אחר הראה סטודנטית מתהלכת ומדברת עם סטודנט אחר בקמפוס.

לכל הסרטונים התלווה כיתוב של הסתה וקריאה למשפחות של הצעירות לפקוח עיניים, ולראות "לאן הן שולחות את הבנות שלהן".

למדו ממשמרות הצניעות אצל החרדים. כרזה בירושלים (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

במקרה הזה, כך סיפרו, סטודנטים אחרים (גברים) גילו את זהותו של הסטודנט המטריד הזה, מסרו את שמו לנפגעות, ואפילו הוגשה תלונה. הצעירים האמיצים האלו אמרו לי שהם מאוד מזדהים עם המסר של ההרצאה. הייתי גאה בהם. לפי הטרמינולוגיה של נשיא אוניברסיטת בן גוריון, אולי מדובר בתא פמיניסטי אקטיביסטי בדואי שפועל בסתר בקמפוס.

אני חייבת לציין לשבח גם הנהלת מכללת ספיר, שם ביחידה לייעוץ ולשילוב סטודנטים ערבים נתקלו לפני כמה שנים במקרה של איום וסחיטה נגד צעירה. המרצים וההנהלה התייחסו למקרה ברצינות, התייעצו עם ארגוני נשים, וארגנו אירועים להעלאת המודעות לנושא הבטיחות והמוגנות המגדרית (מונח שהמצאתי במהלך הטיפול במקרה הזה).

הלימודים של הסטודנט, שהואשם במעשה, הופסקו, למרות שהיה בשנה ג'. למתלוננות נבנתה מעטפת טיפולית עד סוף הלימודים, והדבר עודד צעירות אחרות לבקש עזרה, לשתף ולדבר. המכללה טיפלה בעניין בשקט, בכבוד ובאחריות, בלי הסתה, השחרה, ובלי קונוטציה דתית,  לאומית או צבאית או התפארות בחיסול "תא אסלאמיסטי".

אני בטוחה שבקמפוס בן גוריון יש מרצות ומרצים מדהימים, שיש להם רגישות חברתית ומגדרית ומסייעים לצעירות וצעירים בדואים, שעוברים פגיעה על רקע מגדרי או תרבותי. כי הרי הדרך הכי טובה להילחם בבעיה הזו היא להעלות את המודעות אצל הסטודנטיות והסטודנטים כלפי יחסי הכוח, ולפרק לאט לאט את תסביכי ההיררכיה המגדרית, שנולדנו כולנו לתוכה.

חשוב גם לעבוד מחוץ לכותלי הקמפוס, הרי הסכנה לנשים האלה אורבת בתוך הקהילה והמשפחה המורחבת, ולא בכיתת הלימוד או בתא המשפחתי הקטן, שאפשר לצעירה להגיע בכלל ללימודים. מעגלי ההסתה וההפחדה רחבים יותר ולכן צריך לטפל גם בהם.

ולא פחות חשוב: חייבים להגיע אל אותם סטודנטים מטרידים ולא להסתפק בשיחות נפש אתם, אלא לזמן אותם לוועדת משמעת ולא לפחד ולהגיש תלונה בשם המוסד עצמו. אפס סבלנות להתנהגות פוגענית כלפי נשים. אין פה פשרות, ולא צריכות להיות.

מדובר אוניברסיטת בן גוריון נמסר: "האוניברסיטה מחויבת להבטיח לכלל הלומדות והלומדים בשורותיה מכלל המגזרים סביבה אקדמאית נאותה, בטוחה וסובלנית. מכשהגיע אלינו מידע על 'משמרת צניעות' שמתעדת נשים בדואיות שמתהלכות שלא על פי תפיסותיהם, פעלנו במהירות ובנחישות עם מחלקת הביטחון שלנו ובעצה עם הגורמים הרלוונטיים ודאגנו שהפעילות הזו תיפסק והיא אכן הופסקה. מדובר במקרה חריג בקמפוס שלנו שלא מעיד על הכלל".