שני סרבני מצפון שוחררו אחרי יותר מ-120 יום בכלא הצבאי

שני סרבני מצפון, שחר שורץ (18) ואביתר רובין (19), שוחררו מהצבא אתמול (יום א') לאחר ששהו 130 ו-122 ימים בכלא הצבאי, בהתאמה. השניים הם חלק מארבעה צעירים, שהצהירו ב-4 cספטמבר על סירובם להתגייס במחאה על הכיבוש והאפרטהייד. מאז נשפטו לכמה תקופות מאסר כל אחד.

בחודש שעבר, הסרבנית עינת גרליץ השתחררה לאחר שריצתה 87 ימי מאסר. כעת, לאחר שחרורם של שורץ ורובין, נותר בכלא רק נוה שבתאי לוין, שנשפט בשבוע שעבר ל-45 ימי מחבוש נוספים. הארבעה נשפטו לתקופות מאסר ארוכות ממה שהיה מקובל בשנים האחרונות לגבי סרבנים. ברשת "מסרבות", שמלווה אותם, אומרים שייתכן שמדובר בהחמרת היחס כלפי סרבנים, אולי מתוך חשש בצבא שבעקבות כינון ממשלת הימין, תירשם עלייה במספר הסרבנים.

מפקד מיט"ב (לשכת גיוס) הורה לשחרר מהצבא את שורץ ורובין, שריצו חמש ושש תקופת כליאה, על סעיף "התנהגות רעה וחמורה". בוועדה, שהתכנסה אתמול, אחד הסגנים של מפקד מיט"ב בדרגת סגן אלוף אמר לשורץ ורובין כי הוא "מאוכזב" מהם.

"הוא האשים שאין לי סולידריות כי צה"ל משמעו סולידריות", אמר שורץ ל"שיחה מקומית". "עניתי לו שיש לי סולידריות עם הפלסטינים שתחת דיכוי, ולכן אני בוחר לא לשתף פעולה עם הצבא. אבל לא היה דיאלוג. הם (הצבא) היו צריכים את המשחק של 'האם (אנחנו) ניכנע'. הם ראו שלא, ונתנו לנו פטור".

"רק בסוף הקצין אמר לי שקיבלתי פטור", הוסיף רובין, "הייתי בלחץ. במהלך השיחה הוא דיבר על שֵם הכלא, נווה צדק, כי הם קישרו בין צדק לכליאה. הוא שאל אותי אם מגיע לי פטור, ומה למדתי מהזמן בכלא".

איך אתם מסכמים?

שורץ: "אני שמח שנגמר. נמאס לי מהכלא, לא טוב שם. הם לא אמרו עד מתי יחזיקו אותנו, חששתי שזה יימשך עוד זמן, בגלל האווירה במדינה, אפילו בבוקר לא אמרו לנו אם לוקחים אותנו לוועדה או לכלא. זה לקח נצח, אבל אני לא מתחרט על ההחלטה לא לשתף פעולה עם צה"ל, ולנקוט עמדה פעילה נגד המשטר פה ונגד הכיבוש".

רובין: "היה בסדר בכלא. קראתי מלא ספרים, עד האמצע לא סבלתי. מפקד מיט"ב הפעיל תנאי של 15 יום בכליאה הרביעית. קיבלנו 45 יום, פלוס 15 על תנאי על נפקדות, זה יצר מצב שהייתי 70 יום רצוף בכלא. זה היה קשה".

היה קשה כשנגמרו לי הספרים

ניהלתם שיחות עם האסירים?

שורץ: "בשלב מסוים הפסקתי עם זה, אבל בהמשך, בגלל שלא אהבתי לחיות בשקר (להסתיר מדוע נכלא, א”ז), חזרתי לדבר ולספר. בכליאה האחרונה שמו אותי בפלוגה ב', שם ישבתי עם סוחרי סמים ונשק, אז זה היה יותר קשוח, אבל רוב האנשים בכלא הם עריקים שיושבים כמה שבועות והולכים הביתה".

רובין: "אחרי שבועיים בכלא הפסקתי, כי השיחות חזרו על עצמן, והיו באותה תבנית. אני מדבר על הנכבה, טיהור אתני או אפליה, כיבוש, ואומרים לי 'זה מגיע להם'. זה לא היה שווה את הזמן. מדי פעם היו שיחות עם סוהרים, ששאלו או שמעו עליי. הם לא ידעו מה זה הגדה המערבית או הקו הירוק, ותהו אם זה באמת שווה להיות בכלא בשביל זה".

 איך אתם מרגישים עכשיו, אחרי חודשים של כליאה, לגבי הבחירה לסרב?

שורץ: "אני חושב שהמעשה שעשינו לא מאוד פופולרי משום שהוא הולך נגד מה שאנשים מאמינים וחושבים, זה יוצר תחושה של כעס, אז קשה לדבר על זה. אני מקווה שאנשים מקשיבים לנו ושיצרנו אימפקט. אנשים זיהו אותנו בכלא בגלל כתבות שהתפרסמו עלינו. זה אומר ששמו לב אלינו".

רובין: "אני שלם עם ההחלטה, שמח איתה, תמיד אהיה גאה בה. זה מאוד משפיע. יש לי חברים שמשרתים בצבא, והשיח איתם מאוד השתנה, המוטיבציה שלהם מתערערת, וככל שיהיו יותר סרבנים, זה ימשיך להתערער. קיבלתי הרבה פניות, חיזוקים, בעיקר חברים מהתיכון, טיפה מהמשפחה. קיבלתי מעט מאוד ביקורת שלילית”.

חשתם שהצבא מחמיר איתכם בגלל המצב הפוליטי או מחשש לגל סרבנות?

 שורץ: "הפרידו אותנו בכלא כי היה אכפת להם שאנחנו ארבעה יחד. מפחיד אותם שיהיו עוד (סרבנים), שאנחנו סימן לבאות. אני חושב שזה שדנו אותנו לכליאות יותר ארוכות מבעבר, וזה שלא אמרו לנו מה יהיה, מלמד על החשש שלהם, ועל ניסיון להרתיע".

רובין: "החמירו איתנו לדעתי בעקבות כתבה בכאן 11. מיד לאחר מכן קיבלנו את ה-45 יום, הכי הרבה זמן שקיבלנו עד כה, אבל קשה לדעת אצל הצבא מה עושים בכוונה ומה לא. קרה שחלק מאיתנו נשפטו לזמנים שונים באותו היום".

מה היה הכי קשה?

שורץ: "חוסר הוודאות מתי נשתחרר. יתר הכלואים סופרים עד יום השחרור שלהם. אנחנו ידענו שיגיעו עוד ימי כליאה. בכל פעם לא ידענו לאיזו תקופה נישפט, יש הבדל בין 20 ל-30 יום בכלא. ה-45 (ימי כליאה שקבעו לנו בנובמבר, א"ז) היה מפחיד קצת. בסוף ערערנו, ורק אביתר ישב 45".

רובין: "הכי קשה היה כשנגמרו לי הספרים. בדרך כלל, כשיצאתי, הכנתי רשימה שהתבססה על ספרים ששמעתי עליהם מחברים או מהאינטרנט, ואז שמחתי לבלות שבועיים או שלושה בקריאה. אבל אז אחרי חודש וחצי, יצאתי ליום אחד ומיד חזרתי לכלא, בלי ספרים חדשים, אז תקופת הכליאה הזו היתה נורא משעממת ומאוד מדכאת".