"ניסינו" אינו תירוץ שיעמוד בפני בורא עולם

מראשית חודש אלול אנחנו בימי חשבון נפש, אמירת סליחות ובקשת סליחה מאלו שפגענו בהם.ן. פעמים רבות אנחנו יודעים להפנות אצבע מאשימה נגד אחרים.ות, אבל באלול ובעשרת ימי תשובה אנחנו נדרשים לשאול את השאלה "איפה אני לא הייתי בסדר, וצריך להשתפר".

קל מאוד להפנות את האצבע כשמדובר במאמצים לגרש פלסטינים בשטחים הכבושים, וזה בכלל לא דבר חדש. במשך שנים, מתנחלים.ות זוממים.ות לנשל ולגרש פלסטינים.ות, בגיבוי המדינה, במישרין ובעקיפין. וכבר בפברואר 2021, זאב חבר (זמביש), אסטרטג ותיק של מתנחלים שהורשע בטרור נגד פלסטינים, אמר בכנס אמנה שהוא עומד בראשו שהדרך הכי טובה לתפוס אדמה פלסטינית היא באמצעות "חוות רועים", כי כל חווה יכולה לתפוש אלף דונם. ואנחנו מכירים.ות מאחזים שמשתלטים על אלפי דונמים בעזרת העדרים שלהם.

למרות כל זאת, ואף שאנחנו מקפידים לומר שהנישול והגירוש הם מדיניות של ממשלות ישראל, מגיני.ות זכויות אדם ותיקים אומרים שאינם זוכרים.ות תקופה רעה כמו היום. כפי שניתן לראות, בין השאר, במסמך של עמותת תורת צדק, ב-2023 המתנחלים מצליחים לקדם תוכנית "לנקות" את השטח שבין כביש אלון העליון ובין כביש 90 בבקעת הירדן מנוכחות פלסטינית. מאז סוף מאי, ברחו שלוש קהילות רועים פלסטינים מביתן לאורך כביש 458 (כביש אלון), שבו גרו עשרות שנים – וקהילות נוספות נמצאות בסכנה.

>> המטרה הושגה: 150 אלף דונם, כמעט נקיים מפלסטינים

קהילות הרועים האלה סופגות למעשה שלוש מכות. הראשונה היא האלימות והאיומים שמפעילים עליהן המתנחלים. השנייה היא המכה הכלכלית, כשנמנעת מהם הגישה לשטחי מרעה, בזמן שעדרי המתנחלים פולשים ואוכלים את התבואה שזרעו הרועים עבור עדריהם. זה מאלץ את הרועים.ות לקנות מספוא בכמויות גדולות פי שניים עד שלושה לעומת הכמות שרכשו בעבר, בזמן שמחיר טון מזון לעדרים עלה מ-1,000 שקל ל-1,400 ואף ל-2,000 שקל, בין השאר בגלל המלחמה באוקראינה.

המכה השלישית היא לחצים של המדינה, שמופעלים באמצעות צווי הריסה, הקצאות שטחים למתנחלים, סגירת שטחים בפני הפלסטינים, אי הגעה של כוחות הביטחון או אפילו עמידה שלהם מנגד כשמתנחלים תוקפים פלסטינים.ות, אי טיפול בתלונות ועוד.

בעין סמיה, אחת הקהילות המאוימות, הקש ששבר את גב הגמל אולי היה כששוטר החליט שהעדר של הבדואים היה גנוב, והזמין את המתנחלים להעמיס אותו על טנדרים ולקחת את בעלי החיים. אנשי הקהילה אמרו שבמשך שנים הצליחו לעמוד כנגד הלחץ והאלימות של המתנחלים, וגם הצליחו להתמודד עם ההפסדים הכלכליים – אך הם לא מסוגלים לעמוד מול עוצמת המדינה.

בסוף יוני הוקם מאחז חדש על דרך הגישה של הקהילה. הבדואים לא יכלו לצאת בלילה, וגם במשך היום המתנחלים חסמו לעתים את הדרך עם העדר שלהם או כלי הרכב שלהם. רוב המשפחות בקהילת אל בקע ברחו ב-11-12 ביולי השנה. המשפחה האחרונה עזבה בספטמבר.

הבית הכי קרוב למאחז עלה באש בשש וחצי בבוקר ביום שישי, 7 ביולי. אנשי הקהילה ביקשו שנלון אצלם.ן שני לילות. עשינו את זה. ביום ראשון בבוקר הזכרתי שביקשו רק יומיים, ואמרתי שאין לנו אפשרות להמשיך ללון שם כל לילה, אבל שיודיעו לנו אם יש בעיות ונגיע מתי שאפשר.

שאלתי אם זה בסדר. ענו שכן.

ביום שני התחילו לפרק ולארוז.

לא מזמן שאלתי את אבו עיד, אחד ממנהיגי קהילת אל בקע, אם הם.ן היו נשארים.ות במאהל אל בקע אילו היינו נשארים שם 24/7. אמר שכן. יותר מאוחר, כשראה כמה שזה הסעיר אותי, אמר שהוא לא בטוח שהיו נשארים. אני לא יכול להתעלם מהרגשה שאילו היינו יכולים.ות להיות איתם בשעתם הקשה, ייתכן שהיו מחזיקים.ות מעמד ולא נאלצים לנטוש את בתיהם.ן.

הקהילה בקבון ברחה מבתיה זמן קצר לאחר מכן. גם בקבון היו התלבטויות מה אנחנו מסוגלים.ות לעשות, אם כי שם האתגר הגדול היה שהתושבים והתושבות כל כך פחדו מאיומי המתנחלים כי ינקמו בהם אם יראו אותנו יחד עם הקהילה, שדחו הצעות לשמירה שלנו עד שכבר היה מאוחר מדי.

ברוך ה', היום אנחנו במקום אחר. יש לנו קבוצה גדולה של מגיני.ות זכויות אדם, ואנחנו מגלים.ות נוכחות בקהילות כמו עין א-רשאש ו-ואדי סיק, שכרגע נמצאות על הכוונת. בראשית יולי, כאשר קהילת על בקע התמודדה עם המאחז החדש, עוד לא היה את מספר הפעילים.ות שיש היום. אז לא היינו מסוגלים.ות לעשות אז את מה שאנחנו מסוגלים.ות לעשות עכשיו.

ביקשתי סליחה מאבו עיד, והבטחתי שנמשיך לעשות מה שניתן לפנות את המאחז ולאפשר לקהילה לחזור.

סליחה אמיתית מחייבת תיקון,

עלינו לעשות הכל כדי לאפשר לקהילה לחזור לבתיהם.ן, שבהם גרו עשרות שנים. להבדיל מרוב המאחזים החדשים שצמחו ב-2023, המנהל האזרחי כן "פינה" פעמים את המאחז שהפך את החיים באל בקע לגיהינום – ב-29 ביוני, לפני שהקהילה ברחה, וב-18 ביולי, כשנותרו שם רק שתי משפחות ולפני שהמשפחה האחרונה עזבה. כל פעם, המתנחלים בנו את המאחז מחדש בתוך כמה שעות.

כל אחד.ת יכול להחליט לעצמו.ה אם באמת המינהל של בצלאל סמוטריץ' התכוון לפנות את המאחז, או שזו היתה הצגה מלכתחילה, כמו ה"פינוים" בממשלות קודמות, שהחזיקו מעמד כמה שעות יותר, או אפילו כמה ימים, עד שנבנו מחדש, בעזרת קמפיינים של גיוס המונים פומביים.

הרמב"ם מלמד שתשובה אמיתית היא כאשר לאדם יש הזדמנות לבצע את אותה העבירה, והוא/היא לא מבצע אותה. לא כולם.ן האמינו שניתן לעמוד במשימה, ולהפגין נוכחות כפי שאנחנו עושים.ות היום בקהילות בסכנה. מאחר שהתעוררתי מאוחר מכדי להציל את הקהילות של עין סמיה, אל בקע וקבון, ולאחר שמשפחות בודדות ברחו מקהילות נוספות, אמרתי ש"לא יכולים.ות", לא נמצא בלקסיקון שלי.

אין לנו אשליות בנוגע לכוחות שעומדים נגדנו או לגבי הסיכויים להצלחה, ויש לנו הכרה מלאה בכך שנוכחות בקהילות היא רק אצבע בסכר, שנועדה בעיקר להרוויח זמן. על מנת למצוא פתרון אמיתי, המחויבות שלי בימי סליחות השנה היא שיחד עם חבריי וחברותיי, לא נחזור על אותה עבירה של "אנחנו לא מסוגלים.ות".

אחרי שביקשתי סליחה מאבו עיד, אצטרך ביום כיפור לבקש סליחה מהאחד המאחד את כולנו שנבראנו בצלם. גם "ניסינו" לא מספיק, אם במבחן התוצאה התברר שלא עשינו די. "ניסינו" אינו תירוץ שיעמוד בפני בורא עולם. אבל אני מקווה שגם אם לא נצליח להציל את הקהילות שעל הכוונת, מתוך מטרה למחוק כל נוכחות של קהילות רועים בין כביש אלון בבנימין ובין כביש 90 בבקעת הירדן, לפחות אוכל לומר לזכותי ולזכותנו שעשינו את כל מה שהיה ניתן לאל ידינו.

אנחנו זקוקים.ות למחויבות של כל מי שמבין.ה את גודל העוול כדי לעמוד בהתחייבות שלנו. להרשמה לנוכחות בקהילות הפלסטיניות שנמצאות בסכנת גירוש לחצו כאן.

 הרב אריק אשרמן הוא מנכ"ל עמותת תורת צדק