תורה, מדעים ותכנות: החינוך החרדי-ממלכתי צובר תאוצה

לכבוד החג, הנה מעט חדשות טובות על התפתחותו המרשימה של זרם החינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח). הזרם, שהוקם לפני עשור בהצנעה מכוונת, כדי שלא יעורר התנגדויות, פרץ לאחרונה אל המרחב הציבורי, עם פרסום מהדורה ראשונה של "ירחון מוסדות הממ"ח", המצטרף לעמוד הפייסבוק ואתר האינטרנט של אגודת ידידי הממ"ח.

החינוך הממלכתי-חרדי, על פי אגודת הידידים, "מקדם חינוך לערכים, ידע תורני איכותי ומיומנויות יסוד באמצעות הוראה מקצועית ופדגוגיה מתקדמת". במילים שלי: חינוך חרדי במלוא מובן המילה, שלא רק שאינו נבהל מהשכלה כללית ומדרכי הוראה חדשניות, אלא רואה בהם ברכה ותועלת לליבת מהותו של החינוך החרדי.

ראו למשל את מערכת השעות של כיתה ד'1 בבית הספר החרדי "אהבת ישראל" לבנים, הכוללת, לצד לימודי תורה, משנה, תפילה, הלכה, ופרשת השבוע; גם חשבון, אנגלית, פרויקט חקר, כישורי חיים ומדעים. או בית ספר "נתיבותיה", בית ספר חרדי מונטסורי לבנות, שהחליף את שיטת החינוך המסורתית "שבה הילדה היא אחת מתוך רבות", בגישה "הרואה את הילדה לפני הכל".

או למשל, בית הספר החרדי "בנות ירושלים", שבו, לצד לימודי הקודש ומגמות כגון אמנות, מוזיקה ומדע, יש גם מגמת "הייטקלאס", שבה לומדים: "שילוב לימודי קוד, שפת מחשב וכישורי הייטק, ככלים לרכישת מיומנויות וכישורים למאה ה-21". או בית ספר "בארי בשדה", שאימץ את גישת "מעיינות רבי חייא", המבוססת על התנסות בכיתה ובחוץ ועל אמנות ויצירה, המלווים כל פרק בלמידה.

כאשר מתקיים השילוב בין לימודי קודש לבין השכלה כללית ופדגוגיה חדשנית, מיד עולה השאלה: מדוע זה לא התקיים עד כה? ומדוע יש מי שעדיין מפקפקים בחשיבות ובנחיצות של השילוב?

האם הילד או הילדה החרדים אינם כפופים לאותם שלבי התפתחות קוגניטיביים, חברתיים ומוטוריים כמו כל הילדים בעולם? האם הם אינם זקוקים להתייחסות לצורכיהם הרגשיים? ובעיקר: האם זה לא מובן מאליו שאם נתייחס לצרכים וליכולות של כל ילדה וילד, גם בחינוך החרדי, הדבר ייטיב עם התפתחותם וגדילתם על פי ערכיה של החברה החרדית?

שני מועדים בהתפתחות

שני מועדים מרכזיים מסמנים את התפתחות החינוך הממלכתי-חרדי. ב-13 במאי 2013 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה 151, לחיזוק לימודי היסוד (הליבה) במערכת החינוך, ובכלל זה: "להסמיך את שר החינוך לבחון ייסוד חינוך ממלכתי רשמי לאוכלוסייה החרדית".

את המהלך הוביל שר החינוך דאז, שי פירון (יש עתיד), ומטרתו היתה לחזק את לימודי הליבה במגזר החרדי. ההנחיה נועדה לעודד מוסדות חינוך חרדיים לעבור ממעמד "מוכר שאינו רשמי" למעמד רשמי. כלומר, לעבור מחינוך המנוהל על ידי עמותות פרטיות, בתקצוב חלקי של המדינה וכמעט ללא פיקוח, אל החינוך הממלכתי, במימון ובפיקוח מלאים של המדינה.

המעבר אינו נוגע רק לתוספת של לימודי הליבה (לימודים כלליים או לימודי חול), אלא גם להכשרה ולהסמכה של המורות והמורים על פי הנחיות משרד החינוך, להעסקתם על ידי המדינה, בגובה השכר ובתנאי העבודה, לשימוש בספרי לימוד ועזרי הוראה שאושרו כראויים, ולפיקוח על תנאי הלימוד וארגון הלימודים בבתי הספר.

המועד השני הוא 22 בנובמבר 2023, כאשר השרה היוצאת יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה) פרסמה (לאחר הבחירות האחרונות ולפני כינון הממשלה הנוכחית), את חוזר המנכ"ל "מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי". החוזר מעגן לראשונה את מעמדם המשפטי של מוסדות הממ"ח.

קשה שלא לשים לב שבשני המועדים האמורים, המפלגות החרדיות לא היו שותפות לקואליציה הממשלתית. המפלגות, יהדות התורה וש"ס, מתנגדות לחינוך הממלכתי-חרדי, שכן כל אחת מהן מחזיקה במערכת חינוך עצמאית ופרטית משלה: מרכז החינוך העצמאי, ורשת מעיין החינוך התורני בני יוסף.

המעמד המשפטי של הממ"ח

עורך הדין הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה, מלווה את מאבקם של מוסדות הממ"ח להכרה מראשית דרכם. רייכמן מסביר כי הקמת הזרם על ידי השר פירון לא לוותה בהסדרה משפטית, בחוק או בתקנות. כתוצאה מכך, כדי להקים מוסד ממ"ח היה הכרח בהורים בעלי עניין ויכולת שיניעו את התהליך בקהילותיהם, וברצון הטוב של גורמי השלטון בכל רשות מקומית, שיענו לבקשת ההורים.

במחקר מדיניות, שפורסם ב-2018 על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, נטען כי מדיניות משרד החינוך להקים את הממ"ח "תוך שמירה על שקט תעשייתי" התבררה כטעות. לדעת עורכי המחקר, שי קציר ופרופ' לטם פרי חזן, חוסר ההסדרה הותיר את הזרם ללא כלים להתמודד מול ההתנגדויות שאכן התעוררו בקהילות החרדיות. בלחץ הממסד החרדי, נמנעו רבים מלעבור לזרם החדש, ובשלוש השנים הראשונות לקיומו הצטרפו אליו רק 37 בתי ספר.

רייכמן מוסיף ומסביר כי פרסום חוזר המנכ"ל שינה את מאזן הכוחות, שכן הוא מחייב את הרשויות המקומיות. בהתאם לכללים המקובלים לפתיחה של מוסדות חינוך ממלכתיים רשמיים (שלא כאן המקום לפרטם), תידרש הרשות המקומית להיענות לבקשה של הורים, למשל על ידי הסבה של מוסד קיים למוסד ממ"ח, פתיחה של מוסד ממ"ח חדש, או מימון הסעות למוסד ממ"ח ברשות סמוכה.

להערכת רייכמן, טוב היה אם הסדרת הממ"ח היתה נעשית במסגרת חוקי החינוך, לרבות דיון פומבי בכנסת ובוועדותיה. אולם כבר במצב המשפטי הנוכחי (חוזר המנכ"ל) ניתן לומר כי "הרכבת יצאה מהתחנה". לזרם החינוך הממלכתי חרדי נכונו עדיין מאבקים ואתגרים, והוא עדיין קטן מאוד בהיקפו, אולם לא נראה שניתן להחזיר את הגלגל לאחור.

זרם קטן אך עם הבטחה לעתיד

על פי נתוני משרד החינוך (אתר במבט רחב) לשנת הלימודים הנוכחית, בכל מסגרות החינוך החרדי לומדים כ-520 אלף תלמידות ולתלמידים. כרבע מהם בגיל הגן, מחציתם (268 אלף) בגיל בית ספר יסודי, וכרבע בחטיבה העליונה.

בחינוך הממלכתי חרדי לומדים השנה 17,380 תלמידות ותלמידים, ב-234 גני ילדים ו-72 בתי ספר. הממ"ח מהווה אם כך רק 3.3% מכלל תלמידי החינוך החרדי. עם זאת, ניכר גידול מתמשך ויציב במספר התלמידים במהלך עשר השנים מאז הוקם הממ"ח, כפי שניתן לראות בתרשים בראש הכתבה.

הדירוג החברתי-כלכלי של הלומדות והלומדים בממ"ח טוב יותר מאשר הדירוג החברתי של כלל החינוך החרדי. ניתן לראות בתרשים הבא כי בכלל החינוך החרדי (עמודות כחולות) מרבית הלומדים מדורגים באשכולות הנמוכים 2 ו-3. לעומת זאת, בממ"ח (עמודות אדומות), מרבית הלומדים מדורגים באשכולות 5 ו-7 (מעמד בינייים גבוה).

שני נתונים בולטים כאן: ראשית, שיעור הבנים בממ"ח הוא 55%, והוא גבוה משיעור הבנים בכלל החינוך החרדי (50.7%). מכאן ניתן להסיק שהממ"ח אינו נתפס כבלתי הולם לחינוך הבנים, שהוא בדרך כלל שמרני יותר מאשר חינוך הבנות.

שנית, שיעור הלומדים בגנים בממ"ח הוא 34%, והוא גבוה משמעותית משיעור ילדי הגן מתוך כלל החינוך החרדי (25.6%). כלומר, בהנחה שהדור הצעיר בגנים ימשיך בלימודים בממ"ח בעת המעבר לבתי הספר היסודיים, הרי שיש לצפות להמשך הגידול של הממ"ח גם בשנים הבאות.

לסיכום, הנה דברים שכתבו פרופ' לטם פרי חזן וד"ר גלעד מלאך, בחוות דעת מומחים ששלח עו"ד הרן רייכמן למשרד החינוך ב-2020: "החינוך החרדי-הממלכתי אינו אינטרס רק של המשפחות החרדיות המעניינות ללמוד בו, אלא של החברה כולה". לשם כך, ולנוכח "מלחמת חורמה" שניהלו רבנים ופוליטיקאים חרדים נגד הזרם החדש, על המדינה להתגייס "ולהקים מוסדות חינוך חרדיים ציבוריים, במקום להטיל את האחריות להקמתם על גורמים בתוך הקהילה החרדית".