הכי חשוב, הכי מוזנח: ספר חדש על חינוך הגיל הרך

יש דרך אחת המוכרת לנו, שבה ניתן להעניק הזדמנות הוגנת לכל ילדה וילד: לתמוך בהתפתחותם בשנות חייהם הראשונות, באמצעות ההורים והמחנכות, שיעניקו להם טיפול רגיש וזמין. זאת כל התורה על רגל אחת.

הדברים מפורטים בספר אינטרנט חדש: "מש"י – מחנכות שנות ינקות", בהוצאת המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך במכללת אורנים (המרכז האקדמי לחינוך וחברה).

עיון בספר, שמהווה למעשה את תורת ההכשרה של מחנכות שנות הינקות, מגלה עד כמה המקצוע הזה הוא חשוב וחורץ גורלות. עתידם של הפעוטות תלוי ועומד על איכות המועמדות למקצוע, היקף הידע שהן ירכשו בהכשרה, ההתנסות המעשית והתרגול של פרקטיקות העבודה, והתנאים הפיזיים במעונות ובפעוטונים.

ואף על פי כן, מכל שלבי החינוך, זהו השלב המוזנח ביותר במערכת החינוך בישראל. לפי הדוח השנתי העדכני של ה OECD, ההוצאה הממשלתית לטיפול ולחינוך פעוט עד גיל 3 בישראל עומדת על קצת יותר מאלף דולר לשנה. בממוצע המדינות ב-OECD, ההוצאה הממשלתית גבוהה פי 11 (לוח B2.3, עמו 161).

אם רוצים לדבר על שוויון הזדמנויות בחינוך ועל צמצום פערים בחברה בישראל, הזנחת הגיל הרך היא נקודת ההתחלה.

התפתחות העצמי – חורצת גורלות

הספר מאגד 46 מאמרים הנוגעים בכל היבטי החינוך והטיפול: התפתחות הפעוטות, האינטראקציות החינוכיות, הפדגוגיה של הגיל הרך וסוגיות פרופסיונליות. כספר המותאם לאינטרנט, ניתן לדלג מתוכן העניינים ישירות לכל מאמר, ואף יש קישורי מעבר בין המאמרים השונים, בהתאם לתוכנם.

מבין הנושאים הרבים, אסכם קריאה בשלושה מאמרים, הנוגעים להתפתחות "העצמי". בשונה מההתפתחות התנועתית או השכלית, שאותן קל לזהות ולאבחן, התפתחות האישיות היא חמקמקה ומעט נסתרת. היא מתרחשת מתוך אין ספור אינטראקציות יומיומיות, שלא תמיד אנו ערים להן; והיא גם אינה מובחנת, כלומר לא ניתן לקבוע שדווקא אירוע ילדות זה או אחר ישפיע על התפתחות האישיות בכיוון זה אחר.

ואף על פי כן, קשה להגזים בחשיבות של התמיכה בהתפתחות אישיות עצמאית ובטוחה בגיל הרך. מחקרים בתחום מצביעים על קשר בין ההתפתחות הזו ובין יכולתם של הבוגרות והבוגרים להכיר בקיומם הנפרד מאחרים, להיות בטוחים בעצמם ואמפתיים לרגשותיהם ולצורכיהם של אחרים.

מחנכות משכילות שערות לתפקידן התומך

התחלתי אם כך עם המאמר של ד"ר סמדר דולב על התפתחות מושג העצמי (עמוד 387 בספר). המאמר מתייחס ליכולות ולהתנהגויות המבטאות מודעות עצמית, ולהשפעה שלהן על הערך העצמי (תפיסתו החיובית של הילד את עצמו), ועל ההתפתחות המינית-מגדרית.

את מושג העצמי חקר הפסיכולוג היינץ קוהוט. הוא טען כי הפעוטות מַבְנים את אישיותם אל מול התגובות שהם מקבלים מהסביבה לצרכיהם. ככל שהסביבה מתייחסת אליהם, ומתייחסת באופן אליהם חיובי (אמפתי), כך מתפתח מבנה עצמי שלם, יציב וחיוני.

בוודאי שיש תסכולים, הנובעים מהתנגשויות בין הרצון של כל פעוט לבין התגובות שהוא מקבל. אולם במערכת יחסים בריאה, הסביבה מתייחסת באמפתיה גם לתסכול ולכעס, ובכך מחזקת את ההרגשה שיש מי שער לצרכיו ולמצבו. במילים אחרות, יחס חיובי אינו בהכרח היענות לכל משובה, אלא הוא יחס חיובי ואמפתי לכל מצב.

"הסביבה" שמגיבה לפעוטות כוללת את ההורים ואת המחנכות המטפלות, ומכאן נובעת חשיבותו של המקצוע: ההתאמה של המחנכות לתפקידן, ההכשרה שהן מקבלות והפְנִיות שלהן לכל ילדה וילד חורצים גורלות.

מחנכות שמיומנויות ברפלקציה עצמית

המאמר של ד"ר דולב מפנה למאמר של פרופ' נעמה עצבה-פוריה העוסק ברפלקטיביות של מחנכות שנות הינקות (עמוד 233). רפלקטיביות היא היכולת לזהות מחשבות ורגשות, שמניעות את ההתנהגות שלי ושל אחרים. זאת היכולת לעצור, להתבונן על עצמי ועל הזולת, ולפרש את ההתנהגויות שלנו לא כדבר מה שרירותי או דווקאי, אלא כזה המבטא צורך.

בכל הקשור למחנכות שנות הינקות, נודעת חשיבות עליונה ליכולת של המחנכת להתבונן באופן רפלקטיבי על התנהגותה שלה. עליה לחפש מה מניע אותה, מה היא מרגישה ומה היא חושבת.

למשל, אם אחד הילדים אינו משתתף בסידור הצעצועים בסוף הפעילות, יכולה המחנכת להגיב כלפיו מתוך פרשנויות שונות של המצב: הילד מנסה אותי (מאבק כוחות), לילד אין גבולות, הילד נהנה לשחק, אני לא סמכותית מספיק, מנהלת הגן תכעס עלי, בעצם אין לחץ והוא יכול להמשיך לשחק, ועוד.

יהיו אשר יהיו המחשבות והרגשות שמניעות את המחנכת, עצם העלאתן למודעות (בתהליך הרפלקטיבי), תסייע למחנכת לגבש תגובה הולמת יותר למצב. תגובה הולמת היא בעצם אותו "יחס חיובי" שהוזכר לעיל, שמאפשר לילד לחזק את העצמי שלו.

התרומה העקיפה להתפתחות הפעוטות מחייבת, אם כך, שהמחנכות תפתחנה את היכולת הרפלקטיבית שלהן במהלך ההכשרה שלהן, כמו גם שיהיו פנויות וזמינות לעשות זאת מול  הפעוטות שבאחריותן.

מחנכות שמעניקות ביטחון לצאת אל העולם

מתוך המאמר האחרון, הגעתי אל המאמר של ד"ר אילה פרידמן על ההתפתחות הרגשית-חברתית של פעוטות עד גיל שלוש (עמוד 379). המאמר מדגיש את היכולת של המחנכות לטפח את תחושת הביטחון של הפעוט, לחקור ולהתנסות בעולם הסובב אותו.

בטחונו העצמי של הפעוט "לצאת אל העולם" נרכש מתוך הניסיון המצטבר. ראשיתו בטיפול זמין מבחינה רגשית, שמשמעותו היא לשים לב לצרכים של הפעוט ולווסת את הגירויים הפנימיים והחיצוניים שהוא חווה, כגון רעב, אי נוחות, רעש וכדומה.

ככל שהפעוט מקבל טיפול רגיש וזמין, מתחזק ביטחונו העצמי הראשוני. בהמשך, ככל שהוא סומך על עצמו ועל סביבתו, כך הוא מתרחק מהמבוגר המטפל בו, ומתנסה במצבים חדשים. הוא לומד מתוך הניסיונות המוצלחים, שאם וכאשר יקלע למצוקה, הוא יוכל לחזור אל המבוגר הזמין ולמצוא אצלו הגנה ונחמה.

ההתרחקות והחזרה מוגדרים כ"מעגל הביטחון". טיפול שאינו רגיש או אינו זמין מתרחש כאשר לא שמים לב לאיתותים של הפעוט או כאשר מגיבים כלפיו בעוינות. במקרים כאלה, התינוק עלול ללמוד שאין לו לאן לחזור. הוא עשוי להיראות עצמאי (מתרחק ומתנסה), אבל יראה סימני מצוקה, כגון בכי או תוקפנות.

כאשר הטיפול אינו עקבי, כלומר לעיתים זמין ורגיש ולעיתים לא, עלול הפעוט להימנע מהתרחקות מהדמות המטפלת מתוך חשש שלא יהיה לו לאן לחזור. פעוט כזה מפסיד הזדמנויות של חקירה והתנסות עצמית והתפתחותו מעוכבת.

העתיד נקבע היום – די להזנחה התקציבית

די בדוגמאות האחדות שהבאתי כדי לעמוד על היקף הידע ומיומנויות העבודה שעל המחנכות בשנות הינקות לרכוש ולסגל. הדברים קריטיים, שכן התפקוד העתידי של תלמידות ותלמידים, ושל בוגרות ובוגרים, נקבע בעת הבניית האישיות שלהן בשנים הראשונות לחייהם: מודעות עצמית, ערך עצמי, ביטחון עצמי, ויסות רגשי וכך הלאה.

כל המבנה הענק של תמיכה רגישה וזמינה בפעוטות, במסעם מתלות לעצמאות, מונח על כתפי ההורים, ועל כתפי המחנכות המטפלות בשנות הינקות. מכאן חשיבותה של אסופת המאמרים החדשה. אולם בזה לא די: ההזנחה התקציבית של הגיל הרך בישראל חייבת להפסק.