הימין משקר לגבי מידת האוטונומיה של בתי הספר, וזאת הסיבה

מחקר פיזה 2022 שהתפרסם בתחילת החודש מלמד כי האוטונומיה הניהולית והפדגוגית של בתי הספר בישראל היא גבוהה. כמעט בכל המדדים שנבדקו, האוטונומיה בישראל גבוהה יותר מאשר זאת הנהוגה בממוצע מדינות OECD.

יש בישראל גורמי ימין חברתי-כלכלי שמלבים את הדימוי השקרי, לפיו מערכת החינוך בישראל היא ריכוזית. הם טוענים כנגד "שלטון הפקידים" של המשרד וכנגד ארגוני המורות והמורים, שכביכול הם אלה המונעים חדשנות והתחדשות של מערכת החינוך.

המחקר מוכיח כי מדובר בטענות שווא. מטרת ההכפשות אינה להגביר את האוטונומיה (המצויה בשפע), אלא פירוק העבודה המאורגנת והחלשת גורמי המקצוע. בלעדיהם ניתן יהיה לשחרר את המדינה מאחריות תקציבית לחינוכם ולהשכלתם של בנות ובני השכבות החלשות. הם מדברים בשם האוטונומיה, אבל מבקשים לשחרר את העשירים מאחריותם החברתית.

אוטונומיה בתחום מינוי והרחקה של מורות ומורים

הממצאים שאציג מובאים בפרק 6 בכרך השני של מחקר פיזה 2022, לוח II.B1.6.1. משרד החינוך בישראל בחר שלא להתייחס בפרסומיו לכרך השני של הדו"ח ובו מידע חשוב ומעניין בנושאים כגון אקלים בתי הספר, מדיניות מיון התלמידים ודרכי הניהול של מערכות החינוך.

במסגרת מחקר האוטונומיה, נשאלו מנהלי בתי הספר מיהו הגורם המרכזי שמקבל החלטות בתחומים השונים. בתשובות ניתן היה לסמן שישה גורמי ניהול: צוות בית הספר בתפקידי ניהול פנימיים (כגון רכזי מקצוע ושכבה), מנהלת או מנהל בית הספר, הוועד המנהל או הבעלות על בית הספר, הרשות המקומית, המחוז או הפרובינציה והמדינה ומשרדי הממשלה המרכזיים.

על פי ממצאי המחקר, 78.5% מתלמידות ותלמידי ישראל לומדים בבתי ספר שבהם למנהלת או למנהל בית הספר אחריות מרכזית למינוי ולהעסקה של המורות והמורים. זהו שיעור אוטונומיה הגבוה ב-20% מהנהוג בממוצע מדינות OECD. שיעור האחריות של משרד החינוך בישראל (המטה והמחוזות) למינוי ולהעסקת מורים הוא מזערי, ונמוך בהרבה מהנהוג במדינות האחרות.

אם לא די בזה, גם האוטונומיה של מנהלות ומנהלי בתי הספר להשעות או להרחיק מורות ומורים היא גבוהה. 71% מהתלמידות והתלמידים לומדים בבתי הספר שבהם האחריות להרחקת מורים היא בידי המנהל, וזאת בהשוואה ל-48% בלבד בממוצע מדינות OECD (ראו תרשים). חשוב בעניין זה להבחין בין הרחקת מורה מבית הספר לבין פיטוריו מהמקצוע.

אוטונומיה בתחום תוכניות הלימודים

על פי המחקר, 41% מהתלמידות והתלמידים בישראל לומדים בבתי הספר שבהם המורות והמורים בעלי התפקידים בבית הספר (כגון רכזי מקצוע), הם שאחראים על עיצוב תוכנית הלימודים (מערכת השעות). אחוז דומה (43) לומדים בבתי ספר שבהם האחריות המרכזית היא של מטה משרד החינוך.

ניתן להבין זאת כאיזון סביר בין קביעת מדיניות לימודים כללית על ידי משרד החינוך, לבין יישום המדיניות בדרכים מגוונות על ידי הגורמים המקומיים בבתי הספר. בממוצע מדינות OECD האחריות לתוכנית הלימודים מפוזרת בין גורמים רבים יותר, בתוכם 33% למורים בתפקידי ניהול, ו-28% למשרד הממשלתי.

לאחר שנקבעה התוכנית הכללית, מי שבוחרים את התכנים הספציפיים לכל שיעור ושיעור ומי שבוחרים את ספרי הלימודי ועזרי הלימוד האחרים אלה בעיקר המורות והמורים. ממצא זה עלה גם במחקר קודם משנת 2018. בתחומים אלה האוטונומיה של בתי הספר בישראל גבוהה יותר מזו הנהוגה בממוצע מדינות OECD (ראו תרשים).

כך למשל, 49% מהתלמידות והתלמידים לומדים בבתי ספר שבהם המורות והמורים קובעים את התוכן הנלמד, גם אם מדובר בתוכנית לימודים (סילבוס) של המשרד. זאת לעומת 39% בממוצע המדינות. 80% לומדים בבתי ספר שבהם המורות והמורים בוחרים את ספרי הלימוד והעזרים, בדומה לקיים בממוצע המדינות (76%).

אוטונומיה בתחום תקציב בית הספר

בכל הקשור לכסף ולתקציב, התמונה מעט יותר מורכבת. 80% מתלמידות ותלמידי בתי הספר בישראל לומדים בבתי ספר שבהם המדינה קובעת את שכר המורות והמורים ואת מדרגות העלאת השכר. זאת לעומת 61% (למדינה ולמדינות הבת בתוכה) בממוצע מדינות OECD.

לצד מדינות שבהן הסכמי השכר הם קיבוציים, בדומה לישראל, ישנן מדינות הנוהגות בדרכים אחרות. למשל, בארצות הברית הגורם המרכזי הקובע שכר ומדרגות שכר הוא הוועד המנהל של בתי הספר, באיסלנד אלו הרשויות המקומיות, ובצ'כיה – מנהלות ומנהלי בתי הספר עצמם.

מנגד, בעיצוב תקציב בית הספר ובהחלטות על הקצאות כספים מתוך התקציב, יש לבתי הספר בישראל אוטונומיה גבוהה יותר מאשר בממוצע המדינות. 53% מתלמידות ותלמידי ישראל לומדים בבתי הספר שבהם מנהלות ומנהלי בתי הספר מעצבים את התקציב, לעומת 36% בממוצע מדינות OECD.

כך גם בקבלת החלטות על הקצאות מהתקציב, 46% בידי המנהלת או המנהל ועוד 18% בידי צוותי הניהול הבית ספריים. זאת לעומת 43% ועוד 9% בממוצע המדינות (ראו תרשים).

אוטונומיה בתחום נהלים בית ספריים

בישראל, 75% מהתלמידות והתלמידים לומדים בבתי ספר שבהם למנהל ולצוותי המורות והמורים אחריות מרכזית על קבלת מועמדים לבית הספר. בממוצע מדינות OECD האחוז דומה, אולם יש שם משקל גדול יותר לאחריות המנהל בית הספר על פני המורות והמורים.

האוטונומיה הבית ספרית מתבטאת גם בכל הקשור לקביעת מדיניות משמעת ונהלים בית ספריים. בישראל, 75% מהתלמידות והתלמידים לומדים בבתי ספר שבהם האחריות המרכזית היא על צוות המורים בתפקידי ניהול (כגון רכזות שכבה). זאת לעומת 42% בלבד בממוצע מדינות OECD.

צוותי המורות והמורים בתפקידי ניהול פנימיים הם גם הגורם המרכזי בקביעת מדיניות הערכה של התלמידות והתלמידים בבתי הספר בישראל: 66% בישראל לעומת 35% המדינות.

מי מפיץ את דימוי הריכוזיות?

הממצאים החד משמעיים שהוצגו סותרים את התמונה המופצת בציבור. למשל, בתחום העסקת המורים פרסם הממונה על השכר במשרד האוצר בשנת 2021 דו"ח ובו נכתב כי "לא ניתן לסיים העסקת מורה בבית ספר מסוים בשל אי התאמה". שר האוצר בשנת 2022, אביגדור ליברמן, טען כי "במצב הנוכחי אין באפשרותו של המנהל להחליף או לפטר מורה".

גם בדו"ח של פורום קהלת משנת 2021 נכתב שלמשרד החינוך "ורק לו, נתונה הסמכות לאשר העסקת מורים או לסיימה", ושארגוני המורים מונעים את העברת הסמכות לבתי הספר כדי להגן על חברי הארגונים. אמצעי תקשורת רבים מפיצים את תמונת הכזב הזו בכותרות כגון: "בישראל אי אפשר לפטר מורה".

כך גם לגבי תחום תכנון הלימודים. בשלהי 2022 טענה עו"ד אביטל בן שלמה, אז בכירה בפורום קהלת וכיום משנה למנכ"ל משרד החינוך, כי "גורמי השטח" במערכת החינוך פועלים תחת סד "של אילוצים שלא מאפשרת להם יוזמה ובחירה. המורים לא יכולים לבחור מה ללמד או כמה ללמד".

"הקואליציה לאוטונומיה בחינוך", גורם המשויך לפורום קהלת, פרסם נייר עמדה ובו טענות דומות. לדבריהם, מקצועות הלימוד, תוכניות הלימודים, ספרי הלימוד ואפילו הבחירה בדרכי הוראה – "כל אלה נקבעים באופן ריכוזי על ידי פקידים במטה המשרד". עוד נטען במסמך כי המבנה הריכוזי של המערכת "חונק יצירתיות, חדשנות ויוזמה" מצד נשות ואנשי החינוך.

כפי שמוכיח מחקר פיזה החדש, אין אמת באף אחת מהטענות האלה. הסיבה היחידה להצגת ארגוני המורים או גורמי המקצוע ("הפקידים") כאיום על מערכת החינוך, היא הניסיון לחסלם. אחרי הכל, "החלשת המערכות הציבוריות" לטובת "צמצום תקציב המדינה" הם מיסודות השקפת העולם הניאו-ליברלית. כשגורמי ימין אומרים "אוטונומיה", הם מתכוונים לשחרור העשירים מאחריותם החברתית.