בגרות במבחן או בעבודה יצירתית – מצאו את ההבדלים

מחקר שהתפרסם לאחרונה בחן את ההוראה והלמידה במקצוע ספרות, בהשוואה בין שתי כיתות י': האחת שלמדה לקראת מבחן הבגרות החיצוני הרגיל, והשנייה שלמדה לקראת חלופה לבגרות בהערכה פנים בית-ספרית.

המחקר מעיד ששינוי בדרך ההיבחנות השפיע על ההתרחשות בכיתות: מצד אחד, הוראה שמכוונת כל כולה להכנת התלמידות והתלמידים לענות על השאלות בבגרות, שהיא משמימה ומעקרת את חדוות הקריאה; ומנגד, הוראה שמכוונת למשמעות שהתלמידות והתלמידים מעניקים ליצירות הנלמדות, ואף שהיא נראית יצירתית ושמחה, היא מאפשרת לצלוח את בית הספר בלי לקרוא את היצירות כלל.

בשני בתי הספר דיווחו המורות שהתלמידים אינם קוראים בזמנם הפנוי, ושרבים מהם מתקשים בהבנת הנקרא. אנחנו גם לא יודעים איזו דרך הוראה תעודד את התלמידות והתלמידים להיות קוראים עצמאיים בבגרותם, ומכאן שעולות שאלות לגבי התועלת שבמאמץ שהשקיעו המורות.

התצפיות בכיתות נערכו בשנת 2018, והממצאים יכולים לסייע בדיון על הרפורמה הבלתי בשלה, שמותירה אחריה השרה יפעת שאשא ביטון: המעבר מבחינת בגרות חיצונית להערכה פנים בית-ספרית במקצועות היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות (רפורמת המח"ר).

ההבדל שנוצר בין הכיתות מתמצה בשם המאמר שמסכם את המחקר: "בין שליטה בחומר לבין תגובת הקוראים". המחקר נערך על ידי פרופ' יעל פויס ממכללת אורנים, ופורסם בספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת: "ספרות מבעד לקירות הכיתה". מדובר באסופת מאמרים העוסקים בתוכנית הלימודים, בדרכי ההוראה ובתוצרי הלמידה של המקצוע ספרות, בעריכת אילנה אלקד-להמן ויעל פויס.

תוכנית הלימודים בבגרות הרגילה

הכיתה שנבחנה בבגרות הרגילה למדה ספרות בהתאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. ספרות הוא מקצוע חובה לבגרות בהיקף 2 יחידות לימוד, כלומר 180 שעות לימוד שניתן ללמד (בתיכון) במשך שנתיים או שלוש.

תוכנית הלימודים מורכבת ממבחר של יצירות מסוגות שונות: שיר, סיפור קצר, רומן ודרמה. היצירות שנלמדות נבחרות על ידי המורות והמורים מתוך רשימה נתונה של יצירות, המופיעה במסמך תוכנית הלימודים. הציון הסופי בבגרות מורכב מ-70% של הבחינה ועוד 30% לדרך הערכה חלופית שנקבעת על ידי המורות והמורים.

בחינת הבגרות כוללת שאלות ניתוח של היצירות בעזרת "כלים פרשניים" שנלמדו בכיתות. למשל, השאלות: "הצג שלושה ניגודים (בסיפור הקצר המוצג במבחן) והסבר את תרומתם לבניית המשמעות", או: "הצג את הקונפליקט שדמות מרכזית בסיפור קצר עברי שלמדת מתמודדת עימו, והסבר מה אפשר ללמוד על דמות זו מקונפליקט זה".

תוכנית הלימודים בבגרות החלופית

הכיתה שנבחנה בבגרות חלופית למדה יצירות בהתאם לבחירתן של המורות, לאו דווקא היצירות שנחשבות "נכסי צאן ברזל" על דעת משרד החינוך. גם דרכי ההיבחנות היו חופשיות ולבחירת המורות.

האוטונומיה של בית הספר התאפשרה במסגרת "פרויקט חלוצי הערכה". מדובר באחד היישומים של הרפורמה ללמידה משמעותית משנת 2014. במסגרת זאת ניתנה לבתי הספר אפשרות להוביל שינוי של ממש באחד ממקצועות החובה – לא רק בדרך ההערכה, אלא גם בדרכי ההוראה והלמידה בכיתות.

בתוכנית, כפי שפותחה בבית הספר, ניתן דגש לפיתוח הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי של התלמידים, יותר מאשר לידע הספרותי. לשם כך נבחרו יצירות שנוגעות "בחוויה של היות האדם", באמצעות דילמות ערכיות, התנסות ביצירה, חקירה וחשיבה ביקורתית.

כמו כן, לכל שנה נקבע נושא מארגן (שלא קיים בתוכנית הלימודים של משרד החינוך). בכיתה י' הנושא היה זהותו של היחיד; בכיתה יא' – זוגיות ואהבה; ובכיתה יב' – דילמות חברתיות. ציון הבגרות הורכב ממספר משימות עיוניות ויצירתיות, כגון תרגילי כתיבה, עבודת חקר ומבחן, וכן 20% מהציון לתלמידאות (השתתפות פעילה בכיתה).

מהלכי ההוראה בבגרות הרגילה

מהלכי ההוראה בכיתה שלמדה לבגרות הרגילה היו מכוונים (כבר בכיתה י') כדי להכין את התלמידות והתלמידים לבחינת הבגרות. המטרה, בלשון החוקרת, היתה: "להבין שאלה בבחינת הבגרות, להכיר את המושגים המוצגים בה ולהפגין בקיאות ביצירה באמצעות הדגמה נאותה של מופעי המושג הנדרש" (עמ' 120 בספר).

לשם כך, המורה הובילה את התלמידים צעד בצעד. היא קראה בקול רם בכיתה חלקים נרחבים מהיצירה הנלמדת, כיוון שרבים מהם אינם קוראים בעצמם, פירקה את שאלות הניתוח, והשיבה עליהן שלב אחר שלב, תוך שהיא כותבת על הלוח את תקציר דרך הניתוח. כך היא לימדה את התלמידים כיצד הופכים שאלת ניתוח והגות לפרקטיקה טכנית.

כתוצאה מכך, שיעורי הספרות התנהלו בתבנית החוזרת על עצמה, מתוך הנחה של המורה שהקביעות "תסייע לזיכרון ותגביר את ההבנה". כל זאת, כאמור, בשם ההכנה לבחינת הבגרות.

גם 30% מהציון שמותר למורות לקבוע בדרך חלופית, נמדד במבחן "רגיל". המורה העידה שתלמידות ותלמידים רבים "חשים אוזלת יד לנוכח אתגרי חשיבה פתוחים", ולכן הם מעתיקים או נעזרים בהוריהם. עוד נטען שמשימות אמנותיות-יצירתיות מביאות לזילות ולשטחיות של ההערכה, ומעמיסות מאוד על המורים, שגם כך מתמודדים עם עומס של קריאת מבחנים ועבודות רבי מלל.

מהלכי ההוראה בכיתת הבגרות החלופית

דרכי ההוראה בכיתה שלמדה לבגרות החלופית היו שונות לחלוטין. למשל, בשיעור אחד התבקשו התלמידים לקרוא סיפור ולהגיש עבודות אישיות, הכוללות חלק עיוני בכתב וחלק יצירתי שהוצג בכיתה.

בחלק היצירתי היה עליהם להכין ציור, צילום או שיר, שמבטא את אחד הרעיונות שביצירה. חלק זה עובד והוגש בזוגות, ולשם כך ניתן להם זמן לעבודה עצמית בכיתות, לדיון, תכנון וביצוע היצירה, וכן שאלות הכוונה כגון: מה הנושא שבחרתם להציג? ומה אתם רוצים לטעון בהקשר זה?

במהלך העבודה העצמית ניכר היה שלא כל התלמידים ניצלו את זמן הכיתה באופן יעיל, וחלקם התחמקו מעבודה פורייה. בשיעור העוקב הציגו התלמידים את היצירות. חלקם הפגינו רמה גבוהה של התייחסות מנומקת לנושא שבדיון, וחלקם הציגו עבודות שטחיות, ללא פיתוח משמעותי של הקשר בין הרעיון שביצירה לעולמם שלהם.

בשיעור אחר, התבקשו התלמידים להכין קדימון וידאו (טריילר) לסרט שיבוסס על הסיפור שלמדו. משימה כגון זאת היא עשירה במיוחד, וכוללת מרכיב קוגניטיבי בזיהוי העלילה וניסוח התובנות, מרכיב יצירתי בכתיבת התסריט לקדימון, מרכיב של למידה חברתית שכן העבודה נעשתה בצוותים, ומרכיב טכנולוגי של שימוש באפליקציית וידאו בטלפונים הניידים.

לא ברור אם המאמץ משתלם

מעט הדוגמאות שהבאתי (מתוך השפע המתואר במאמר) מעיד על המסקנה המרכזית של המחקר: שינוי בדרך ההיבחנות בסוף מסלול הלימודים משפיע ומשנה באופן משמעותי את דרכי ההוראה והלמידה בכיתות, כבר בכיתה י'. זה ממצא חשוב ביותר.

ההוראה בכיתה שנבחנה בבגרות רגילה היתה מצומצמת אך ורק להכנת התלמידים לבחינה. כל האחריות ללמידה נפלה על כתפי המורה, והיא עמדה במוקד השיח הכיתתי. השיח היה סביב המושגים המקצועיים, כלומר האמצעים האומנותיים שבעזרתם מנתחים יצירות. ההסבר נסב על הדרך הנכונה שבה עונים על שאלות, והתלמידים נדרשו להעתיק את "הדרך הנכונה" שהמורה כתבה על הלוח, ולעקוב אחריה כלשונה.

לעומת זאת, בכיתה שנבחנה בדרכים חלופיות, ההוראה כיוונה את הלמידה "אל משימות שבונות ידע ויוצרות ידע חדש", הוראה "שמזמנת התנסויות רבות יותר במרחבי שיח מגוונים, ובכך מאפשרת מצבי למידה רבים יותר שבהם ניכרים העמקה בידע, הרחבתו ושילובו בידע נוסף" (עמוד 126).

ואף על פי כן, אין בידינו מידע אם כל המאמץ של המורות להוביל הוראה והערכה חלופיים אכן משתלם. בשני בתי הספר העידו המורות שהתלמידים ממעטים לקרוא בעצמם ומתקשים בהבנת הנקרא. בשני בתי הספר העלו המורות ספק אם דרך ההוראה שבחרו מעודדת את התלמידות והתלמידים להיות קוראים עצמאיים לעתיד.

אני מוסיף מהתרשמותי אתגר נוסף: נראה לי שניתן לצלוח את הלימודים בשתי הכיתות בלי לקרוא את היצירות כלל. בכיתת הבגרות הרגילה, די אם נזכור (לטווח קצר) את "הדרך הנכונה" לענות על שאלות המבחן. בכיתת הבגרות החלופית די אם נביע איזה "אני חושב ש…", שמתייחס לנושא היצירה.