במערכת החינוך בישראל, אפליה על רקע דת היא חוקית ולגיטימית

במערכת החינוך, בשונה ממערכת הבריאות, דווקא אפשר להפלות בני אדם על רקע אמונה דתית. למורים, בשונה מהרופאים, אין נוסח שבועה ואין קוד אתי. אמנם אלו רק מסמכים הצהרתיים, אבל גם להצהרה מוסכמת נגד אפליה בחינוך יש חשיבות ומשקל.

44 שנה מנסים לנסח קוד אתי לחינוך ולהוראה, ללא הצלחה. זה לא הבשיל משום שחינוך אינו נתפס בישראל כפרופסיה במלוא משמעותה, משום שלא ניתן להגיע להסכמות בין מגזרי החינוך והאינטרסים הבדלניים של הדתיים, ומשום שקוד אתי כרוך בחירות האדם ובאחריות האדם לבחירותיו – עניין שרבים מתנגדים לו בחינוך.

מעל הכל, לדעתי, קוד אתי (כגון "שבועת קומניוס" של איגוד המורים הפיני, שאציג בהמשך) כרוך בערכים הוגנות, שוויון ושלום, שאינם נמצאים על סדר היום בישראל – לא של הממשלה היוצאת, ובטח לא של הממשלה הנכנסת.

אפליה בחינוך על רקע אמונה דתית

במהלך השבוע האחרון עלה קול זעקתם של נשות ואנשי הרפואה, נגד התיקון לחוק האפליה (מ-2018), כך שניתן יהיה להפלות אדם על רקע "אמונה דתית". יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי, אמר בראיון לרדיו ynet: "שבועת הרופא היא שמחייבת אותנו לטפל בכל אדם… אנחנו מחויבים בראש ובראשונה לאתיקה שלנו".

המצב בתחום החינוך שונה לחלוטין, שכן אין לנו את "שבועת המורה" ואין גם קוד אתי להוראה או לחינוך. אמנם פה ושם תלו מנהלי בתי ספר בשער מוסדותיהם כרזות המדגישות את חובתם למטרת החינוך השנייה: "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם…". אבל דווקא העשרות שעשו זאת מעידים על האלפים שלא (בישראל יש 34 אלף מוסדות חינוך).

ובינתיים מותר להפלות. למשל, על פי חוק חינוך ממלכתי (סעיף 18) מותר "לפסול מטעמים דתיים בלבד מינויו של מנהל או מפקח או מורה במוסד חינוך ממלכתי דתי". על פי אתר "כל זכות": הפרדת בנים ובנות בחינוך הדתי אינה נחשבת אפליה. גם אורח חיים דתי כתנאי לרישום לבית ספר אינו נחשב אפליה.

אשר לאפליה התקציבית, השר בצלאל סמוטריץ' לא מסתיר את עמדתו לפיה: "לציבור הדתי לאומי, שפעילותו הערכית מובילה את עם ישראל כולו, מגיע לקבל תקציב חינוך מועדף". השר יצחק גולדקנופף אמר עוד בספטמבר: "אנחנו לא נכנס לקואליציה אם זכויות החינוך החרדי לא יושוו כמו הממלכתי והממלכתי דתי. ואל תגידו לנו 'ליבה'". כלומר: חינוך פרטי לחלוטין בתכנים ובתנאי העסקת העובדים, אבל בתקצוב מלא של המדינה.

ועדת עציוני: עקרונות אתיקה לעובדי הוראה

ב-1978 מינתה הממשלה ועדת ממלכתית לבדיקת מעמד המורה ומקצוע ההוראה, בראשות השופט משה עציוני. בין השאר, המליצה הוועדה לנסח קוד אתי לעובדי הוראה, ואף הגישה טיוטה של נוסח הקוד.

עקרונות האתיקה של ועדת עציוני (כאן, עמוד 29) מחולקים לארבעה פרקים. אחד מהם מוקדש לחובות המורה כלפי תלמידיו. בסעיף השני נכתב: "מורה יימנע בכל כוחו מכל אפליה שהיא, לרעה או לטובה, של תלמיד או קבוצת תלמידים, מטעמי לאום, דת, גזע, מין, מוצא או השקפה פוליטית, או מטעם בלתי רלבנטי אחר כלשהו".

הפרקים האחרים עוסקים במקצועיות הפדגוגית של המורה, ולחובותיו כלפי עמיתיו למקצוע וכלפי הורי התלמידים. גם בפרק ההורים מוזכר: "מורה יתייחס בכבוד, בשוויון ובלא משוא-פנים, להורים של תלמידיו – ללא הבדל רמת השכלה, מעמד חברתי או כלכלי, וללא הבדל עדה או מוצא".

ב-1984 מוחזר נוסח הקוד בהצעה של משרד החינוך ל"תקנון אתיקה מקצועית לעובדי הוראה", ושנה אחר כך במסמך: "קוד אתי – הצעת הסתדרות המורים" (בקישור הקודם, מעמוד 37). באותו קישור (עמוד 9) מופיע גם מאמר מאת ד"ר שרה זיבלרשטרום, שחקרה את הנוסחים השונים, ומצאה שאין ביניהם הבדלים של ממש.

עמותת המורים: קוד אתי הומניסטי

ב-1998 פרסמה "עמותת המורים" (המסונפת להסתדרות המורים) קוד אתי חדש, אשר נכתב בתהליך שיתופי עם מורות ומורים בפועל, ולא רק בעלי תפקידים מעליהם. נראה שבנוסח זה הרוח ההומניסטית מודגשת הרבה יותר (בקישור הקודם, עמוד 45).

כך בין השאר, תפקיד אנשי החינוך וההוראה "להבטיח תנאי התפתחות הולמים לכל אחד מהם [מהתלמידים], תוך התחשבות וקבלת השונה, ודאגה לקידומם של תלמידים מתקשים"; "לטפח השכלה, חתירה לאמת, פתיחות דעת ושיקול דעת, חירות, אחריות, שוויון, צדק, כבוד לאדם ודרך ארץ, שלום – סובלנות וסולידריות […]".

וכן: "להציג בפני התלמידים מגוון של דעות ועמדות ברוח דמוקרטית פלורליסטית, ולטפח את יכולתו של כל תלמיד לבחון בצורה עצמאית וביקורתית את הדעות השונות, ולבחור ביניהן על פי מיטב שיקול דעתו".

וכמובן: "לנהוג עם תלמידיהם בשוויוניות, להימנע מאפליה כלשהי מטעמי לאום, גזע, מין, מוצא, השקפה פוליטית, מעמד חברתי או מטעם אחר כלשהו, ולהקפיד על יחס של רגישות וכבוד לצורכי התלמידים, לגופם, לרכושם ולהשקפת עולמם".

מי דוחה את ניסוחו של קוד אתי בחינוך?

נוסח עמותת המורים, כמו גם הנוסחים הקודמים, לא הוכר כמסמך מחייב מעולם. באתר משרד החינוך תוכלו לראות כי הם עדיין מחכים "לחשיבה מחודשת" על קוד אתי לאנשי חינוך והוראה.

פרופ' אורלי שפירא לשצ'ינסקי, שחקרה את הנושא, כתבה כי הדחיינות היא מדיניות. משרד החינוך דוחה את ההכרעה, שכן מדובר בהקצאת משאבים להקמת מערך תומך של נאמני אתיקה, שידריכו את המורות והמורים. ארגוני המורים גם הם אינם ממהרים, שכן הם חוששים שהקוד האתי יגביר את השיפוטיות והביקורתיות כלפי המורות והמורים (מתוך ספרה: אתיקה ארגונית במערכת החינוך הישראלית, פרדס 2020).

בן אלפסי, שערך מחקר לתואר שני בנושא, מזכיר כמה סיבות נוספות, ובהן שהעיסוק בחינוך עדיין אינו מוכר בישראל כפרופסיה, ולכן אינו מעוגן במוסכמות אתיות; שיש מחסור בידע בנושא אתיקה מקצועית ואתיקה בחינוך; ושיש במערכת החינוך בישראל "ריבוי זירות בעלות אינטרסים שונים", כך שקשה להגיע להסכמות על מכנה משותף.

פרופ' אלי כהן ג'וור הזכיר במאמרו סיבה נוספת: אתיקה כרוכה בכך שבני האדם חופשיים לשקול שיקולים אתיים, ולכן גם אחראים על תוצאות בחירותיהם. אלא שרבים, כך לטענתו, מעדיפים להשתחרר מאחריות בתמורה לוויתור על החופש שלהם.

הוא כתב: כמורים אנחנו "נדרשים קודם לכל להתמודד עם עצמנו: האם אני מכריע כאדם חופשי, כלומר אחראי, ומתנהג בהתאם. ואם אמנם כך, עלי להתנתק מן הקביים של ההסברים: המפקח לא מרשה לי, המנהל מגביל אותי ועוד כהנה וכהנה. עלי לתת את הדין לעצמי" (מתוך הספר: החינוך במבחן הזמן, רמות 1997, עמ' 416).

שבועת קומניוס למורות ולמורים בפינלנד

ברחבי העולם מוכרים עשרות נוסחים של מסמכי קוד אתי להוראה לחינוך. אסופת קודים, מתורגמים לעברית, יצאה על ידי מכון מופ"ת. אחד מהם הוא: "שבועת קומניוס", שנוסחה ב-2017 על ידי איגוד המורים בפינלנד (OAJ).

המחנך יאן עמוס קומניוס לא כתב את המסמך, אבל הפינים מייחסים את הקוד האתי לשמו, כיוון שקבע את סיסמת החינוך האוניברסלי: לכולם, הכל, בשלמות (Omnis, Omnia, Omnino). כלומר הוראה לכל הילדות והילדים ללא יוצא מן הכלל, הוראה בכל תחומי הדעת – כזו שאינה מגבילה ואינה מנתבת את ההתפתחות, והוראה משמעותית – שאכן מבנה ידע, ולא רק זיכרון מידע.

בהתאם, כך אמר נשיא איגוד המורים הפיני, שבועת קומניוס למורות ולמורים בפינלנד מדגישה הוגנות, שוויון ושלום, ונועדה "לחזק את מעמד המורים, ולהזכיר לכל מורה שמקצוע ההוראה הוא בעל חשיבות עליונה, וכולל כמה עקרונות שעלינו כמורים לכבד".

בישראל, לא ברמה ההצהרתית וגם לא במעשה החינוך, אין הסכמה על כך שמורות ומורים צריכים לכבד הוגנות, שוויון ושלום.