נתניהו ביסס משטר עליונות יהודית, אבל עדיין אפשר לפרק אותו

באחד הפרקים בסדרה 'הגורם האנושי' מספר המתווך האמריקני דניס רוס, שרבין אמר לו כי הוא מתכוון לעשות צעדים מרחיקי לכת שעלולים להביא לפריצתה של מלחמת אזרחים. לשם כך, אמר רבין, אני זקוק שהבחורים שלי יהיו לידי, אלו שאני בוטח בהם, מי שהיו הפקודים שלי בצבא ובראשם הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק.

קשה להניח שבנימין נתניהו אמר דבר דומה. בניגוד לרבין, ולקודמיו מהליכוד מנחם בגין ואריאל שרון, הוא לא שינה את המציאות המדינית שינוי חד.

בתחום המדיני נתניהו דומה יותר ליצחק שמיר על סטרואידים אמריקנים-שמרניים ועם יכולת שיווק של טֶלֶאֶוונגליסט. כמו שמיר, גם לנתניהו יש תפיסת עולם נוקשה כלפי ארצות ערב ומערב אירופה. נתניהו רואה דמונים ואיומים קיומיים על ישראל מכל עבר: לאומיות ומדינה פלסטינית, גרעין איראני, מוסלמים רדיקלים, וליברליזם מערב אירופי.

נתניהו דוחה ואולי אף בז ללקחים ממלחמת העולם השנייה, שיצרו במשפט הבינלאומי את הקטגוריות של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות וכוננו את בית הדין הבינלאומי בהאג. הוא מחפש לשרוד בעולם עוין הרבה יותר מאשר לפרוח תרבותית ומוסרית כחלק מהעולם הנאור. לפי נתניהו, כדי שישראל תשרוד היא צריכה להישען על כוח ולא על ערכים הומניים. ההישענות על כוח ולא על בריתות והסכמים עיצבה את מדיניות נתניהו כלפי איראן, וחיברה אותו לדונלד טראמפ, למדינות שחתמו על הסכמי אברהם ולסעודיה.

הישרדות מחייבת יכולת תמרון וגמישות טקטית. יצחק שמיר הלך לוועידת מדריד כי הוא לא יכול היה להתנגד לכול מה ששר החוץ האמריקני הנחוש ג'יימס בייקר הניח לפניו. נתניהו חתם על הסכם וואי עם ערפאת ב-1998 שכלל את חלוקת חברון, הסיג כוחות צה"ל מחלק קטן של הגדה המערבית, דיבר על מדינה פלסטינית בנאום בר אילן ב-2009, והגיע להסדרים עם משטר חמאס ברצועת עזה כדי לתחזק את הפיצול הפלסטיני.

נתניהו לא יצר מציאות חדשה במו ידיו. היה זה אריאל שרון שבמבצע חומת מגן הניח את היסוד להפיכת הרשות הפלסטינית לקבלן משנה של ישראל. נתניהו ירש את המציאות הזו והעמיק אותה בשיתוף פעולה עם הצבא והשב"כ. בתקופת נתניהו התבסס בין הירדן לים התיכון משטר אחד בעליונות ישראל.

נתניהו ביסס את המשטר האחד ובכך ערער את הדמוקרטיה הישראלית. המשטר האחד בנוי על עליונות אתנית ישראלית, ובגדה המערבית הוא עושה שימוש בפרקטיקות של אפרטהייד. בניגוד לדעה הרווחת כאילו בהתנהגותו האישית – העבריינית על פי כתבי האישום – נתניהו ערער את שלטון החוק והסדר הדמוקרטי ועם הסתלקותו הכול ישוב לתיקנו, הגירעון הדמוקרטי שיצר נתניהו הוא מבני ועמוק. מקורו במשטר העליונות האתנית היהודית ה"קשה".

תחת משטר זה קיים שוויון דמוגרפי בין יהודים לערבים, נתון שיצר מצוקה בקואליציית נתניהו. כדי לבצר את העליונות היהודית, דחף נתניהו לקבל חוק הלאום. את הקשר עם רע"מ נתניהו היה מוכן לקבל כיוון שרע"מ החליטה לא לערער על המשטר שנתניהו פיתח, אלא להשתלב בתוכו תוך שמירה על זהות אתנית שאינה לעומתית.

קו ישר מחבר מאפיינים אלו למדיניות החוץ של נתניהו. מצד אחד, היא נשענת על כוח ועל בריתות פוליטיות עם מנהיגים סמכותניים ושמרנים מהונגריה, אוסטריה ופולין דרך ארצות הברית בואכה ברזיל, ומצד שני על עוינות כלפי צרפת ומערב גרמניה הליברליות. בדומה לחיזור של נתניהו אחרי רע"מ, הסכמי אברהם נחתמו עם מדינות שלא מערערות קשות על העליונות האתנית היהודית.

לעומת זאת, יחסיו עם המלך עבדאללה בירדן מעורערים משום שירדן פועלת לשנות כמה פרמטרים במדיניות נתניהו: למנוע שינוי הסטטוס קוו בהר הבית ולהגיע לעצמאות פלסטינית. קל להבין מדוע נתניהו שיתף פעולה לכאורה עם יורש העצר הסעודי לערעור מעמדו של המלך עבדאללה.

יש לציין: נתניהו הקשה מאד אך לא סגר את הדרך להקמת מדינה פלסטינית. קל יותר לפרק כיבוש צבאי שקיים מחוץ למסגרת המדינה מאשר את מנגנון המשטר האחד כיוון שבכיבוש צבאי מעורבים פחות אינטרסים ומנגנונים שיש להם מה להפסיד. אפשר לפרק את המשטר האחד, אם כי הדבר יגבה מחיר פנימי כבד בחברה הישראלית. את ניצניה של מלחמת האזרחים ראינו במבצע "שומר החומות" או "חרב ירושלים" כהגדרת חמאס.

האתגר שיורשי נתניהו מתמודדים אתו הוא האם להישאר באזור הנוחות הזמנית של המצב הקיים או לגלות מנהיגות מסדר הגודל של רבין ובגין ולהתחיל לפרק את המשטר הקיים על שני ממדיו: זה של מדיניות הפנים וזה של מדיניות החוץ.

מנחם קליין הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה