newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צעקה קווירית לחופש: להט"בים פלסטינים דורשים שחרור

אחרי שנה סוערת ללהט"בים פלסטינים, שהתחילה בניסיון דקירה של צעיר והסתיימה בחוק טיפולי ההמרה, כ-200 איש השתתפו אתמול בהפגנה בחיפה. הדיון הגלוי בזכויות הלהט"בים, אומרים בקהילה, הוא תוצאה של 20 שנות עבודה, ואת העבודה הזאת אנחנו עושות לבד, בלי היהודים

מאת:

זה קרה ברגע אחד. בלי תיאום. פתאום כולם היו על הכביש. מאה חמישים, אולי מאתיים לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסיות, קווירז ולא מעט תומכים, כולם פלסטינים גאים, צועדות מכיכר האסיר באמצע המושבה הגרמנית בחיפה לעבר הגנים הבהאיים. “צרח’ה כוויריה ללחוריה", צעקה קווירית לחופש.

יותר אנשים משתתפים בדיונים על זכויות להט"בים בחברה הפלסטינית. ההפגנה הקווירית בחיפה, 29 ביולי 2020 (צילום: לילך בן דוד)

יותר אנשים משתתפים בדיונים על זכויות להט"בים בחברה הפלסטינית. ההפגנה הקווירית בחיפה, ב-29 ביולי 2020 (צילום: לילך בן דוד)

הייתם צריכים להיות שם כדי לתפוש את הכוח של הרגע הזה, את האומץ והיופי והאהבה שבו. או ליתר דיוק, לא הייתם צריכים להיות שם, כי ההפגנה הקווירית הפלסטינית הזאת איננה הפגנה משותפת. היא לא מופנית כלפי הקהל היהודי. היא הפרק החדש בתולדות הדיון הפנימי של החברה הפלסטינית על זכויות הלהט"ב והקווירז הפלסטינים. "ביקולו מש מווג’ודין, אחנא בכל פלסטין", קראו המפגינים. אומרים שאנחנו לא קיימים, אנחנו בכל פלסטין.

מארגני ההפגנה אינם מעוניינים לדבר עם התקשורת בעברית, גם לא עם "שיחה מקומית". הניסיון שלהם עם התקשורת הישראלית לא טוב בלשון המעטה, וממילא המסר שלהם לא נועד לקוראי עברית. השלטים, הסיסמאות, הנאומים וגם ההזמנות להפגנה, כולם בערבית. כדי להבין את ההפגנה הזאת ואת התפתחות השיח הפלסטיני הפנימי בנושא הלהט"בי, דיברתי עם שלוש פעילות עצמאיות שהיו מוכנות להסביר.

הרקע להפגנה איננו אירוע ספציפי. היא היתה מפגן נוכחות, אומץ וכוח בתגובה לרצף ארוך של אירועים שהשפיעו על להט"ב פלסטינים ועל להט"ב בעולם הערבי בכלל, כחלק מהשיח שהתפתח בעקבותיהם.

כפי שנראה, חלק מהאירועים האחרונים – כמו הצבעת הרשימה המשותפת בשבוע שעבר בעניין איסור טיפולי המרה ופרשת טחינת אל-ארז – שנויים במחלוקת בתוך הקהילה הקווירית הפלסטינית, ולכן נעדרו כמעט לחלוטין מהמסרים של ההפגנה, שהתמקדו תחתם בנראות קווירית פלסטינית וגאה.

דגלי גאווה בכפר יאסיף

זאת היתה שנה סוערת עבור הקהילה הלהט"בית הפלסטינית, ועבור קהילות להט"ביות במזרח התיכון כולו. בסוף יולי 2019, אירע ניסיון הרצח של נער ערבי מחוץ לבית המחסה "בית דרור" לנוער גאה, ומעט לאחר מכן התקיימה בתגובה ההפגנה הלהט"בית הפלסטינית הראשונה בהיסטוריה, באותו המקום שבו התקיימה ההפגנה אמש.

לאחר מכן, הגיעה הרדיפה של הרשות הפלסטינית נגד הארגון הלהט"בי הפלסטיני "אלקווס". בחודש מאי האחרון, נור סלים, בנו של השחקן המצרי המפורסם הישאם סלים, יצא מהארון כגבר טרנסג’נדר, וזכה לתמיכתו הפומבית של אביו.

בסוף אותו החודש, איבדה הקהילה הלהט"בית הפלסטינית את איימן ספייה, רקדן מוכשר וחבר בולט בקהילה, שטבע למוות בחוף עתלית. כשבועיים לאחר מכן, שרה חיג’אזי, פעילה סוציאליסטית ולסבית ממצרים שנכלאה על ידי השלטונות על הנפת דגל הגאווה ונאלצה לגלות לקנדה, שמה קץ לחייה.

ראודה מורקוס, שהיתה ממייסדות ארגון אסוואת – נשים פלסטיניות גאות, וכיום עורכת דין לזכויות אדם ומשפט בינלאומי, מספרת: "בשנה האחרונה התחלנו לראשונה לדבר על חברי קהילה בלשון עבר. בגלל שאנחנו קהילה קטנה ומתפתחת, זה עוד לא קרה לנו. לפני איימן ספייה היתה מאיה חדד (אשה טרנסית שהתאבדה בינואר האחרון, כשנה לאחר ניסיון הרצח שלה בדקירות סכין; ל.ב.ד), ואחריה נדא זייתוני, פעילה מצרית מהממת שנפטרה מסרטן בגיל 30".

מורקוס רואה ביחס של החברה להלוויות של ספייה וחדד סימנים חיוביים. לצד הקריאות לא לקבור את המתים הלהט"בים בבתי קברות פלסטיניים, אומרת מורקוס: "אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שההלוויה של איימן היתה כמו מצעד גאווה. אני מאמינה שהרוח של המת עדיין חשה באהבה של מאות האנשים שבאו לכפר יאסיף, ומכפר יאסיף. זה שדגלי גאווה התנופפו בכפר יאסיף ביום ההלוויה זה לא מובן מאליו, אבל מתבקש."

רואה סימנים חיוביים. ראודה מורקוס, ממייסדות ארגון אסוואת

רואה סימנים חיוביים. ראודה מורקוס, ממייסדות ארגון אסוואת

היא מספרת על איש הדת המוסלמי שהגיע להלווייתה של חדד בבית הקברות לחסרי דת והתפלל עליה בלשון זכר: "המעשה הזה הוא אחד המעשים שהכי חשוב לציין אותם, כי אף שמאיה היתה רוצה שיתפללו עליה כאשה, גילינו שיש איש דת מהחברה הפלסטינית שמוכן להתעלות מעל כל ההתנגדויות וההסתה, ולעשות את מה שהדת שלו אמורה לעשות: לכבד את המתה".

בשבועות האחרונים, השיח סביב להט"ב פלסטינים התלהט עוד יותר בעקבות החלטתה של ג’וליה זהר, מנכ"לית חברת טחינת אל-ארז ואשת עסקים מצליחה, להביע את תמיכתה בקהילה הגאה באמצעות תרומה לקו הקשב בערבית שהקימה אגודת הלהט"ב (ולא לאל-ח’ט, קו הקשב בערבית שמפעיל ארגון אלקווס מזה קרוב לעשור).

התגובה של החברה הפלסטינית היתה מורכבת. מצד אחד, עלו קריאות לחרם מצד גורמים שמרניים בחברה, ומצד שני, הארגונים הלהט"ביים הפלסטיניים ראו בתרומה בעיקר תרגיל תקשורתי כלפי הציבור היהודי, שאכן הצליח להגדיל באופן משמעותי את נתח השוק של החברה, למרות החרם בחלקים מהחברה הערבית. מצד שלישי היו גם מי שתמכו בזהר ובהחלטתה.

חופש ללהט"ב פלסטינים לא יבוא מהכנסת

נסרין מזאוי, פעילה פמיניסטית, חוקרת במדעי החברה באוניברסיטת חיפה, וממקימות אסוואת, אומרת כי "אפילו שאני לא מסכימה עם אופן הפעולה של ג’וליה זהר ויש לי בעיה רצינית אתו, את רואה את התגובה של הרחוב. הרבה אנשים מהחברה הפלסטינית קמו ועמדו לצד ג'וליה זהר והחלטתה, כולל הרבה אנשים מוכרים ופעילים מרכזיים.

"אני לא חושבת שהדבר הזה היה יכול לקרות לפני 20 שנה, וזה סימן להצלחה. התומכים האלה לא הגיעו משום מקום. הם הגיעו מעבודה של 20  שנה של ארגונים כמו אסוואת ואלקווס, וארגונים להט"ביים בעולם הערבי".

בשבוע שעבר עלתה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק לאיסור טיפולי המרה. מבין חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, רק שלושה – עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ועופר כסיף, שלושתם מחד"ש – הצביעו בעד ההצעה, בעוד ארבעת חברי הכנסת מטעם התנועה האסלאמית הצביעו נגד. שני חברי כנסת מחד"ש, וכל חברי הכנסת של בל"ד ותע"ל (רשימתו של אחמד טיבי) נעדרו מההצבעה.

תומא סלימאן ידועה בעמידתה האמיצה לצד הקהילה הלהט"בית הפלסטינית עוד מימי הכנס שארגנו אסוואת ב-2007, ועודה התבטא בצורה ברורה בתקשורת הערבית בעד החוק ובתמיכה בזכויות להט"ב.

מזאוי מסבירה את ההיעדרות והשתיקה כך: "ראשית, אני לא חושבת שהחופש ללהט"ב הפלסטינים יגיע מהכנסת או מחוקים שיעברו בה. הדיון על החוק הזה הוא דיון פנימי יהודי-ישראלי. לחוק אין קשר לדת. אין שום מקום בדת שאומר שלהט"ביות היא מחלה. אפילו האדם הכי דתי אמור לתמוך בחוק הזה.

"הדיון הדתי על להט"ב הוא לא כ’מחלה או לא כמחלה’, אלא כ’חטא או לא חטא’. החוק נחוץ מאוד כי יש אנשים שמבצעים את ה'טיפולים' האלה, אבל האמת היא שבחברה הערבית לא שמעתי על אנשים שמנסים 'לרפא' להט"ב. יש צורות אחרות של רדיפה נגד להט"ב.

הלוויה שלו הפכה לסוג של מצעד גאווה. איימן סאפיה

"שנית, כדי שנבין מה קרה עם המשותפת צריך להסתכל על מה שקורה במדינות כמו מצרים, ולהבין איך הממשל המצרי השתמש בנושא הלהט"בי כי להתנגח פוליטית בתנועות האסלאמיות.

"החילונים הפוליטיים כמו א-סיסי ואחרים השתמשו בנושא הלהט"ב כדי להראות לעם ולעולם באופן כללי שהם שומרים על הדת המוסלמית לא פחות ואפילו יותר מהתנועות האסלאמיות. אז הם השתמשו ברדיפת הלהט"בים כקלף פוליטי כדי להשיג קולות. ואותו הדבר קרה ברשימה המשותפת. היעדרות חברי הכנסת מההצבעה היתה בגלל החשש שלהם מהתגובה של אנשים להצבעה שלהם.

"חברי המשותפת שנמנעו או הצביעו נגד לא עשו זאת בגלל שהם נגד החוק או בעדו, אלא בגלל שהם עשו את החישוב הפוליטי של איך המפלגות המתחרות בתוך הרשימה המשותפת ישתמשו בהצבעה הזאת נגדם. אני מצטערת לראות שמנהיגים רבים בחברה לא משמיעים קול ברור, כן ואמיץ בנושא, והדבר היחיד שהם חושבים עליו הוא החישובים הפוליטיים הפנימיים שלהם".

שחרור הארץ לא קודם לשחרור הלהט"בים

מיסאן חמדאן, פעילה עצמאית פמיניסטית וקווירית, ממקימות תנועת אורפוד נגד גיוס חובה לפלסטינים דרוזים, רואה את הדברים באור שונה: "קודם כל אני לא מבינה את השתיקה הזאת, ואין לי הצדקה לה. אבל מצד שני אני באופן אישי איבדתי את האמונה בהם מזמן.

"אין לי אמונה באנשים שדורשים חירות לעם ושחרור האדמה, ומפרידים בין אנשים. אני לא מאמינה בהיררכיה הזאת שבה שחרור הארץ קודם, ואחריו הנשים או הלהט"ב. אני מאמינה שהחירות היא חירות לכולם לחיות חיים בכבוד. הם לא רק שמים אותנו בתחתית סדר העדיפויות, אלא שנושא הלהט"ב אפילו לא נוכח בסדר העדיפויות שלהם. הם שותקים כשיש התקפות עלינו כאילו שאנחנו לא חלק מהחברה הערבית. איך תהיה לי אמונה בהם?

"אני רוצה להגיד להנהגה שכולנו רוצים להרגיש שיש לנו גב בארץ הזאת. אנחנו לא רוצים שאף אחד ידבר בשמנו, אבל אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו גב, שהחירות שלנו חשובה להם, שהנושאים שלנו חשובים להם, ושיש לנו מקום.

"אישית, הנושא הלאומי חשוב לי. אני כותבת על הנושא, משתתפת בהפגנות, אני מאמינה שלעם שלי יש זכות להיות חופשי, אבל אני רוצה חופש לכל החברה על צדדיה השונים. אז איפה אתם בנושא הזה?

"אנחנו לא הנושא ההוא". כרזה בהפגנה הלהט"בית בחיפה, אגב ההתחמקות של יו"ר בל"ד אטמנס שחאדה להתייחס במפורש לנושא הלהט"בי (צילום: סוהא עראף)

"אנחנו לא הנושא ההוא". כרזה בהפגנה הלהט"בית בחיפה, אגב ההתחמקות של יו"ר בל"ד אטמנס שחאדה להתייחס במפורש לנושא הלהט"בי (צילום: סוהא עראף)

"אם הם חושבים שהשתיקה שלהם מגינה עליהם מביקורת מצד אנשים מסוימים בחברה, אני רוצה להגיד להם שאנחנו קיימים ואנחנו חלק מהחברה הפלסטינית על אפם ועל חמתם, והם לא יכולים להגן על עצמם מהביקורת, כי אנחנו נבקר אותם. אם הם פוחדים מביקורת, השתיקה לא תמנע מהם ביקורת".

יש מי שאומרים שבשנה האחרונה, הלהט"ב הפלסטינים הפסיקו להיות שקופים. את מרגישה שיש שינוי בשיח בתוך החברה הפלסטינית?

מזאוי: "אני מרגישה שיש שינויים לטובה ולרעה. יותר אנשים משתתפים בדיונים, וזה דבר מצוין כי הדיונים מביאים את הקולות לחלקים מהחברה שלא היו שומעים על הנושא קודם. ובאותו הזמן, כשיותר אנשים מדברים על הנושאים האלה, את שומעת גם דעות קיצוניות יותר".

חמדאן: "השינוי מגיע מארגונים כמו אסוואת ואלקווס, שפועלים למען השמעת הקולות האלה במרחב הפוליטי. מצד אחד הם מתנגדים לאופן שבו ישראל מציגה את הנושא הלהט"בי הן פנימית והן כלפי העולם, כלומר מתנגדים לפינקוושינג, ומצד שני מספקים מרחב מוגן לאנשים. הארגונים האלה הם חלק מהחברה הערבית. זאת אומרת שיש לנו מקום בטוח משלנו, לא בתוך החברה הישראלית.

"הדיון שקורה כרגע מאוד חשוב, כי הוא פותח את האפשרות לנראות להט"בית בחברה הפלסטינית, ויש בו יותר אומץ מבעבר. מצד שני, אותו הדיון פותח פתח לאלימות מצד אנשים בחברה הערבית שמתנגדים ללהט"ב – אלימות מילולית ופיזית, במיוחד בתקופה שבה המדיה החברתית מאוד מרכזית בחיינו. במובן הזה הדיון גם מפחיד. אבל אם נתרכז בצד החיובי, יש שינוי לטובה במובן שהנושא הפסיק להיות טאבו באופן שבו היה פעם".

ההתקפות עלינו נותנות פרסום חינם

מזאוי מרחיבה על ההתקפות ברשתות החברתיות: "ה'עליהום' שקורה פעמים רבות במדיה החברתית הוא עניין עולמי, ולא רק ההתקפות על להט"ב. מאוד קל לשנוא ברשתות החברתיות, כי את יושבת מול המסך שלך ולא רואה את האחר, ואת מרגישה כועסת ושמדכאים אותך בהרבה דברים בחיים שלך, אז את מצטרפת ל'עליהום' ומרגישה 'אבדאי', שאת חזקה. אז צריך לקחת את נושא ההתקפות ברשתות החברתיות בעירבון מוגבל.

"אני לא יכולה להגיד שההתקפות באות משום מקום. יש אנשים בחברה הפלסטינית, בין אם מוסלמים או נוצרים, שמפרשים את הדת באופן עיוור ופוגעים באחרים. המשפט הראשון באסלאם הוא 'בשם אללה הרחמן והרחום', כלומר הדבר הראשון באסלאם הוא מידת הרחמים. אותו הדבר בנצרות, להפנות את הלחי השנייה, 'מי בכם חף מפשע ידה בה אבן בראשונה' וכו'.

"האנשים שתוקפים אחרים בשם הדת הם אנשים שמשתמשים בדת באופן מסולף למטרותיהם, ואלה אגב אותם האנשים שתוקפים נשים בשם הדת. הבעיה היא לא בדת אלא באנשים שמפרשים את הדת".

מזאוי ומורקוס, ממקימות הארגון הלהט"בי הפלסטיני הראשון, מסתכלות על השיח מנקודת מבט היסטורית רחבה יותר.

מורקוס אומרת כי "השיח בחברה הפלסטינית התחיל להשתנות עוד לפני הרבה שנים. זה לא משהו מיוחד לשנה האחרונה. בתחילת אסוואת, אני זוכרת שהתנועה האסלאמית החרימה אותנו והוציאה פתווה נגדי באופן אישי (שעדיין קיימת) בגלל שהייתי 'ראש הנחש' כלשונם. הם הצליחו להעלות את הרייטינג של אסוואת, כי כל חודש נכתבה כתבה נגד אסוואת והתבקשנו להגיב, ככה שלא היינו צריכות ליזום פניות לתקשורת.

"כשעשינו את הכנס, היה גל של התנגדות והסתה שאני לא זוכרת כמותו, אפילו כמי שהיתה פעילה פמיניסטית שנים לפני כן. כפמיניסטיות, קראו לנו בוגדות בגלל שהעלינו נושאים של שוויון מגדרי ו'רצח על כבוד המשפחה', כאילו אנחנו מייבאות שיח מערבי לתוך החברה הפלסטינית. כשאסוואת התחילה, טענו נגדנו את אותן הטענות על יבוא של שיח מערבי.

"מאז, השיח הקווירי והלהט"בי נכנס לתודעה הפלסטינית, ועובדה שרוב הפרסומים מאז לא השתמשו יותר במילים 'לוטי' (כינוי גנאי להומו, מלשון לוט) או 'סחאקיה' (כינוי גנאי ללסבית), אלא במת’לי ומת’ליה. אלה המונחים שפרסמנו בספרון 'מילון מונחים', שבו השתמשו כל מני ארגונים, כולל בהדרכות לאנשי מקצוע. כלומר רובד השפה היה מאוד משמעותי.

"בנינו שפה חדשה, שיח חדש. המאבק שלנו היה מול ארגוני החברה האזרחית, שצריכים שתהיה להם עמדה מאוד קונקרטית וברורה לגבי מיניות ונטייה מינית".

"היהודי יעמוד עם היהודי והפלסטיני יישאר לבד"

מהם הצרכים המיוחדים של להט"ב פלסטיניים? איך הם שונים מהצרכים של להט"ב יהודים?

מזאוי: "הצורך של כל להט"ב, בכל חברה ובכל מקום, הוא שהחברה שלו תקבל אותו כמו שהוא. שיוכל לחיות במשפחתו ובין חבריו בחברה ותרבות שמקבלת אותו כפי שהיא מקבלת כל אדם אחר.

"באשר למצבו של הלהט"ב הפלסטיני, הוא יתום ממדינה. כלהט"ב פלסטינים, לפני שאנחנו צריכים את ההגנה של המדינה, אנחנו צריכים מי שיגן עלינו מהמדינה. ולא רק המדינה, אפילו בארגונים ישראליים אני רואה דיכוי מודע או לא מודע. אין קבלה לזהות הפלסטינית. אז איך תוכלי לשחרר אדם כשאת לא מקבלת חלק ממנו?

"בתוך החברה הפלסטינית, את לא יכולה לשחרר את הלהט"ב אם את לא מקבלת את הלהט"ביות שלו. ובאותה הצורה, בתוך ארגון ישראלי, את לא יכולה לשחרר את הלהט"ב הפלסטיני אם את לא מקבלת את הפלסטיניות שלו.

ההפגנה הראשונה מסוגה בחיפה למען הלהטבים לפני שנה (צילום: אורן זיו)

ההפגנה הראשונה מסוגה בחיפה למען הלהטבים לפני שנה (צילום: אורן זיו)

"אני כיום לא רואה הבדל בין החברה האזרחית הישראלית והמדינה. הם ביחד, במיוחד כשאנחנו מדברים על נושאים פלסטיניים. ההזדהות של הלהט"ב הישראלי עם המדינה קודמת לזהותו כלהט”ב, והוא לא יעמוד לצד הלהט"ב הפלסטיני בגלל שהוא להט"ב. הוא יאבק את מאבקו נגד ההומופוב היהודי, אבל כשהלהט"ב הפלסטיני ייכנס לתמונה, היהודי יעמוד עם היהודי, והפלסטיני יישאר בחוץ".

מה יכולים לעשות להט"ב ופעילי שמאל יהודים שרוצים לתמוך בלהט"ב פלסטינים?

חמדאן: "קודם כל שיסתכלו עלינו לא כחלק נפרד מהעם והנושא והזהות הפלסטינית. המאבק שלנו כפלסטינים שונה מהמאבק שלהם. מי שרוצה לעזור לנו, צריך להיות מודע לכל המורכבויות הפוליטיות והלאומיות שאנחנו חיים בתוכן, להבין שישראל היא לא סמל החופש, ושהמאבק שלנו והמאבק שלהם לא משותף. אנחנו נמצאים תחת שכבות שונות של דיכוי".

מזאוי: "הדבר היחיד שדרוש מיהודים שרוצים לתמוך בנו הוא שיסיימו את הכיבוש שלהם אותנו. כי הכיבוש הוא אחריות שלכם. אני כלהט"בית פלסטינית נמצאת תחת כמה סוגי דיכוי: דיכוי לאומי, דתי, מגדרי, אתני ועוד. והחלק שלכם בדיכויים האלה הוא הכיבוש שלי והנכבה שלי.

"אז דבר ראשון אני דורשת מהיהודי שרוצה לתמוך בי שיסיים את הכיבוש בגדה ובעזה, ודבר שני שייקח אחריות על הנכבה. הנכבה היא לא דבר שקרה ב-1948 ונגמר. הנכבה נמשכת עד היום. החיים ביישובים הערביים היום הם תוצאת הנכבה. הפשע שקיים בחברה הערבית היום קורה בגלל הנכבה המתמשכת של העם הפלסטיני, כי המדינה פועלת נגדי, לא כדי לעזור לי, כי היא לא מנסה להגן על החברה הערבית אלא להילחם בה. שייקח אחריות על הנכבה והכיבוש, ואני כבר אסתדר בעצמי עם המשפחה והחברה והעם שלי".

לנשום קצת אוויר

חזרנו בצעדה על הכביש לכיכר האסיר. שום ח"כ לא נראה בסביבה. כולם התיישבו על המדרגות מסביב לכיכר, להקשיב לשלושה נאומים קצרים.

הנואמת הראשונה הגיעה עם מסר של סולידריות ואחיוּת מטאלעאת, תנועת הפמיניסטיות הפלסטיניות הצעירות שהרעידו את אמות הספים של החברה הפלסטינית בקיץ שעבר: "כטאלעאת, הפמיניזם שלנו הוא פמיניזם שיוצא מהקולות של מי שנדחקו לשוליים, הקולות של המוחלשות והמוחלשים. ומהקולות האלה אנחנו בונות את החזון שלנו לצדק שאנחנו רוצות בפלסטין ובעולם, לביטחון ולשחרור שאנחנו רוצות עבור נשים וקווירים וקוויריות וכל חלקי החברה הפלסטינית. […] הדיכוי שאנחנו חיות הוא גם פתח להתנגדות. להתנגדות משותפת, ולקשירת המאבקים, כדי שנבנה מציאות טובה יותר ועולם טוב יותר".

כמו בהיסטוריה של העם הפלסטיני, הנפקדים שיחקו תפקיד לא פחות חשוב מהנוכחים. "יא מת'לי אללי מש מענא, עשאנכ אחנא טלענא. נסמּע צותכ וצותנא, נצרח' צרח'ת חוריה" – יא הומו שלא אתנו, בשבילך יצאנו. נשמיע את קולך וקולנו, נצעק צעקת חופש.

ספוגות זיעה וצרודות, רגע לפני שהתפזרנו לשתות בירה, שאלתי מכרה איך היה. "קצת אוויר" היא ענתה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf