הפרטת הדואר: מעדיפים "תחרות" מדומה על פני האינטרס הציבורי

בספרו של מנחם פרי "שב עלי והתחמם" מתוארת מערכת היחסים בין הסופרים י"ח ברנר וא"נ גנסין, המבוססת על חליפת מכתבים בין השניים כששהו במדינות שונות במזרח ובמערב אירופה, בשנים 1906-1907. מאחר שמצוינים בספר הן תאריך המשלוח של המכתבים והן תאריך קבלתם, ניתן לראות כי המכתבים הגיעו לכל היותר בתוך ארבעה ימים.

רבים מאיתנו עדיין זוכרים שבעבר הפחות רחוק נהגנו לשלוח למשפחה ולחברים גלויות מנסיעות לחו"ל, שהיו מקדימות את שובנו ארצה. הזמנים האלה חלפו. מי ששולח דואר בימים אלה מקווה בעיקר שהוא בכלל יגיע – מתישהו – ליעדו.

דואר ישראל אינו מתפקד. כל מי שחי כאן יודע זאת היטב. הוא מספק שירות גרוע, שמצליח להידרדר. זו גם הסיבה שאפילו מי שמתנגדים להפרטות ככלל, מתקשים להתנסח כשמדובר בהפרטת דואר ישראל. מה גם שהנהלת הדואר תומכת, ואף קובעת כי ללא מכירה החברה תקרוס, ואפילו ועד העובדים תומך.

הפרטת חברת הדואר, שהאוצר ורשות החברות מבקשים לקדם במהירות שיא, ללא דיון ציבורי ראוי, מוצגת כפתרון הבעיות כולן – כפי שביטא זאת מ"מ מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, ינקי קוינט, בישיבת ועדת הכספים של הכנסת שהתקיימה בשבוע שעבר: ההפרטה תיצור תחרות, ותחרות תביא לשירות טוב.

אלא שמדובר בזריקת סיסמאות ללא כיסוי. רוב שירותי הדואר מונופוליסטים – לפחות 60% מהדואר הכמותי ורוב שירותי משלוח המכתבים. עובדה זו אינה עומדת להשתנות. שירותי הדואר הבסיסיים הם מונופוליסטים ברוב מדינות העולם. לצד השירותים הבסיסיים, המונופוליסטים כאמור, פועל הדואר גם בשירותים כמו משלוח חבילות, שבהם קיימת תחרות במדינות העולם – וגם בישראל, אם כי יש להודות שהתחרות כאן ממוקדת באיזורים צפופי אוכלוסין, שבהם יש היתכנות לרווח. ביישובים קטנים בדרום ובצפון עדיין מסתמכים על הדואר.

הטענה שלפיה שירות פרטי יעיל יותר גם אינה מבוססת עובדות. לפי דירוג שירותי הדואר שמפרסם ארגון הדואר הבינלאומי (The Universal Postal Union), כבר שנים רבות השירות הטוב ביותר בעולם מסופק בשווייץ, שם פועלת חברה ממשלתית, שהיא המעסיקה השנייה בגודלה במגזר הציבורי במדינה.

לפי אותו דירוג, נכון ל-2023, בין ששת שירותי הדואר הטובים בעולם רק שניים הם בבעלות פרטית מלאה (אוסטריה וגרמניה); בצרפת הבעלות היא של שתי חברות ממשלתיות; ביפן הבעלות משותפת, פרטית וציבורית; ובארה"ב השירותים ניתנים על ידי רשות פדרלית (הדירוג מבוסס על ארבעה קריטריונים: היכולת להסתמך על שירותי הדואר, ההנגשה של שירותי הדואר, הרלוונטיות של השירותים ועמידות השירות).

בישראל, כבר ב-2018 קיבלה הממשלה החלטה להפריט חלקית את הדואר. אז דובר על מכירת 20% ממניות חברת הדואר, ואפשרות למכירה של 20% נוספים בבורסה. בזמן "ממשלת השינוי", שר התקשורת דאז, יועז הנדל, העביר את המודל בהחלטת ממשלה למכירה של כל חברת הדואר, בבת אחת – בלי שלבי ביניים או הגנות.

המדינה עדיין רוצה להיפטר מחברת דואר ישראל כמה שיותר מהר. המכרז הנוכחי קובע כי הזוכה יהיה מי שמרבה במחיר, ללא קריטריונים שקשורים לשיפור השירות או תנאי העסקה. המחיר כולל מתנה בסך חצי מיליארד שקל מהמדינה (כהלוואה שלא תוחזר), ונדל"ן שהיקפו מוערך במאות מיליוני שקלים, שההפרטה תאפשר למכור אותו.

מהדיון בכנסת השבוע עלה, שתנאי המכרז יחייבו את מי שירכוש את דואר ישראל לעמוד בתנאים הנוכחיים של משרד התקשורת מבחינת מרחקים בין סניפים וזמני שירות. כלומר, הכוונה היא להנציח את השירות הכושל – רק להעביר את הזעם מהמדינה אל גוף פרטי, שלא חייב לספק תשובות – ובעיקר להימנע מהזרמת כספי מדינה נוספים, ולהתנער מאחריות.

חייבים להזכיר כי חברת הדואר מחזיקה גם בבנק הדואר – גוף שנותן שירותים פיננסיים בסיסיים לחלשים ביותר באוכלוסייה. במשך שנים היו הצעות להפוך את בנק הדואר לבנק ממש, בנק חברתי, בדומה למודל הבריטי, אולם היוזמות נקטעו באיבן.

ההחלטה למכור את חברת הדואר, ובתוכה את בנק הדואר, מבלי לקיים דיון ציבורי מעמיק בהשלכות היא לא פחות מפשע. בנק הדואר מאפשר לאוכלוסיות מוחלשות לקבל קצבאות ולהעביר תשלומים. סגירת סניפים כבר פגעה אנושות בציבור זה. העברת הבעלות והשליטה על בנק הדואר לגוף פרטי, שפועל למטרות מקסום רווחים ואין לו כל מחויבות חברתית, עלולה להסתמן כאחת מהעוולות החברתיות הקשות שחוללה ממשלת ישראל בטווח הבינוני-ארוך. אגב, בבריטניה, שירותי הדואר הועברו לניהול פרטי, אך בנק הדואר נשאר בבעלות ממשלתית מלאה.

הפסילה של דואר בארי רעה לדואר ולישראל

דפוס בארי, שהוא הגדול בישראל, ביקש לבחון אפשרות להתמודד על רכישת דואר ישראל. ב-7 באוקטובר שכל בית הדפוס כמה מעובדיו, אך למרות זאת הצליח – בכוחות שקשה להגזים בהערכתם – לחזור לפעילות בתוך זמן קצר, כשזוועות הטבח עוד נראו בשבילי הקיבוץ.

דפוס בארי ביקש לדחות את תהליך ההפרטה בשישה חודשים, כדי שיוכל להתארגן לקראת ההתמודדות. למעשה, הדפוס ביקש להתמודד עוד בסיבוב הקודם, שבו הוחלט על מכירת 20% ממניות הדואר. לפי מ"מ מנכ"ל רשות החברות, באותו סיבוב לא היו כלל מתעניינים, ולכן נזנח.

דפוס בארי נפסל מהתמודדות במכרז הנוכחי, לאחר שרשות החברות הממשלתיות החליטה לקבל את חוות הדעת שכתבה רשות התחרות בעניין. במסמך שכתבתי עבור מכון זולת – לשוויון וזכויות אדם, הסברנו למה הפסילה של דפוס בארי רעה לדואר ובעיקר רעה לישראל.

לפי רשות התחרות, דפוס בארי עלול לפגוע בתחרות בשני היבטים: האחד בשל העובדה שדפוס בארי מחזיק בחלק ממניות חברת מסר, העוסקת במשלוח דואר כמותי; והשני בשל עיסוקו ב"דפוס כמותי".

חברת מסר היא אכן הגוף הפרטי המשמעותי בישראל שמספק שירותים מקבילים ומהווה אלטרנטיבה מסוימת לדואר הלא מתפקד, בעיקר במרכז הארץ ובאופן מיוחד לעסקים. מדובר בשירות הניתן ל"חברות גדולות או גופים ציבוריים ששולחים אלפי פריטי דואר בחודש, כגון חברות תקשורת, חברות ביטוח, משרד ממשלה, רשויות מקומיות, תאגידי מים ועוד". אולם רשות התחרות קבעה כי אם דפוס בארי ימכור את אחזקותיו בחברת מסר, לא יהיה חשש לפגיעה בתחרות בעניין זה. דפוס בארי הסכים למכור.

רשות התחרות הציגה קושי נוסף, שאינו עומד באופן ישיר בתחרות עם שירותי הדואר, אלא מתייחס לשירות שנותן דפוס בארי בתחום משיק, בהיותו "דפוס מאחיד": הדפוס הוא ספק השירותים העיקרי למדינה, למוסדות ולבנקים בהדפסה של דואר מוסדי, צ'קים וכרטיסי אשראי. בנוסף, דפוס בארי פיתח את שיטת ה"מעטפית" (אגרות ומסמכים לדיוור ישיר), ולמעשה שולט בתחום זה. עובדה זו גרמה לראש רשות התחרות להמליץ על פסילת דפוס בארי.

אבל האם העובדה שדפוס בארי הוא מונופול בתחומו הביאה לכך שמחירי השירותים שלו גבוהים מאחרים? סוגייה זו כלל לא נבחנה על ידי רשות התחרות. לשיטתם, זה לא עניינה של הרשות. לו היו בוחנים שאלה זו, היו חייבים להכיר בכך שדפוס בארי אינו מנצל לרעה את היותו מונופול. לא במקרה המדינה וכמעט כל הגופים המוסדיים בישראל מתקשרים עימו. מדובר בגוף שנותן שירותים במחיר הוגן ובאופן המקצועי ביותר. אין כל סיבה להניח שינהג אחרת עם תוספת שירותים. אבל לפי רשות התחרות, העובדה שדפוס בארי מספק שירות ייחודי – שהוא עצמו המציא – ועושה זאת תוך הפחתת העלויות למדינה ולגורמים המוסדיים, היא אחת מהסיבות לפסילתו(!).

פרט לכך, דפוס בארי הוא עסק בבעלות קיבוץ בארי. חברי הקיבוץ המועסקים בו והמנהלים אותו מקבלים שכר שווה – אין בו מנכ"לים שמקבלים משכורות עתק, ואין לו בעלי מניות שלמענם צריך למקסם רווחים. בחזון החברתי והעסקי שלו, שנכתב ב-2021, נאמר כי בבית הדפוס "חותרים לחדשנות, הגשמה וביטוי עצמי, מחויבות לקהילה וחדוות יצירה. אנו מאמינים כי ערכים של שיתוף ודאגה לכלל משרתים לא רק קיבוצים ב-2021, אלא גם חברות שנושאות על דגלן ערכי חדשנות, הובלה ויצירתיות".

ואלה לא רק דיבורים. בפרקטיקה, מדובר בעסק שמעסיק 400 עובדים בפריפריה, 150 מחברי קיבוץ בארי ו-250 עובדים מיישובי הסביבה: שדרות, אופקים ונתיבות. השכר המשולם לעובדים שאינם חברי הקיבוץ גבוה מהשכר הממוצע לעובדים במקצועות דומים במשק. והעובדים משתתפים ברווחים. כמו כן, דפוס בארי תורם תרומה כספית קבועה מדי שנה לתמיכה בקהילה.

התחרות אינה חזות הכל

לתחרות יש חשיבות בהתנהלות משקית, אך היא אינה חזות הכל – בעיקר כשעוסקים בשירותים שצריכים לתת מענה לכלל האוכלוסייה, לפריפריה, ליישובי ספר ולבעלי הכנסות נמוכות. באפריל 2023 התקבלה החלטה באו"ם שלפיה על מדינות העולם לעודד כלכלה חברתית וסולידרית לשם פיתוח בר-קיימא. ההחלטה קובעת שקידום אוכלוסיות מוחלשות, שוויון מגדרי, מאבק במשבר האקלים ויציאה מעוני צריכים למצוא מענה לא רק במדיניות חברתית, אלא גם במדיניות כלכלית – שחלק מרכזי בה הוא עידוד פעולות כלכליות באמצעות תאגידים בעלי אופי חברתי-סולידרי.

אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות העדפה בהתקשרויות ציבוריות. כדי לבחון את כדאיות המדינה, כמדינה – כלומר, כיישות שמטרתה לשרת את אזרחיה באופן הטוב יותר – עליה לבחון לא רק את ההצעה הזולה ביותר, אלא גם קריטריונים נוספים. למשל, העדפה של עסקים מקומיים, מתוך הנחה שכאשר עסק נטוע במקום, קיים סיכוי סביר יותר שיש לו עניין לקדם גם את האינטרס הציבורי המקומי.

קריטריון נוסף יכול להיות מהותו הפיננסית של העסק, למשל אם הוא נסחר בבורסה, מה שבהכרח מרחיק אותו מהזיקה המקומית. למשקיעים בבורסה אין קשר ישיר לעסק או עניין מהותי בהצלחתו, מעבר להעלאת ערך המנייה. עוד גורם שניתן לשקול הוא תנאי ההעסקה של העובדים ותנאי השכר – העסקה ישירה או באמצעות גופים אחרים, תקופות העסקה, ובעיקר פערי שכר. גם מדיניות בונוסים רלוונטית כאן: אם החברה נותנת בונוסים למנהלים על הגדלת רווחים, או משתפת את העובדים ברווחים.

את דפוס בארי, שהוכיח כי גם במצב מונופוליסטי הוא אינו נוהג באופן נצלני – פסלו. מי נותר? דלק של תשובה יחד עם רמי לוי, מי שעושק משאבי טבע יחד עם מי שעושק את עובדיו; וחברת מילגם של משפחת וייל, שהפכה לקונגלומרט עצום המספק יותר ויותר משירותי המדינה, והיא גם בהליכים מתקדמים לרכישת חברת גט, שפוגעת בבעלי המוניות (במאמר מוסגר, לא ברור איך מי ששולט למעשה בשוק המוניות, אינו נחשב כפוגם בתחרות בנושא המשלוחים).

ראש רשות התחרות, מיכל כהן, חוששת כי הרגולציה המתגבשת אינה נותנת מענה ראוי לפיקוח על הדואר המופרט, ולכן הציעה לפסול את דפוס בארי. הפגם ברגולציה לא יתקן עם הפסילה – הוא פגם מובנה במכרז שיעביר מונופול ציבורי לידיים פרטיות. מתן אור ירוק לרכישת חברת הדואר, על כל תפקידיה, לחברות הפועלות למקסום רווחים ונסחרות בבורסה מעלה חשש חמור פי אלפי מונים מאשר דפוס בארי, הנטוע בקהילה ובחברה בישראל, שאינו מחויב למחזקי מניות בבורסה, ושכבר הוכיח איך הוא פועל במצב מונופוליסטי. נדמה כי לולא העיוורון "התחרותי", ההמלצה היתה אמורה להיות הפוכה.