newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בעלת טחינת אלארז: "הטלפון לא מפסיק לצלצל. רבים תומכים בי"

מאז אתמול מתחולל ויכוח עז בחברה הפלסטינית סביב תרומה של בעלת המפעל, ג'וליה זהר, לאגודת קו סיוע נפשי לקהילה הגאה. בארגונים פמיניסטיים טוענים שזהר היא מטרה קלה משום שהיא אישה, ואילו יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה רומז שברקע יש גם אינטרסים כלכליים זרים

מאת:

מאז אתמול מתחוללת סערה בחברה הפלסטינית בישראל. במוקד הסערה נמצאת אמנם טחינת אלארז, אבל הסוגייה שפורצת החוצה בצורה סוערת ורגשית נוגעת ליחסה של החברה הפלסטינית לקהילת הלהט"ב, ובמקביל גם לסוגיה הלאומית.

הסערה שהתחילו אחדים גברה לאחר שמועאד' אלח'טיב גינה בעמוד הפייסבוק שלו את התרומה של טחינת אלארז לאגודת קו סיוע נפשי לקהילה הגאה, שמחזיקה גם קו חם לערבים ויש לה מתנדבים ערבים, בגלל תמיכתם "בסוטים" כהגדרתו.

טחינה אלארז במדפים (צילום: אורן זיו)

טחינה אלארז על המדפים (צילום: אורן זיו)

הגינוי הוביל לקמפיין להחרמת הטחינה, שתפס תאוצה ברשתות החברתיות. עסקים ואנשים פרטיים פירסמו סרטונים שבהם הם מורידים את טחינת אלארז מהמדפים של הסופרמרקטים שלהם, ומסבירים שאינם זקוקים לטחינה שתומכת ומעודדת "סוטים" בחברה הפלסטינית. אחרים צילמו את עצמם זורקים את הטחינה לפח.

במהלך היום הצטרפה לחרם רשת הסופרמרקטים אלמשהדאוי (קינג סטור), שלה 13 סניפים גדולים מבאר שבע ועד נצרת, והודיעה כי החליטה להוריד את טחינת אלארז מהמדפים.

במהרה התחיל קמפיין נגדי של תמיכה בטחינת אלארז ובבעליה, ג'וליה זהר. סופרמרקט חמודי בכפר יסיף הודיע שהוא מוכן לקנות את הטחינה מכל מי שהוריד אותה מהמדפים, ורבים ציינו שמהיום והלאה יקנו רק טחינת אלארז.

תמונות של קופסת הטחינה ממלאות את הרשתות החברתיות, בין אם בהתנגדות או בתמיכה. ואפילו התחילו להופיע בדיחות, כמו מוכר פלאפל ששואל לקוח אם להוסיף לו טחינה, והלקוח עונה: לא, אני סטרייט; או אדם שכתב מתחת לתצלום של פיתה עם פלאפל – מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו, לשאול את המוכר באיזו טחינה הוא משתמש, או אולי להביא פתווה מהשיח'?

בתוך הוויכוח הסוער הזה הופיע גם צד שלישי, מתוך התנועה הגאה הפלסטינית, שמתנגד לתמיכתה של זהר באגודה. אלה טענו כי האגודה מלבינה ומטהרת את שמה של ישראל כלפי העולם, ומשתמשת בנושא הקהילה הגאה כדי להראות שישראל מדינה נאורה ודמוקרטית.

ארגון אלקווס אף פירסם כרוז שבו נכתב: "המתקפה החברתית על הקהילה הגאה היא חמורה לא פחות מהאלימות של הממסד הישראלי והקולוניאליסטי עלינו, וחשוב מאוד לצאת נגדו. לאגודה שנתמכה על ידי טחינת אלארז יש היסטוריה ארוכה של שותפות בפרויקטים קולוניאליסטים ומתנשאים.

"אנחנו קוראים לזה 'הכביסה הוורודה'. המהות של הארגונים האלה היא שהפלסטינים נחותים מהם וצריכים שהישראלים יצילו אותם. במהות שלהם הם מבטלים את המהות והקיום הפלסטיני והניסיון הפלסטיני. הם ביטלו לחלוטין את קו החירום שהקמנו ומשרת את הקהילה שלנו. הם כרטיס ביקור דיפלומטי בחו"ל, שמציג כאילו שהוא בא להציל את הקהילה הגאה הפלסטינית מהחברה שלה, וככה הם מצליחים לגייס הרבה תרומות". הארגון אף קרא לזהר לבטל את התמיכה שלה באגודה.

ג'וליה זהר במפעל אלארז (צילום: Zaher abu Elnaser, CC BY-SA 4.0)

ג'וליה זהר במפעל אלארז (צילום: Zaher abu Elnaser)

נושא הקהילה הגאה היה בגדר טאבו בחברה הפלסטינית, וכמעט לא הופיע בשיח הציבורי. מי שעוסקים בנושא כבר שנים הם ארגון אלקווס והארגון הפמיניסטי אסוואת שמספקים קו חם לסיוע, במיוחד למי שטרם יצאו מהארון או שנמצאים במצוקה. הופעתם של שני הארגונים וכמה הפגנות פומביות הצליחו בתוך זמן קצר להעלות את הנושא לתודעה הציבורית.

בשנה האחרונה הוויכוח התלהט, במיוחד אחרי הפגנה נגד אלימות כלפי הקהילה הגאה שיזם ארגון אלקווס באוגוסט שעבר בחיפה, שבו פעילים ותומכים הפגינו ונשאו גם דגלי פלסטין, וזכו לתגובות אלימות מחד ותומכות מאידך בתוך החברה הפלסטינית.

סערה נוספת התעוררה סביב מותו הטרגי של הרקדן איימן ספייה בטביעה בסוף מאי. ספייה היה מזוהה עם הקהילה הגאה הפלסטינית, ובעקבות מותו נשמעו קולות של אנשי דת אסלאמיים שאמרו כי אסור להתפלל על גופתו ולהכניס אותו למסגד, והיו מי שהרחיקו לכת וטענו שאסור אפילו לקבור אותו בבית קברות מוסלמי.

הוויכוח סביב זכויות הקהילה הגאה הוא ויכוח חדש ובריא, אבל הוא מפצל את החברה הפלסטינית לשניים – מי שמאמינים בחופש הביטוי ובזכויות הקהילה הגאה, ובנוסף גם תומכים בארגוני הנשים ובפמיניזם, ונגדם נמצאים אלה שנלחמים בהם ומכנים אותם "סוטים" שיש להוציא מחוץ לחברה (ויש ביניהם אף כאלה שמכנים את הקהילה הגאה "מגיפה"), ונלחמים גם בארגוני הנשים ומאשימים אותן ב"אג'נדה מערבית".

הפסיכולוג טוני חדאד אמר ל"שיחה מקומית" כי "עצם זה שיש אנשים שמורידים את מוצרי טחינת אלארז מהמדפים היא אמירה הומופובית. זה אקט שמנסה להוציא את הקהילה הגאה מהחברה. אולי במקום החרם הזה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו נגדם, להתמודד עם ההתנגדות ולהבין מאיפה היא באה, ולדון בסוגיה?"

"הם חושבים שמצאו להם טרף קל"

גם בתוך הוויכוח הזה, הצעד של זהר והסערה שהתעוררה סביבו הם חריגים. זאת אולי הפעם הראשונה שאשת עסקים ערביה מצהירה בצורה של תרומה על תמיכה בזכות ההגדרה והקיום של הקהילה הגאה. חברת הכנסת חנין זועבי תמכה גם היא במאבקה של הקהילה הגאה הפלסטינית, וספגה ביקורת חברתית קשה. הרבה תומכים במאבק בסתר, אך לא מעזים להצהיר על תמיכתם בפומבי.

ג'וליה זהר, שמחזיקה בטחינת אלארז, היא אשת עסקים פלסטינית, שבעלה מת בפתאומיות והותיר אותה אלמנה עם שני ילדים קטנים ומפעל טחינה קטן. במהלך השנים הצליחה זהר להחזיק את המפעל ואף להגדילו. היא משווקת את הטחינה שלה למדינות רבות בעולם, וגרפה גם את פרס הטחינה הטובה בארץ. גם עכשיו נשמעים קולות תמיכה וסולידריות עמה, שמכנים אותה "אשת הברזל".

סועאד דיאב, ממקימות קרן מסיירה לתמיכה בבעלי מוגבלויות ערבים, אומרת כי "ג'וליה זהר היא מהמקימות של מסיירה, שהיא הקרן היחידה שתומכת באנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים בחברה הערבית. כבר 12 שנה היא תורמת לנו, היא נתנה את המשרדים שלה לקרן בגלל האמונה שבעלי הצרכים המיוחדים בחברה הערבית נמצאים בשולי החברה ויש לתמוך בהם. רוב בעלי העסקים הערבים סגרו את הדלתות בפנינו, והיא פתחה אותן ולקחה את הפרויקט תחת חסותה.

"האישה הזאת נתנה את הנשמה שלה עבור החברה הערבית. תראי לי עוד בעלי עסקים ערבים כאלה. אי אפשר לטעון נגדה שהיא תומכת בציונות מכיוון שתמכה באגודה. אבל קל לתקוף אותה כי היא אישה, ועוד אישה מצליחה, שחיה בחברה פטריארכלית".

רפאא ענבתאוי, מנהלת הארגון הפמיניסטי כיאן, אמרה ל"שיחה מקומית": "אם ג'וליה היתה גבר, לא היו תוקפים אותה כך. הם חושבים שמצאו להם טרף קל, גם אישה וגם נוצריה. מה שקורה כאן סביבה, כולל הקשר לקהילה הגאה ולגל הלאומיות שאומר שהיא תומכת בעמותה ישראלית, לא קשור לא לקורונה ולא לג'וליה".

מועאד' אלח'טיב פירסם באופן גלוי בעמוד הפייסבוק שלו מותג טחינה מתחרה. בפוסט הוא כתב: "תודה לאל, פתחתי את הארון ומצאתי שהטחינה היא אלהלאל ולא הטחינה שתומכת בסוטים". בינתיים אלח'טיב מחק את הפוסט בפייסבוק.

יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, התייחס לסוגייה הכלכלית, וכתב: "איזו צביעות זו הדרישה להחרים את טחינת אלארז, ובמקביל לא להחרים את החברות הישראליות שמשוויצות בתמיכה בצה"ל ובהתנחלויות. איזו נאיביות זו לא לראות את תפקיד החברות המתחרות בחברת אלארז בקמפיין להחרמת אלארז".

"הדלת שלי תמיד פתוחה לכל המוחלשים בחברה"

מועאד' אלח'טיב, שעורר את הסערה, הוא בעלים של עסקי תרגום, ולטענתו בין לקוחותיו נמצאים גם עיתון "הארץ" ועיריית ירושלים. הוא מכחיש כי קרא להחרים את טחינת אלארז. אלח'טיב אמר ל"שיחה מקומית" שהוא רק פירסם את מה שהוא חושב, "בלי להסית נגד אף אחד".

הוא אינו מכחיש את עמדותיו בנושא הקהילה הגאה וסבור כי "להיות גיי זו לא בחירה, אלא בעיה רגשית ונפשית שצריכה טיפול", אך טוען בתוקף שרק הביע את דעתו בנושא התרומה לאגודה.

בתגובה לשאלה מדוע קרא להחרים עסק ערבי באמצע משבר כלכלי חמור, אמר: "לא דרשתי מאף אחד בסרטון שהפצתי להחרים את טחינת אלארז. קודם פניתי לעיתונאי שפירסם על התרומה ושאלתי אותו אם הדבר נכון. אחר כך פניתי לחברת אלארז וטרם קיבלתי תשובה. פעמיים התקשרתי לג'וליה והיא לא חזרה אלי. ואז ראיתי פרסומים והחלטתי לפרסם, אז הפצתי סרטון שבו ביקשתי הסבר ושהגברת ג'וליה תחזור בה מהמימון של האגודה".

אבל האישה תמכה בהרבה עסקים ערבים וקבוצות מוחלשות.

"נכון, וכל הכבוד לה. אבל מותר לי לבקר אותה אם היא עושה משהו שלילי".

אז מי מנהל את קמפיין החרם נגד אלארז?

"אני אישית לא יזמתי את זה. זה אנשים קנאים שמבדילים בין טוב לרע. אין גוף שמממן. זה התחיל באופן ספונטני בפייסבוק".

אז למה הפצת סרטון של בעל סופרמרקט שהוריד מוצרים של אלארז מהמדפים?

"מי שמנסה להדביק לי שאני עומד מאחורי הקמפיין צריך לשאול את עצמו למה הרבה הורידו את הטחינה מהמדפים. האם אני באמת יכול להשפיע על כולם? למה הם לא מבינים שלאנשים יש עקרונות והם פועלים לפיהם? למה לזהר יש זכות לתמוך באגודה ובקהילה הגאה ולמי שרוצה להחרים את הטחינה שלה אין? מעצם זה שהם קונים את הטחינה, הכסף שלהם יילך לתמיכה בסוטים".

זהר, מצדה, לא מצטערת על התרומה לאגודה, ושומרת על אופטימיות. לדבריה, "מאז ומתמיד אני בעד השכבות המוחלשות בחברה שלנו, בין אם זה אנשים בעלי מוגבלויות, נשים, ילדים, זה תמיד היה בסדר העדיפויות שלי לחזק ולתמוך בחלשים. לכן אני מעסיקה במפעל שלי הרבה נשים, וגם בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים.

"האגודה פנתה אלי ותמכתי בהם. הדלת שלי תמיד פתוחה לכל המוחלשים בחברה. והתגובות בחברה שלנו ממש הפתיעו. הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל, ויש הרבה שתומכים בי".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf