גם התיאום עם הצבא לא הציל את הטכנאים מפגז בכינון ישיר

"נראה לך שרצינו ללכת למוות שלנו? הכל היה בתיאום". עלי סוואלחה (משמאל) בסלפי עם הצוות של פלטל זמן קצר לפני שנורו. נאדר אבו חג'אג' (ימין) ובהאא אל-ראיס (במרכז עם כובע כחול) נהרגו מהירי (צילום: עלי סוואלחה)

"הלכנו לפי התוכנית שהצבא נתן לנו. נראה לך שאנחנו רוצים ללכת למוות שלנו? הכל היה בתיאום. אנחנו לא זזים בלי תיאום והוראות ברורות, בלי להודיע לצבא ולקבל אישור, והם הפגיזו".

ככל שמתבהרת התמונה של מה שקורה בעזה, כך היא נעשית אפלה

יותר משלושה חודשים אחרי האירוע, עלי סוואלחה לא יכול לשכוח את פרטי מה שקרה לו ולחבריו ב-13 בינואר השנה בח'אן יונס. באותו יום יצא עם חבריו לצוות של "פלטל" – חברת התקשורת הפלסטינית המספקת שירותי טלפוניה, סלולר ואינטרנט – לתקן מרכזייה שהתקלקלה בעיר. גם בדובר צה"ל אישרו שהתיקון נעשה בתיאום עם הצבא, שאף שלח לצוות של פלטל מפה מפורטת של האזור. אולם למרות התיאום המדוקדק, טנק ישראלי ירה פגז לעבר אחת מהמכוניות בשיירה. שניים מחבריו של סווחאלה נשרפו למוות מול עיניו.

הירי בטכנאים של פלטל לא קיבל פרסום כמו הירי בשלושת החטופים הישראלים בשג'אעיה או הירי בשבעת עובדי ארגון "המטבח המרכזי העולמי" בדיר אל-בלח, אבל הוא דומה להם, ויכול ללמד על חוסר התיאום בין הכוחות בעזה וגם על היד הקלה על ההדק כלפי כל מי שבעיני הצבא נמצא ב"שטחי ההשמדה", כפי שעלה מכתבתו של יניב קובוביץ' ב"הארץ". הוא מלמד גם על האמינות של דובר צה"ל, שהגרסה שמסר למקרה לא עולה בקנה אחד עם העובדות המצולמות והכתובות, ועם העדות של סוואלחה.

"אני יודע שהיו אמורים לא לירות בהם. אני יודע שהיה תיאום. ואני יודע שירו בהם בכל זאת", אמר ל"שיחה מקומית" מקור מודיעיני שמכיר את המקרה. "כשזה קרה, אנשים אצלנו, במודיעין, התבאסו. אני רתחתי על זה. חשבתי, 'הרגתם אנשים חפים מפשע, שעושים עבודה חשובה'. אבל נראה שזה לא הטריד אף אחד".

המקור סיפר שלישראל יש אינטרס לשמור את רשת הסלולר ברצועת עזה תקינה. מקור ביטחוני אחר הבהיר שהרשת משמשת לפעמים להעביר מסרים לציבור העזתי. "ציפינו שהם יתקנו," אמר המקור במודיעין, "(אבל) חיילים בשטח פשוט ירו".

היה קשה לזהות את העיר. ח'אן יונס אחרי שהצבא הישראלי יצא ממנה באפריל 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש 90)

"הכוח זיהה את הרכב כאיום וירה לעברו"

דובר צה"ל אישר ל"שיחה מקומית" שאכן ב-13 בינואר טכנאים של פלטל נשלחו לתקן, בתיאום עם הצבא, תשתיות תקשורת בח'אן יונס ושכוחות צבא ירו לעברם. באותו זמן, אוגדה 98 הוצבה באיזור ח'אן יונס. גם בחברת פלטל אישרו את הפרטים וציינו שזו הפעם היחידה מאז 7 באוקטובר שעובדים של החברה נהרגו בזמן עבודה שבוצעה באישור הצבא.

הירי בוצע בשתיים בצהריים. הטכנאים נסעו ברכב לבן, שסומן בדגלי החברה. שני העובדים שנהרגו היו הנהג, נאדר אבו חג'אג', חשמלאי, אב למשפחה גדולה, שבנו הקטן תועד בוכה בהלווייתו, ובהאא אל-ראיס, שעבד כטכנאי במחלקת האינטרנט והסייבר, וישב במושב האחורי.

לפי טענת הצבא, הטכנאים חרגו מהמסלול שנקבע להם. " מהתחקיר הראשוני (הדגש במקור) שבוצע," נמסר מהצבא. "עלה כי צוות השיירה יצא לדרכו חזרה מבלי להודיע לצה"ל, בניגוד לתיאום איתו, וכן חרג מהציר המתוכנן והמאושר.

"כתוצאה מכך, נכנסה השיירה לגזרה של כוח אחר, אשר לא הכיר את התיאום. הכוח זיהה את צוות השיירה כאיום וירה לעברם. כאירוע חריג אשר התרחש במהלך הלחימה, הוא צפוי להיבדק על ידי מנגנון התחקור המטכ"לי".

דובר צה"ל סירב למסור ל"שיחה מקומית" את מפת התיאום שבה מופיע הציר שממנו חרגו לכאורה העובדים, בטענה כי הדבר יפגע ב"ביטחון מידע".

לפי המפה, נראה שהצוות של פלטל לא סטה מהציר (Map data@2024 Google, Mapa GISrael)

אולם הגרסה הזו של הצבא לא עולה בקנה אחד עם עדותו של טכנאי פלטל, שירד מהרכב שניות לפני שנורה על ידי הטנק, לא עם סרטון שהטכנאי צילם שניות אחרי הפגיעה, ולא עם מפת תוואי התיאום, שהצבא שלח לטכנאים והגיעה גם לידי "שיחה מקומית". מהראיות האלה אפשר לקבוע בסבירות גבוהה שגרסת דובר צה"ל לאירוע אינה נכונה.

"טנק ירה בנו"

בסרטון שצילם עלי סוואלחה, הטכנאי שניצל מהירי, רואים את הרכב הלבן של פלטל עולה באש מול מאפייה מקומית. סוואלחה ממלמל את השאהדה, פסוקים שמוסלמים נוהגים להגיד לפני המוות. "אבו עודאי ובהא מתו", הוא אומר, "טנק ירה בנו". ואז נשמע ירי נוסף, והסרטון נגמר. 11 שניות אורכו.

ממיקום המאפייה, מאפיית אל-קלעה, על שם מבצר סמוך מהתקופה הממלוכית, ומצורת החלונות של המבנים ברחוב, אפשר לאכן את הנקודה המדויקת שבה צילם סוואלחה. בהצלבה עם מפת התיאום ששלח הצבא, ניתן לקבוע שחברי הצוות נמצאו על הציר שאושר להם.

עם זאת, גלגלי הרכב השרוף פונים שמאלה, לכיוון המסגד הגדול של ח'אן יונס, כאשר לפי מפת התיאום, על הרכב היה לפנות בצומת הזה ימינה, לכיוון רחוב הים. בראיון ל"שיחה מקומית" הסביר סוואלחה שהפנייה ימינה היתה חסומה לחלוטין מהריסות בתים. לדבריו, הצבא עידכן אותם בבוקר שעליהם לפנות שמאלה, על אף הכתוב במפה.

התיאום מתבצע באופן עקיף, באמצעות מכשיר סלולר לווייני. על המכשיר היה אחראי אבו חג'אג'. לפי סוואלחה, אבו חג'אג' דיבר עם מחלקת התיאום של פלטל, שהחזירה לו את התשובות שהתקבלו מהצבא. לפני כל משימת תיקון, מתפ"ש מקבל את תעודות הזהות של הטכנאים ואת מספרי לוחיות הרישוי של המכוניות, והחברה מקבלת בחזרה קישור ב"גוגל מאפס", עם הציר המאושר לתנועה.

סוואלחה מספר כי מתחילת המלחמה, הוא וחברי הצוות שלו מתקנים תשתיות באזורי לחימה ברצועה. הוא רואה בעבודה הזו מלאכה מצילת חיים, כי אם אין תקשורת סלולרית מתפקדת, אי אפשר להזעיק אמבולנס וצוותי חילוץ. "העבודה שלנו חשובה, הומניטרית, כמו של רופאים או אנשי חילוץ", הוא מסביר.

באותו בוקר, נמסר לצוות של סוואלחה שאזל הדלק בגנרטור של המרכזייה הראשית בח'אן יונס. בלעדיה, כל קווי התקשורת והאינטרנט, מוואדי עזה דרומה, מפסיקים לעבוד. חמישה אנשים נבחרו למשימה: סוואלחה ישב ברכב הלבן, עם אבו חג'אג' ואל-ראיס; מוחמד עזאם, נהג בולדוזר, נסע מאחוריהם; ואיברהים עבדין, נהג משאית דלק כבדה, מאחוריו.

"אני לא חמוש"

השיירה יצאה בעשר בבוקר מרפיח צפונה, בהתאם למפה שהצבא שלח. ח'אן יונס, מספר סוואלחה, נראתה כמו עיר רפאים. מדי כמה מטרים הם עצרו כדי לאפשר לדחפור לפנות הריסות. הוא הסביר שבניינים נמוכים קרסו לרוב לתוך עצמם, אבל בניינים גבוהים יותר נפלו על הכביש וחסמו אותו.

"הבולדוזר נוסע, ואני לידו, מצביע לו על חתיכות בטון לפנות", אמר סוואלחה. הוא גדל בח'אן יונס, אבל לא זיהה את רחובותיה. "הצבא מחק את המקום", הוא אמר, "אנחנו, כטכנאי פלטל, הסתובבנו בכל עזה, יותר מעיתונאים. אנשים לא מבינים. פשוט מחקו הכול".

אחרי שהשיירה של פלטל עברה את המסגד הלבן הגדול של ח'אן יונס, שנבנה ב-1928, הם הודיעו למחלקת התיאום, וקיבלו אישור להמשיך. לדברי סוואלחה, לפני כל פנייה בדרך הם הודיעו, וחיכו לאישור מהצבא.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

במעלה רחוב אל-סוניה הם שמעו פיצוץ. בית מגורים, כעשרים מטרים מהם, הופצץ. "אבנים עפו לנו על הראשים והרכב", סיפר סוואלחה. "בתיאום אמרו לנו: תמשיכו. זה לא עליכם, אל תדאגו". אבל הם לא המשיכו. אבו חג'אג' התקשר שוב לתיאום. "פחדנו למות. אנחנו הולכים לפי התוכנית שהצבא נתן לנו, והם מפגיזים? מה זה?", שחזר סוואלחה. הצוות התקבץ בצדי הדרך והמתין עשר דקות עד שנרגעו ההפגזות, ואז הם התקשרו שוב לתיאום, וקיבלו אישור להמשיך.

סוואלחה סיפר שבאותו רגע, הוא הציע לצוות להצטלם. בצילום, סוואלחה מחזיק בטלפון, מחייך מאוזן לאוזן, שאר חברי הקבוצה נראים מעט רציניים ממנו. זו התמונה האחרונה של אבו חג'אג', שחבש בה כובע ובכלל לא הסתכל לעדשה, ושל אל-ראיס, שעמד בקצה הימני בפנים חתומות.

נופפו לחיילים בדרך לשלום. טנק ברצועת עזה. למצולמים ולטנק אין קשר לאירוע (צילום: דובר צה"ל)

ברקע התמונה שלט דהוי של המעבדה הרפואית "אכיומיד" למחלות גנטיות. כך ניתן למקם את חברי הצוות ולדעת שהם נמצאים על הציר שהצבא אישר. המעבדה הזו, אגב, נהרסה כליל מאוחר יותר, והמנהל שלה העלה לפייסבוק סרטון ב-12 באפריל, מלווה באימוג'י של לב שבור. בסרטון הוא נראה מתהלך בין ההריסות אחרי שהצבא נסוג מהעיר.

כשהתקרבו אנשי פלטל למרחק 150 מטר מהמרכזייה, הגיעו לכיכר קטנה, אז הגיחה מולם קבוצת חיילים. "יש משפט אחד שאני זוכר בעברית: 'אני לא חמוש'. למדתי את זה מהרדיו, בתחילת המלחמה", סיפר סוואלחה. הוא חשף את הבטן, הרים ידיים, ואמר את המשפט היחיד שידע. הקצין צעק לו משהו, אבל הוא לא הבין. מעולם לא יצא מעזה הנצורה. "אני בן 37, אבל לא יודע עברית, כי לא נכנסתי לישראל. הוא מדבר איתי בעברית, כשכל החיילים עליי, עם לייזר. שישה או שבעה כלי נשק עם לייזר על החזה שלי".

חייל דובר ערבית ניגש לסוואלחה ושאל אותו מה הם עושים בשטח מלחמה. סוואלחה הסביר לו, וכך גילה שהחיילים לא ידעו על התיאום. הם אזקו את חמשת הטכנאים ולקחו את תעודות הזהות שלהם כדי "לבדוק". בעודו אזוק, סוואלחה פטפט עם החייל, וזה סיפר לו שאמא שלו מלבנון וממנה למד ערבית, ואז הציע לו סיגריה. כעבור כשעה, אחרי שביררו את העניין, החיילים שיחררו את הטכנאים לדרכם.

מהבית של סוואלחה לא נשאר כלום

בסביבות 12.30 הצוות הגיע למרכזייה ההרוסה. הקירות בקומות העליונות קרסו. סוואלחה חיפש מחשב נייד, שהשאיר שם במשרד. הוא לא מצא את המחשב וגם לא את המשרד. בקושי רב הם מילאו את הגנרטורים בדלק.

כשסיימו, אבו חג'אג קיבל אישור מהתיאום, ונאמר להם לחזור באותה הדרך. הם עברו שוב בכיכר, על פני קבוצת החיילים. "החיילים נופפו לי שלום. ואני עשיתי להם שלום. וצחקתי", נזכר סוואלחה. "אני בטבע שלי צוחק ומחייך. הם סימנו לי 'סע', עם היד. והמשכנו".

צריח של מסגד שנפל חסם להם את הדרך. מסגד שנפגע בח'אן יונס בתחילת המלחמה (צילום: יוסף מוחמד / פלאש 90)

בדרך הם עברו ליד השכונה שבה גר סוואלחה לפני המלחמה. הוא התגורר במגדל אל-פרא, בניין בן 18 קומות. זמן מה קודם לכן, הצבא הפגיז את האיזור באינטנסיביות, וכל החלונות במגדל התנפצו. "נכנסתי לדירה שלי, ראיתי זכוכיות, הכול על הרצפה, ואת אשתי והילדים בוכים", שחזר סוואלחה, "אמרתי להם: בואו, יוצאים. בלי כלום, בלי בגדים אפילו". לסווחאלי שלושה ילדים, ילדה בת עשר ושני בנים בני תשע ושלוש.

יותר מאוחר הצבא מוטט את המגדל, שהיה הגבוה בח'אן יונס ונחשב לסמל מקומי. ייתכן שסומן כ"מטרת עוצם", שלפי תחקיר קודם ב"שיחה מקומית", הצבא סימן להריסה כדי ליצור לחץ פסיכולוגי על האוכלוסייה בעזה, כדי שזו בתורה תלחץ על הנהגת חמאס. כעת סוואלחה מתגורר עם משפחתו באוהל על שפת הים.

אבל זמן קצר לפני שהשיירה של פלטל היתה אמורה לצאת מאיזור המסוכן, הם נאלצו לעצור. הצריח של המסגד הלבן של ח'אן יונס, שגובהו היה 30 מטר, ושעמד על מקומו כשהם חלפו על פניו בבוקר, נפל על הכביש וחסם אותו. סוואלחה ירד לבדוק אם יש דרך שעוקפת את הצריח, ואבו חג'אג' החזיק את מכשיר הקשר גבוה כדי שתהיה קליטה ויוכל להודיע לתיאום. ואז סוואלחה ראה טנק עומד מצדו השני של הצריח שנפל. "שמעתי קול פיצוץ, והרגשתי שהתעלפתי", הוא אומר. הטנק ירה. הרכב נפגע ישירות.

סוואלחה זחל דרך זכוכיות בחזרה למשאית הסולר, שלא נפגעה, והביט ברכב הלבן שעלה באש. "שני החברים שלי נשרפו מולי ולא יכולתי להוציא אותם", שיחזר בקול רועד. לדבריו, החיילים בטנק המשיכו לירות במשך דקות ארוכות. הנהגים של הבולדוזר והמשאית שכבו פצועים על האדמה. סוואלחה מצא חתיכת בד, קשר אותה לראשו של נהג הבולדוזר כדי לעצור את הדימום, ואז צילם את הסרטון. הוא סיפר שהרגיש צורך לצלם, בלי לדעת בדיוק למה.

חי עם משפחתו באוהל ליד הים. המאהל שמתגוררת בו משפחתו של סוואלחה (צילום: עלי סוואלחה)

שלושת השורדים החליטו לנסות לזחול לכיוון הים. הצריח הלבן הסתיר אותם מהיורים, שהמשיכו כל הזמן להמטיר אש. אחרי שזחלו כמה עשרות מטרים, הם פתחו בריצה. "אין אף אחד בעיר. הכל הרוס. כל העיר מלאה בזנאנות (רחפנים). רצנו עד שהגענו לבית החולים נאסר. ושם התעלפתי", שיחזר סוואלחה.

רק כמה ימים מאוחר יותר, הצבא אישר לאסוף את הגופות של אבו חג'אג' ואל-ראיס מהרכב השרוף. הם היו מפוחמים, ובבית החולים לא הצליחו להבדיל ביניהם. סוואלחה התעקש לראות אותם, אף שהרופא המליץ לו לא לעשות זאת. "הייתי חייב לראות אותם, כי אני הייתי אחד מהם", אמר.

הרופא פתח את שק הגופות וסוואלחה זיהה מיד. "זה נאדר. הוא ישב לידי והטיל פגע בו ישירות. אין לו ראש, אין לו ידיים, אין לו רגליים. נשארו רק את הבטן והחזה שלו, שרופים. זה בהאא. הוא ישב מאחוריי, אז יש לו ראש. אין לו ידיים ורגליים, אבל יש לו שיניים. זיהיתי אותו כי נשארו לו שיניים".

אחרי השיחה שלנו סוואלחה נעלם לשבוע. הפסיק לענות. כשחזר, הסביר שהמצב באוהל קשה, והדאגה הכי גדולה שלו כרגע היא מים ואוכל למשפחה, שלא קל להשיגם. הוא שלח תמונה של מתחם האוהלים שבו הוא גר כיום, באל-מוואסי, ונזכר איך פעם, אבו חג'אג' היה מגיע אליו לדירה בכל בוקר, לשתות תה ולעשן סיגריות לפני העבודה. "אהבתי אותו יותר מקולגה", הוא אמר, "כל הזמן אני מרגיש שאני מת. מת איתם".