אם רק נחקור פשעים לבד, הצטרפות הפלסטינים לביה"ד בהאג לא תהיה בעיה

בית הדין הבינלאומי הפלילי לא יכול להעמיד לדין אנשים על פשעים שנחקרו ברצינות על ידי מדינתם. אם אנחנו לא רוצים שחיילים יפחדו לנסוע לחו"ל, אנחנו חייבים להתעקש על שיפור מערכת החקירות של הצבא

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: אמילי שפר עומר-מן

מה שאירוני בהתנגדות הישראלית לפנייה הפלסטינית להצטרפות אל בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג הוא שדווקא ישראל הייתה מהמדינות היותר-מעורבות בהקמתו של בית הדין. ישראל הייתה מהמדינות שקידמו ותכננו את בית הדין, לפני שהצטרפה לארה"ב ולסודן בחזית סרבניות החתימה על אמנת בית הדין. בשנת 2000, כשחתמה על האמנה, הצהירה המדינה בקול גדול על תמיכתה בבית הדין, וזאת למרות הסתייגויותיה ביחס לכמה סעיפים "פוליטיים" באמנה, כמו ההתייחסות להתנחלויות כפשע מלחמה (התייחסות שהייתה קיימת עוד קודם לכן באמנת ז'נבה הרביעית).

אף על פי כן, מאז שהרשות הפלסטינית פנתה לראשונה לביה"ד הבינלאומי ב-2009 בעקבות עופרת יצוקה, רואה ישראל בכל ניסיון פלסטיני להצטרף לגוף שהיא עצמה סייעה בהקמתו כמעיין הוכחה נוספת לכוונות הזדון של הפלסטינים ולכך שאין פרטנר לשלום. ישראל גם מנצלת את המהלך כדי להדוף ביקורת ולהפנות את האשמה בביצוע פשעי מלחמה לעבר הפלסטינים.

זווית אחרת בכל הפשרה הזו אינה אירונית בכלל, וצריכה להדאיג אותנו. הפנייה הפלסטינית להצטרפות לבית הדין לא הייתה מהווה איום על ישראל כלל אם המדינה רק הייתה מקיימת את הוראות אמנת בית הדין. באמנת רומא נקבע כי פוליטיקאים ואנשי צבא שפועלים מטעם המדינה יוכלו לעמוד לדין אך ורק אם יוכח שאותה מדינה "לא מוכנה או לא מסוגלת" לחקור באופן כן ויסודי ולהעמיד לדין את אנשיה בחשדות לפשעי מלחמה.

ארגוני זכויות אדם ישראלים מצביעים מזה שנים על הכשלים המובנים הרבים במערכת המשפט הצבאית, שאינה עומדת כמעט באף אחד מהסטנדרטים שנקבעו בחוק הבינלאומי. החוק מחייב שהמערכת תהיה מקצועית, עצמאית, בלתי תלויה, מהירה, פומבית ויעילה בכל הנוקע לחקירה ולהעמדה לדין של חשודים בביצוע פשעי מלחמה נגד פלסטינים ורכושם. ארגונים כמו יש דין ובצלם מתעדים בעקביות את הכשלים של המנגנון הצבאי, לרבות החסמים שעומדים בפני פלסטינים שמעוניינים להגיש תלונות, החלטות שלא לפתוח בחקירות באחוז גדול מהתלונות, קיום חקירות מבלי לבצע פעולות בסיסיות ביותר (כמו ביקור בזירת הפשע), וגרירת רגליים לא סבירה של חקירות ותביעות על פני שנים, שמובילה לסיכול החקירות בשל מחסור בראיות או בשל מגבלת ההתיישנות.

> צריך לברך על ההחלטה הפלסטינית להצטרף אל בית הדין הבינלאומי הפלילי

בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ekenitr CC BY-NC 2.0)

בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ekenitr CC BY-NC 2.0)

הפרקליט הצבאי הראשי משמש גם כיועץ המשפטי לצבא במבצעים , וגם כמי שמחליט אם לפתוח בחקירות ולהגיש כתבי אישום נגד חיילים שלכאורה הפרו את החוק באותם מבצעים. בנוסף, החוק הישראלי לא מגדיר עבירות שמוכרות כפשעי מלחמה ככאלה, וכך גם כאשר חיילים מועמדים לדין הם לא מואשמים בפשעי מלחמה, מה שבא לידי ביטוי ברמת החומרה של הענישה. כך למשל שני חיילים שהשתמשו בילד בן 11 כבמגן אנושי בעופרת יצוקה, פשע מלחמה לכל דבר, קיבלו רק הורדה בדרגה ושלושה חודשי מאסר על תנאי (והפצ"ר עוד ספג ביקורת על עצם העמדתם לדין).

העיקר הכוונה

ב-2011 מינתה הממשלה את ועדת טירקל במטרה לבדוק את מערכת המשפט הצבאית. דו"ח הוועדה מתח ביקורת נוקבת על המערכת וכלל 18 המלצות קונקרטיות לשינויים שיש לערוך בה. כמעט שנתיים חלפו מאז שהוגש הדו"ח הסופי – וההמלצות טרם יושמו. אפילו לו היו מיושמות, המלצות ועדת טירקל לא היו נמספקות מענה אמיתי. הוועדה המליצה על שינויים במנגנון, אבל שום הנחייה, מדיניות או חוק לא יכולים להחליף את הצורך ברצון ובנכונות של המערכת להשתנות.

כל עוד שהממשלה לא מעוניינת לחשוף ולהכיר בפליליות של מעשיהם של חיילים וחיילות מסוימים – בין אם הם בשדה הקרב בעזה, במחסום בגדה המערבית או במשרד וחותמים על צו נוסף להפקעת קרקעות – החקירות של הצבא ימשיכו שלא להניב תוצאות, וחיילים וקצינים כאחד ירגישו שהם יכולים לפעול תוך חסינות מלאה על מעשיהם.

במקום לראות במהלך הפלסטיני להצטרפות אל בית הדין הבינלאומי הפלילי כניסיון לבודד את ישראל ולעשות לה דה-לגיטימציה, טוב תעשה המדינה אם תפנה את מבטה פנימה. האיום היחיד שעומד בפני חיילים וקצינים שנוסעים לחו"ל הוא היעדר החקירות הרציניות כאן. כשישראל חתמה על אמנת רומא היא הצהירה על מחויבותה לשלטון החוק ומניעת חסינות ממבצעי פשעים. אם אנחנו מעוניינים שלא לראות ישראלים עומדים לדין בהאג, ההגנה הטובה ביותר שלנו היא פעולה ברוח ההצהרה הזו.

אשר להתנחלויות – טוב תעשה המדינה אם תשקול מחדש את תוכניות הבנייה החדשות בהן.

אמילי שפר עומר-מן היא עורכת דין לזכויות אדם המתמחה בחוק ההומניטרי הבינלאומי במשרד של עו"ד מיכאל ספרד בתל אביב. היא גם משמשת כרכזת המשפטית של פרויקט אכיפת החוק על כוחות הביטחון בארגון יש דין, והגישה עתירות רבות לבתי המשפט בישראל נגד המדיניות הצבאית בשטחים. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר

> רשיון להרוג: למה הורה אל"מ א' לירות באיהאב איסלים בן ה-17?

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

אנו, האפריקאים, רוצים שהפסלים של מי שטבח בנו ייפלו

ליאופולד מלך בלגיה שיעבד את קונגו והביא למותם של מיליונים. אין סיבה שאנחנו נמשיך לראות את הפסלים שלו ושל אחרים ששיעבדו את אפריקה. מנהיג בקהילה הקונגולזית בישראל כותב ל"שיחה מקומית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf