כרם היה לאמג'ד בכפר חארס ועוד מעט הוא יסופח לישראל

הנה עוד סיפור על התנחלויות וכרם זיתים שהוחרב ומחאה פלסטינית. הסיפור המסוים הזה מתרחש בהקשר של תכנית הסיפוח של ישראל, ובמיקום שנמצא על גבול השטח שישראל מעוניינת לספח, ולכן הוא יכול להמחיש חלק מהמשמעויות של הסיפוח והאירועים שכבר עכשיו עצם הדיבור עליו מוליד.

כרם היה לאמג'ד, תושב הכפר חארס, ואיננו עוד. לפני שבועיים בעיד אלפיטר, ישבו תושבי הכפר חארס – כמו כל תושבי הערים והכפרים הפלסטינים – בבתיהם. בשל משבר הקורונה, הרשות הפלסטינית הטילה סגר כדי למנוע את ביקורי המשפחות הנהוגים בחג. אחרי החג הוא הגיע לכרם שלו, שההתנחלות רבבה הולכת ומתרחבת לכיוונו, וחשכו עיניו. לא נשאר זכר ל-200 עצי הזית שלו. מהכרם שנטע לפני מספר שנים נותרו טראסות ממוטטות, אדמה הפוכה וסלעים שנתלשו ממנה. פה ושם בצבצו שורשים או גזע של עץ זית. בולדוזר אחד או יותר עבדו קשה בזמן החג המוסלמי כדי להחריב את פרי עמלו.

בשנים האחרונות מתרחבת ההתנחלות רבבה לכיוון דרום מערב, וכיום היא משיקה לכרם של אמג'ד – כלומר למה שנשאר ממנו. כשהיינו שם בשבוע שעבר, שמענו את קולות הילדים משחקים בבתי ההתנחלות מרחק חמישים מטרים מהכרם. האזור כמובן מרושת במצלמות אבטחה. אבל כשאמג'ד שאל את רכז הביטחון של ההתנחלות מי עולל את המעשה, טען הרבש"צ שאין לו מושג. רבע שעה אחרי שהגענו לאדמה של אמג'ד, הגיע גם רכב ביטחון של ההתנחלות לתצפת עלינו, אבל הבולדוזרים, שעבדו שם כמה ימים קודם לכן ובמשך שעות ארוכות עקרו עצים והחריבו מטע, חמקו מבלי שאיש בהתנחלות השגיח בהם. גם החיילים והקצין שהגיעו למקום לא ידעו להסביר איך אותנו הם איתרו במהירות, אבל את מחריבי הכרם אף גורם צבאי לא ראה.

"לך למִנְהלת", אמר הקצין לאמג'ד. כי זה הנוהל מזה 27 שנות אוסלו: פלסטיני שיש לו קובלנה אל הרשויות הישראליות, אמור לפנות אל מנהלת התיאום והקישור הפלסטינית. "פיש תנסיק, פיש אירתיבאט" ענה להם אמג'ד. אבל הקצין לא הבין ערבית וגם כשתרגמנו "אין יותר תיאום וקישור", הוא לא הבין.

הנשיא אבו מאזן הפסיק את התיאום הביטחוני, וכל מיני עיתונאים וגנרלים מזהירים מפני ההשלכות על ישראל. אבל בינתיים דווקא חקלאים פלסטינים הם אלו שסובלים. בשבועות האחרונים ראינו זאת כמה פעמים: כשפלסטינים פונים להתלונן על פלישה של מתנחלים או השחתה של שטח חקלאי, הרשות הפלסטינית אומרת להם: "הפסקנו את התיאום עם ישראל כך שהמנהלת שלנו לא מדברת עם המנהלת שלהם". והצבא הישראלי אומר להם: "אתם לא מדברים איתנו, לכו תתלוננו אצל הרשות". לא שבימים רגילים חסרות לישראל דרכים למסמס ולטייח אלימות מתנחלים נגד פלסטינים, אבל כעת זה נהיה פשוט מתמיד: אין מה למסמס, כי יש תירוץ שמונע את הגשת התלונה.

תושבי האזור יודעים לספר על האלימות של מתנחלי רבבה, אולם לרוב מדובר על סיפורים מלפני כמה עשורים. כיום מדובר על התנחלות בורגנית למדי, והאזור אינו מוקד של אלימות מתנחלים. מה קרה שלפתע החליטו לעקור 200 עצי זית? ההתרחבות של רבבה היא לכיוון דרום-מערב, לעבר  אזור התעשיה ברקן והתנחלות קרית נטפים. הכרם ניצב בין ההתנחלויות ובעצם מונע את המשך ההתרחבות של רבבה. ובשכנות לכרם של אמג'ד יש כרמים נוספים של תושבי חארס. האם הם הבאים בתור להיעקר?

תושבי הכפר החליטו לצאת למחאה ולקיים את תפילת שישי בצהרים מול ההתנחלות וליד הכרם שהוחרב. בשנים האחרונות היתה זו הרשות הפלסטינית, שעל פי דרישת ישראל התערבה ואפילו מנעה מחאות דומות של פלסטינים באזור. הנה כי כן, "התיאום הביטחוני" שימש את ישראל לדברים אחרים לחלוטין מאשר "מניעת פיגועים". אבל עכשיו "פיש תנסיק, פיש אירתיבאט".

צעדנו ביום ששי האחרון מהכפר חארס. קצת פחות ממאה פלסטינים וקומץ ישראלים. הצבא ידע על ההפגנה הצפויה ונערך. כמה עשרות חיילים הוצבו מחוץ לכפר, שעה לפני תפילת הצהרים. כדי להגיע אל הכרם שהוחרב, צעדנו לאורך הכביש הראשי שעליו נוסעים גם מתנחלי האזור. דגלי פלסטין התנופפו בידי הצועדים שעברו לצד המכוניות הישראליות. אני לא זוכר שאי פעם השתתפתי בהפגנה פלסטינית, שהצבא אפשר לה כך לצאת מתחומי כפר פלסטיני אל צירי תנועה שעליהם נוסעים ישראלים ועוד כדי להפגין בסמוך להתנחלות. מתי בפעם האחרונה הצבא איפשר לכך לקרות?

קצין בדרגת סרן ניסה לחסום את המפגינים כדי שלא יצעדו על הכביש. אבל המפגינים היו נחושים והוא היה צריך לבחור בין לוותר לבין להשתמש בכוח. הוא ויתר. קצת יותר מאוחר, כשחייל מג"ב התחיל עימות ללא סיבה, היה זה קצין אחר, בדרגת סגן אלוף, שמיהר אליו להרגיע אותו ולשלוח אותו לאחור. גם זה אולי מסימני ה"אין תיאום בין הרשות לישראל", בואך תכניות סיפוח: כשלישראל יש אינטרס שלא להעלות את רף המתיחות, מתברר שהחיילים שלה יכולים לגלות איפוק ואפילו מחאה פלסטינית בשטח C  מתאפשרת.

הצעדה שלנו מהכפר ואל הכרם לא היתה ארוכה. מבחינת הפלסטינים כולה התרחשה במרחב אחד: אדמות הכפר חארס והאזור הכפרי שבין סלפית ובידיא. אבל על פי המפות הישראליות חצינו קו, שבעוד שבועות מספר עלול להתברר כבעל משמעות. כי הכביש שבין חארס ורבבה – 14 קילומטרים מעבר לקו הירוק – סומן במפות של תכנית טראמפ כגבול הסיפוח באזור הזה: מה שממערב לו יסופח ומה שממזרח לו – לא. אלא שהכרם שהוחרב של אמג'ד, הכרמים השכנים ועוד אלפי דונמים של כרמי זיתים של הכפרים חארס ודיר איסתיא  נמצאים – כמו רבבה – ממערב לכביש ובתחום השטח שמיועד לסיפוח. הכפרים עצמם נמצאים דווקא ממזרח לכביש, כך שהם ובעלי הקרקע שמתגוררים בהם לא יסופחו.

אחרי הסיפוח – אם וכאשר יקרה – בעלי הקרקע יהיו מצידו האחד של הגבול ואדמותיהם מצידו השני שסופח לישראל. לפלסטינים אסור להיות "בתחומי ישראל". כיצד אם כן יוכלו להמשיך לעבד את אדמותיהם? אפשר להניח שבמוקדם או במאוחר גם תוקם גדר על קו הגבול החדש, שתחסום פיזית את גישתם של החקלאים אל אדמותיהם. וכמו שהוסבר במספר מקומות, החלת החוק הישראלי תאפשר להפעיל את חוק נכסי נפקדים על השטחים החקלאיים שיסופחו. בעצם, גם בלי חוק נכסי נפקדים, מרגע שרבבה תיחשב כחלק ממדינת ישראל אפשר יהיה להפקיע את האדמות של אמג'ד ושכניו "לצרכי ציבור" וכך להרחיב את רבבה אל כיוון קרית נטפים.

וכשרבבה וקרית נטפים יתאחדו סופסוף, מה יקרה אז? איזו בעיה תיפתר ומה ההישג שבשמו אפשר יהיה לתרץ את כל זה? הסיפוח המתוכנן ינחית שורה של מכות על אמג'ד, חארס והעם הפלסטיני. אולם גם אם הוא יצא לפועל, הם ימשיכו להיות כאן וכך גם הסולידריות שלנו איתם.

אביב טטרסקי הוא פעיל בקבוצת "דהרמה מעורבת חברתית"