newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תודה לך, מרצ, על חיסול עידן "הערבי התורן"

במשך שנים מרצ היוותה מקלט לאזרחים ערבים שהאמינו בשותפות עם הכוחות היהודים הליברליים, מתוך תקווה להשפיע. איחודה עם העבודה והעלמת המועמדים הערבים שמו קץ לאשליה הזו, וטוב שכך. עכשיו ברור לכולם שישועת השמאל לא תצמח מתוך הציונות

מאת:

תמיד חיבבתי את מרצ. כפלסטינית, תומכת השמאל כאן ובכלל, כמי שמאמינה שחייב להיות עתיד משותף לאנשי שמאל ערבים ויהודים שנאבקים יחד בדחפור הימין שהורס כל חלקת אלוהים קטנה פה, לאלה שעוד לא ויתרו לכיבוש, להתנחלויות, לשחיתות ומה לא, תמיד הערכתי את מרצ, את חברי הכנסת מטעמה, את עבודתם ועמדותיהם (מלבד עמדת זהבה גלאון במלחמה על עזה).

אנחנו הבנו את המסר, וגם אתם: שיבוץ ערבי אחד במקום ריאלי כלשהו לא עושה את העבודה ברחוב הערבי. (צילום: גילי יערי / פלאש 90)

אנחנו הבנו את המסר, וגם אתם: שיבוץ ערבי אחד במקום ריאלי כלשהו לא עושה את העבודה ברחוב הערבי. (צילום: גילי יערי / פלאש 90)

טרום עידן הרשימה המשותפת, מרצ הייתה ברירת המחדל עבור הרבה אזרחים ערבים שמצד אחד מאסה נפשם במפלגות הערביות המפולגות, ומאידך לא יכלו להצביע למפלגת העבודה עם ההיסטוריה הבן-גוריונית הציונית המפוארת שלה. אף פעם לא ידענו מה לעשות בדיוק עם מרצ: מבפנים יהודית וציונית, ומבחוץ ליברלית בניחוח שמאל עדין ולא מאיים ממש.

היום, במעמד חגיגי זה של איחוד ה"שמאלה מכחול לבן", אני רוצה להודות למרצ. באמת, המון תודה.

תודה, כי המהלך האחרון הזה של ההישרדות הפוליטית והאיחוד עם העבודה פטר את המצביעים הערבים מהדילמה הקשה, איתה התמודדו עשרות אלפי פלסטינים אזרחי המדינה, במיוחד בסביבתו של עיסאווי פריג׳.

המצביע הערבי שמאמין עדיין בדמוקרטיה הישראלית התענג על הרעיון שהקול שלו בקלפי יכול ללכת למנדט במרצ, עם סיכויים קלושים שמנדט זה יזומן לממשלה, למרות התדרדרותה של החברה הישראלית בנחלי הימין המוצפים זוהמה פוליטית שלא עוצרת. כי מרצ הייתה עדיין מפלגה יהודית ציונית, שבזמן מצוקה כחול לבן יכולה לשאת ולדון איתה. תאורטיות היא לא מוחרמת לפי מדד יהודית ודמוקרטית; היא "עוברת את תנאי הסף", מה שנקרא.

חיבור חמוץ בין שני גופים פוליטיים שנלחמים על עצם קיומם. עמיר פרץ וניצן הורוביץ (צילום: המחנה הדמוקרטי)

תודה שפתרתם לנו את הדילמה. עמיר פרץ וניצן הורוביץ (צילום: המחנה הדמוקרטי)

תודה בשם המשותפת

עבור מצביעי מרצ הערבים (שמספרם נאמד בכ-40 אלף באפריל), אופציה רחוקה ותאורטית עדיפה תמיד על כמה מנדטים ערבים שאף אחד לא רוצה לראות בממשלה, שאף אחד לא יזמן אותם למשא ומתן בעוד כולם מתפארים בכך שינהיגו את המדינה בלעדיהם. לאזרחים הערבים שרצו ללכת עם הציונות ולהרגיש בלי, מרצ הייתה מקלט לא רע להרבה שנים.

תודה לך מרצ על דחיפת הרשימה המשותפת עוד צעד שמאלה, לכיוון שותפות פוליטית והנהגת האופוזיציה האמיתית. כך זה עם המפלגות הערביות: עד שלא דוחפים אותן למים, הן לא זזות. הלחץ מהרחוב הערבי הוא שדחף אותן להתאחד ברשימה אחת. לקח לנו ארבע שנים של חבלי לידה קשים עד שנולד הפג הזה שנקרא משותפת.

הפעוט הזה הגיע כבר לגן והתחזק לאט לאט, ועכשיו צריך חברים בגן. לשרידי מרצ, היהודים שיודעים שמקומם בשורות ובשירות הליברלים והדמוקרטים, אין בית פוליטי היום. אני מקווה שהרשימה המשותפת תעבוד ברצינות כדי לעשות מקום למצטרפים החדשים. החלום שלי הוא שהמשימה הזו לא תהיה התפקיד הבלעדי של כמה פעילי חד"ש, אלא שבכל ארבע המפלגות המרכיבות את המשותפת יהיו פעילים ערבים ויהודים שיבנו את המחנה הזה בתוך הרשימה.

בשנה האחרונה נשמעו במרצ קולות שתמכו ברשימה ערבית-יהודית, ובאפריל מוסי רז ועיסאווי פריג' קראו לקידום הנהגה ערבית-יהודית ודרשו להכניס שינויים בכיוון הזה במצע המפלגה, מוסדותיה וחוקתה. הקולות הללו לא הצליחו להדהד, ואז הגיע ניצן הורוביץ ונתן מכת החייאה לאהוד ברק שגסס בבית הקברות הפוליטי, גייס את סתיו שפיר ויצא לקמפיין בחירות ביזארי נגד ההדתה.

לכל אלו המספידים כעת את גורל השותפות הפלסטינית-הערבית-יהודית עם דחיקת המועמדים הערבים במרצ ובעבודה, אני אומרת שהבית לשותפות כזו לא היה ולא יכול להיות במפלגות שנהנו וצמחו בבית יהודי ציוני, סוציאליסטי ככל שיהיה. הדבר משול לחוג בית של שמאל, שבו מארחים תומכים והוגי דעות ופעילים כדי להציג מצע בחירות בנושא סיום הכיבוש, ואז לגלות שהבית הוא בית ערבי גנוב מ-1948, גנן הבית הוא ערבי מהכפר הסמוך, המנקה פלסטינית מכפר אחר, ואילו הכיבוד הלא כשר הוזמן ממסעדה ״ים תיכונית״ בבעלות שף ערבי. בבית כזה לא תצמח ישועת השמאל. נקודה.

האם הם יצליחו לקבל תמיכה למהלך? מוסי רז ועיסאווי פריג' (תומר ניוברג / פלאש 90)

לא הצליחו להדהד. מוסי רז ועיסאווי פריג' (תומר ניוברג / פלאש 90)

תודה לך מרצ (וגם העבודה, במידה מסוימת) על סיום עידן ״הערבי תורן״, עם דחיקת המועמדים הערבים החוצה. אנחנו הבנו את המסר, וגם אתם: שיבוץ ערבי אחד במקום ריאלי כלשהו לא עושה את העבודה ברחוב הערבי. תם עידן התמימות הפלסטינית בפוליטיקה הישראלית, הזמן הזה שבאים פוליטיקאים יהודים לפגוש את מכובדי הכפר, לאכול, לנאום, להתחבק עם גברים בכאפייה, לנפנף במועמד הערבי היחיד שיש במפלגה היהודית ולהבטיח כמה קולות מהחמולה שלו. ההצגה הזו לא מתאימה יותר.

סימפטום הערבי הבודד

שני הצדדים הבינו מה מניע את הבוחרים הערבים ב-2020 לצאת ולהצביע, אם בכלל, ומתי הם נותנים צ׳אנס למפלגה יהודית: רק כאשר מרגישים שהמועמדים היהודים כנים ובנויים לשותפות אמיתית. עד כה לא הגענו למקום הזה, לצערי, אבל אנחנו בכיוון הנכון. עוד צעד אחד קטן.

צריך לציין שסימפטום הערבי האחד והיחיד בכל מפלגה, חברה, מיזם, פקולטה או מחלקה היא לא המצאה חדשה, אלא תופעה ידועה מבית היוצר הקולוניאליסטי, והיא לא הייתה מתרחשת בלי שיתוף פעולה של הערבי התורן שמגיע לעמדה בכירה כלשהי ודואג להבריח כל ערבי אחר מרדיוס רחב ככל שיכול. עיסווי פריג׳ פגוע היום מאד ובצדק, אך במשך 15 שנים הוא לא הצליח להצמיח שותפים ערבים וחברי מפלגה ערבים שיכנסו את האג’נדה שלו למרצ. במובן הזה אין הבדל בין מה שהליכוד עשה לאיוב קרא ומה שעשו במרצ לעיסאווי פריג׳; רק זוהיר בהלול יצא החכם קרא את המפה לפני תום המשחק ופרש בזמן לפני שריקת הסיום.

תודה לך, מרצ, על שהכנסת את האישה הערבייה הראשונה לכנסת. אף מפלגה ערבית לא תיקח את ההישג הזה ממך. חוסניה ג׳בארה לא הייתה פוליטיקאית, לא פמיניסטית ולא פעילה חברתית מוכרת, אך היא היתה אישה וערבייה, וזה הספיק למרצ האשכנזית הליברלית בזמנו. אין היום מפלגה ערבית, כולל התנועה האסלאמית, שלא פתחה את הדלתות לייצוג נשים בפוליטיקה. אם המשותפת תקבל 15 מנדטים, נזכה לראות את סונדוס סאלח ואימאן ח׳טיב בכנסת, ואולי אולי זה יקרה בזכות איחוד מרצ-העבודה גשר, בסופו של דבר. אינשאללה.

תודה לך מרצ על חידוד המסר והמתכון לבניית השמאל העממי הערבי-היהודי שאני והרבה חברים חולמים עליו: כל ניסיון להדחיק את הכיבוש הצידה, ויתור ולו קטן על ערכים דמוקרטיים, שוויון בין אזרחים מכל הגוונים וצדק חברתי כלכלי, כל ניסיון להעלים מרכיב אחד יחליש את המאבק ויפגע במאמצים של כולנו למען השלום.

תודה לך מרצ על חידוד המסר והמתכון לבניית השמאל העממי הערבי-היהודי שאני והרבה חברים חולמים עליו: כל ניסיון להדחיק את הכיבוש הצידה, ויתור ולו קטן על ערכים דמוקרטיים, שוויון בין אזרחים מכל הגוונים וצדק חברתי כלכלי, כל ניסיון להעלים מרכיב אחד יחליש את המאבק ויפגע במאמצים של כולנו למען השלום.

אני גאה בכל החברים היהודים שהודיעו לי אתמול שיצביעו לרשימה המשותפת סופסוף והודו שעשו טעות כבר בספטמבר, כיף לנצח את היהודים הנאורים בדיונים פוליטיים פה ושם. כתבתי לכולם "אהלן וסהלן, יש מקום לכולם פה", אנחנו נתמוך בהם בתהליך הגמילה הקשה מהציונות והעליונות היהודית. תהליך השחרור שלי תלוי בשחרור שלכם. ככה זה: פמיניסטית ועובדת סוציאלית נשארת תמיד פמיניסטית, ולפעמים עובדת סוציאלית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf